בוריס ג'ונסון - ראש עיר או ראש ממשלה?

ראש העיר הפופולרי של לונדון, נושף בעורפו של דייויד קמרון בתוך המפלגה השמרנית הבריטית. השאלה היא האם ג'ונסון נתפש על ידי הבריטים כמספיק רציני לג'וב הבכיר

שרה ליאל
ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שרה ליאל
ניו יורק טיימס

כשיש אפשרויות בחירה רבות כל כך, קשה לדעת איזו תקרית הקשורה לבוריס ג'ונסון, ראש העיריה השמרני של לונדון, הכעיסה הכי הרבה בשבועות האחרונים את ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, מנהיג המפלגה השמרנית.

האם היתה זאת התקרית שבה ג'ונסון כינה את תוכניתו של קמרון להרחיב את נמל התעופה הית'רו "גיבוב שטויות" הרסניות מבחינה כלכלית? או אולי כשהכריז כי יש לעצור שר בממשלתו של קמרון משום שקילל שוטרים? או אולי זה קרה כשג'ונסון הגיע לפני כשבוע לעצרת בחירות של המפלגה השמרנית והתקבל על ידי 1,500 מעריצים נלהבים שצעקו "בוריס!" ו"אתה יפה!" כאילו היה שילוב של ביל קלינטון וג'סטין ביבר.

לקמרון יש בעיות רבות: המדינה במיתון ותוכנית הצנע שלו לא הצליחה עד כה לשנות את המצב; בוחרים מאוכזבים; תלונות מהאגף הימני של מפלגתו בהקשר לנושאים כמו אירופה והפלות. אך המקור המיידי והגדול ביותר לכעס הוא האיש הסוער בעל התסרוקת המטורפת, שמתנהג כמו טיל לא-מונחה. זהו אלכסנדר בוריס דה פפל ג'ונסון, פרובוקטור ללא תקנה, אדם שאי אפשר לצפות את מהלכיו הפוליטיים ואולי המנהיג העתידי של המפלגה השמרנית.

בוריס ג'ונסון (ימין) ודוויד קמרון מריעים לנבחרת האולימפית הבריטית, בחודש שעבר צילום: רויטרס

ג'ונסון אינו חדל להכחיש שהוא מעוניין בתפקידו של קמרון, לפחות בהווה. עם זאת, הוא כמעט לא החמיץ לאחרונה אף הזדמנות להתעלל בראש הממשלה בהקשר לסוגיות מדיניות שונות, כולל הגירה, דיור ומצוקתו של מעמד הביניים. בסקר שנערך לאחרונה באינטרנט, על ידי ה"אובזרוור" הלונדוני, ציינו 51% מהבוחרים הפוטנציאליים שדעתם על ג'ונסון חיובית, לעומת 29% בלבד שאמרו כך על קמרון.

"אין ספק שהמפלגה מאוהבת בגדול באיש הזה", אומר טים בייל, פרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת לונדון, שכתב את הספר "המפלגה השמרנית מתאצ'ר עד קמרון", כשהוא מתייחס לג'ונסון. "יש לו אותם יתרונות שיש לקמרון ­ שניהם קיבלו השכלה מעולה ושניהם פיקחים ביותר. אך הוא גם פופוליסט, ויש לו יכולת לתקשר עם האיש הפשוט שאין לקמרון וגם אילו היתה לו, היא נעלמה".

קמרון משתדל. הוא באמת משתדל. הוא יודע שיהיה קטלני להראות חולשה מול בוריס, כפי שג'ונסון נקרא בפי כל, ולכן החליט להראות ­כלפי חוץ, לפחות ­ שלא אכפת לו ולהתנהג אל ג'ונסון כאילו היה חיית מחמד משעשעת. בראיון ל"סנדיי טלגרף" פטר קמרון את ג'ונסון בצחוק והתייחס אליו כאל "מגב רצפה בלונדיני שמקטר מפעם לפעם".

ואולם, ג'ונסון יודע להפוך את הלימון הגדול ביותר ללימונדה. למשל, תקלה שאירעה הקיץ, שבה נשאר תלוי על "אומגה" מעל לקהל, רק הגבירה את הפופולריות שלו. ובנאום שנשא בשבוע שעבר, בוועידת המפלגה השמרנית, בפני אולם מלא מפה לפה, הוא תקף חזיתית את הערת ה"מגב" של קמרון.

"דיוויד, אם אני מגב, אז אתה מטאטא!" אמר לראש הממשלה שישב בשורה השמינית וניסה להעמיד פנים שהוא נהנה. "מטאטא שמנקה את הלכלוך שהשאירה מפלגת הלייבור". הוא המשיך והשווה את שר האוצר ליעה ואת שר החינוך למטלית מטבח.

ג'ונסון המשיך בנאומו כשהוא שוזר בו בדיחות, שאחדות מהן היו על חשבונו של קמרון, ושיבח אותו על שקיבל החלטות קשות כמו ההחלטה "לבוא ולשמוע היום את הנאום שלי". ג'ונסון נזהר בדבריו והדגיש שהוא נאמן לממשלה, אך הוא דיבר גם כמו פוליטיקאי בעל שאיפות בקנה מידה ארצי.

לדבריו, המדינה כולה צריכה ללמוד ממה שלונדון הוכיחה במשחקים האולימפיים ­ שבריטניה היא "מדינה בטוחה בעצמה, שיכולה לבצע דברים". הממשלה, כך אמר, היא זו שצריכה לספק את התנאים המתאימים כדי שהעסקים יצמחו וישגשגו, בדיוק כמו שלונדון סיפקה את התנאים שאפשרו את הצלחת המשחקים.

קמרון הוא גבר נאה, יחסית, ונואם לא רע אך הוא נראה בדרך כלל "מרובע", כמעט כבד, כשהוא מופיע לצדו של ג'ונסון, הדברן הפירוטכני שתמיד נראה משועשע מעצמו. אחת הדוגמאות הקלאסיות לכך אירעה הקיץ, כשהשניים נאמו זה אחר זה אחרי מצעד הספורטאים בנעילת אולימפיאדת הנכים.

דבריו של קמרון היו יבשים וצפויים, אך ג'ונסון נדד בשמחה למחוזות אחרים, לעולם של בוריס, שבו מילים ומחשבות מרחפות באוויר וחוזרות לאדמה בתצורה חדשה ולא רגילה. "הגענו לשיאו רווי הדמעות והרוטט של קיץ 2012 בלונדון", אמר ג'ונסון לספורטאים. "הבסתם את הספקנים ופיזרתם לכל עבר את מפיצי הדיכאון, בעוד שהחומר שהניע אתכם לא היה מסוכן יותר ממיץ הסלק, שמשום מה אהוב על דיוויד ויר", אמר בהתייחסו לאלוף הבריטי שישב על כיסא גלגלים.

הקהל בוועידת המפלגה השמרנית אהב את ג'ונסון, למרות שאחדים מהנוכחים אמרו לאחר מכן שאינם חושבים שהוא מספיק רציני להיות ראש ממשלה. מכל מקום, הוא עדיין רחוק מאוד מהתפקיד הזה. כדי להיבחר למנהיג המפלגה עליו לוותר קודם כל על ראשות העיריה ולחזור לפרלמנט.

ואולם, אחרים אמרו שכדאי לו ללכת על זה. "אני חושבת שהוא אומר את האמת, וזה חריג, ואני חושבת שהוא ינצח בשבילנו בבחירות", אמרה ברברה טיילור, מתנדבת במפלגה השמרנית. ג'ונסון עצמו נהנה מאוד, ככל הנראה, להחזיק את המקל בשני קצותיו. בראיון לרדיו שנערך בשבוע שעבר, הוא טען שנמאס לו מכל ההשערות על אודות שאיפותיו הפוליטיות.

"אשמח אם אור הזרקורים יוסט ממה שלדעתי הפך להיות נושא נדוש, יבש, חבוט ועייף יותר ויותר", אמר ג'ונסון באותו ראיון. מצד שני, טים שיפמן, סגן עורך הדסק הפוליטי של הצהובון הבריטי "דיילי מייל", צייץ ברשת החברתית טוויטר מסר בו הצביע על העובדה שג'ונסון אמר את אותם דברים ב"ראיון היומי" החשוב החמישי שלו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ