בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גאווה לאומית בכל מחיר

קנדה היא מדינה שוחרת שלום ורוגע, אך ממשלתה משקיעה 28 מיליון דולר כדי להשריש בתודעה הלאומית את מלחמת 1812 - אירוע איזוטרי בין ארה"ב לבריטניה בזמן שקנדה כלל לא היתה קיימת. הכל למען הפטריוטיות

32תגובות

מלחמת 1812 בין ארה"ב לבריטניה הולידה את ה"דגל זרוע הכוכבים" אך למרות זאת היא לא זוכה לתשומת לב רבה בארה"ב. ואולם אצל שכנתה מצפון, קנדה, מגלה הממשלה הפדרלית עניין מפתיע בחגיגות ה-200 לסכסוך, שמתואר בתשדיר חדש בטלוויזיה כתוקפנות אמריקאית כלפי קנדה. בקרב ההיסטוריונים חלוקות הדעות בנוגע למלחמה זו, אולם דבר אחד ברור: קנדה טרם קמה והיתה למדינה בזמן מלחמה זו.

גם בזמן שקיצוצי תקציב נרחבים של ממשלת קנדה פוגעים באתרים היסטוריים ובפארקים לאומיים, ממשלתו של סטיבן הרפר הניחה בצד כ-28 מיליון דולר (קנדי) המיועדים לאירועים, פרסום ותערוכות לזכר המלחמה. התלהבות הממשלה מעוררת תמיהה ואף את זעמם של רבים בקנדה, שבה פטריוטיות של דגלים מתנופפים מתונה בהרבה מהמקובל מדרום לגבול.

"לפני 200 שנה פלשה ארה"ב לשטח שלנו", אומר קריין בתשדיר הממשלתי על רקע תמונות קודרות ומוזיקה מאיימת. "אבל אנחנו הגנו על האדמה שלנו, עמדנו כתף אל כתף וזכינו בניצחון במאבק למען קנדה". אנדרו כהן, מרצה לעיתונות ויחסים בינלאומיים באוניברסיטת קרלטון באוטווה והנשיא המייסד של מכון היסטוריקה-דומיניון, מוסד המקדם את תולדות קנדה, מבקר קשות את הממשלה בסוגיה זו.

"מלחמת 1812 היא חלק מההיסטוריה שלנו וזה בסדר גמור", אומר כהן, שהביע את דעתו בנוגע למאמצי הממשלה במאמר באוטווה סיטיזן. אולם הוסיף: "הפכו את כל הסיפור לתעמולה, זה נראה מין אינטרס משותף לממשלה ולצבא, ויש שיגידו אובססיה של הממשלה במלחמת 1812. ברור לי שמדובר במסע שישווה אופי פוליטי להיסטוריה".

בשש שנותיה הראשונות, הגדילה ממשלתו השמרנית של הרפר את תקציב הצבא והסיטה את מוקד הפעילות של הכוחות הקנדים ממשלחות לשמירת השלום של האו"ם לתפקידים קרביים מורחבים באפגניסטאן. הרפר נוהג להשתתף באירועים צבאיים ומשבח את הכוחות המזוינים בנאומיו הרבה יותר מראשי הממשלה שקדמו לו.

דיוויד ברקוסון, היסטוריון צבאי מאוניברסיטת קלגארי במחוז אלברטה, אינו שותף לביקורתו של כהן על הממשלה, אך הוא סבור שהעניין הנלהב שזו מגלה במלחמת 1812 מסתורי למדי. "כל השנה האחרונה אני מגרד בפדחת ושואל את עצמי: למה הממשלה טורחת להדגיש כל כך את המלחמה הזאת?". על פי ג'יימס מור, המכהן כשר המורשת ועל כן כל הקמפיין הזה בתחום אחריותו, התשובה פשוטה: הממשלה רוצה שיזכרו את המלחמה הרחוקה הזאת, שמעטים הקנדים המכירים אותה היטב. "היתה פלישה לקנדה, היא נהדפה והחזקנו מעמד, אבל עשינו זאת עם שיתוף פעולה של ארה"ב", אומר מור. "זהו סיפור מרתק ביותר". אלא שקנדה לא היתה לאומה עד 1867. מלחמת 1812 היתה למעשה בין ארה"ב הצעירה לבריטניה. השאלה מדוע ארה"ב, שהיתה יחסית חלשה מאוד, תקפה מעצמה אימפריאלית, עדיין נתונה לוויכוח גדול. אולם העימות בא בעקבות התערבות בריטית בסחר של ארה"ב והחשש האמריקאי מכוונותיה של בריטניה באמריקה הצפונית.

בעת ההיא רבים מתושבי המושבות, שנהפכו מאוחר יותר לקנדה, היו אמריקאים שהיגרו בעקבות חלוקת אדמות בחינם ולאו דווקא כדי לתמוך בבריטניה. היסטוריונים רבים, וברקוסון בהם, מסכימים שהצבא הסדיר הבריטי הוא האחראי העיקרי להדיפת הפולשים האמריקאים. ואפילו הניצחון שנוי במחלוקת. בספרו "מלחמת האזרחים של 1812", אלן טיילור, מרצה לתולדות ארה"ב וקנדה באוניברסיטת קליפורניה, מסיק ש"מבחינה צבאית זה היה תיקו" שיצר בידול מובהק יותר בין ארה"ב לשכנתה מצפון.

בשעות אחר הצהריים של אחת השבתות האחרונות, במוזיאון החלוצים גלנגרי בדאנוויגן, נוכחנו לדעת שהתשדירים לא חוללו עד כה את שיגעון מלחמת 1812. אולי האשם במזג האוויר הגרוע, אולם המארגנים של השחזור השנתי של מלחמת 1812 סיפרו כי ההשתתפות השנה היתה דלילה מזו של אשתקד.

לאחר שחזור הקרב, שהשתתפו בו 20 וכמה חובבים והיו בו הרבה מאוד רעש ועשן משלושה תותחים, סיפרה ג'ניפר בלק, אוצרת ומנהלת האתר בדאנוויגן, שהיא מברכת על העניין שמגלה הממשלה במה שהיה בעבר סיפור של בודדים. ואולם, גם בעיניה "זה קצת משונה. אבל זה דווקא טוב שחגיגות ה-200 למלחמה מושכות תשומת לב אליה", היא אומרת.

רוברט אירוויין, המשתתף בקרב המשוחזר והבעלים של אחד התותחים, סיפר שהוא "נלחם את מלחמת 1812 מאז 1984". הוא משבח את הממשלה על יוזמתה. אירוויין, שמעיד על עצמו כי הוא "משוגע על תותחים", מונה ליו"ר שותף של קבוצה שתקבל 195 אלף דולר במלגות תמורת שני אירועים שיתקיימו בשנה הבאה לאורך חופי הנהר סנט לורנס לזכר קרב מכריע.

לדברי כהן, המרצה מאוטווה, במקום לשחזר קרבות עתיקים ולהכריז על ניצחון במלחמה כמעט נשכחת, על הממשלה להשקיע יותר זמן וכסף בחגיגות 200 שנה של יחסי השלום שבאו בעקבותיה (השר מור טוען שזה בדיוק מה שעשה בנאומיו בפתיחת תערוכה באוטווה שבה השתתף השגריר האמריקאי בקנדה).

ברקוסון, ההיסטוריון הצבאי, טוען כי הממשלה מנסה כנראה להפוך את מלחמת 1812 לרגע מכונן ומאחד בתולדותיה הצבאיים של המדינה, מה שהוא מכנה "גליפולי של קנדה" - קרב במלחמת העולם הראשונה שבו נהרגו כ-11,400 חיילים אוסטרלים וניו זילנדים ונהפך לרגע היסטורי בתולדות שתי המדינות.

שלושה משתתפים בשחזור מאוגדנסברג שבניו יורק, אחד מאתרי הקרבות של המלחמה, ישבו ליד שדה הקרב הקטן באונטריו ואמרו שהעניין של ממשלת קנדה הוא ניגוד עצום לחוסר העניין שמגלים אצלם בבית.

"זה נהדר, זה לא כמו במדינת ניו יורק שלא מוכנה להוציא אגורה", אומרת מרשה הו, שיחד עם עוד שתי נשים מתקנת תלבושות תקופתיות. התלונה של הו לא היתה מדויקת לגמרי, אך המאמצים האמריקאיים אכן צנועים בהרבה מאלו של קנדה.

הצעת חוק להקים ועדה בארה"ב לציון 200 שנה למלחמה כמו ל"דגל זרוע הכוכבים" נדחתה בקונגרס אף שחיל הים, משמר החופים והנחתים מקיימים כינוסי זיכרון. כמה מדינות מינו ועדות מלחמת 1812, המקבלות את עיקר התמיכה מחסויות, תרומות, ובמקרה של מרילנד: ממכירת מטבעות הנצחה.

מושל ניו יורק, אנדרו קואומו, הטיל וטו על הצעת חוק להקמת ועדה לכבוד מלחמת 1812, אולם הקציב 450 אלף דולרים לחגיגות. ממשלת קנדה מוציאה 6.5 מיליון דולר רק על תשדירים בטלוויזיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו