בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסד מייצא את הכאוס ללבנון

רצח בכיר המודיעין בביירות נראה כאירוע המטלטל ביותר בלבנון מאז רצח חרירי. חיזבאללה אמנם שומר על פרופיל נמוך, אך הקולות הולכים ומזכירים מלחמת אזרחים

4תגובות

אחרי שעות ארוכות של עימותים קשים בין כוחות הביטחון הלבנונים למפגינים אנטי-סוריים, אמש כבר שב השקט לאזור כיכר השוהדא שבמרכז ביירות ולמתחם הממשלה. סעד א-דין אל-חרירי, שב-14 במארס 2005 עמד בראש תנועת המחאה שהובילה לסילוק הצבא הסורי מלבנון, קרא לכל המפגינים לשוב לבתיהם ולהפסיק את האלימות.

אל-חרירי הבן, שאביו רפיק אל חרירי נרצח ב-14 בפברואר באותה שנה - כנראה על ידי פעילי חיזבאללה והמודיעין הסורי - אמר כי יש להפיל את הממשלה הפרו-סורית של נג'יב מיקאתי בדרכים לא-אלימות בעקבות ההתנקשות בחייו של בכיר המודיעין, ויסאם אל-חסן.

אולם על סמך המראות אתמול בצהריים בביירות, כבר אפשר היה להבין שספק אם אפילו תומכיו הגדולים של אל-חרירי נוטים לאמץ קריאה זו: אלפי מפגינים, סונים נוצרים ואחרים, השליכו אבנים, קרשים ומכל הבא ליד לעבר חיילי צבא לבנון שאיישו את המחסומים מסביב לכיכר.

בהמשך, ניסו המפגינים לפרוץ למתחם הממשלה. בשלב מסוים נראה היה שהצבא הלבנוני מאבד את השליטה באירוע, אולם לאחר שהוזרמו תגבורות למרכז ביירות וחיילים ירו יריות אזהרה לעבר המפגינים, הושגה בהדרגה רגיעה יחסית. עשרות בני אדם נפצעו בעימותים מבלי שנרשמו אבידות בנפש. בשכונות אחרות בביירות הועלו צמיגים באש ואילו בטריפולי שבצפון לבנון היו חילופי אש בין חמושים סונים לעלאווים.

אולם הרגיעה נראית כעת כזמנית לכל היותר. המתח העדתי בלבנון רק הולך ומתעצם, לנוכח המשך הטבח באזרחים במלחמה הארוכה בסוריה. האיבה בין השיעים לבין המחנה היריב, שבו הסונים נותנים את הטון עוד יותר מהנוצרים, ניכרת. חיסולו של ויסאם אל-חסן הסוני, ראש אגף המודיעין במודיעין הלבנוני שנהרג בפיצוץ מכונית תופת ביום שישי, היה שיא זמני בגלישת העימות מסוריה לתוך לבנון.

הלווייתו רבת המשתתפים, שהתקיימה אתמול בביירות, כינסה סביבה מחדש את המחנה האנטי-סורי. פוליטיקאים ופרשנים לבנונים שהתראיינו בתחנות השידור הערביות השמיעו אבחנה משותפת: לבנון שוקעת במהירות לתוך הסכסוך הסורי - והיא קרובה כעת לחידוש מלחמת האזרחים בשטחה, יותר מכפי שהייתה בכל שלב מאז רצח חרירי האב, לפני שבע שנים.

ככל שמצבו הפנימי של חיזבאללה בלבנון הולך ומתערער, ומשטר אסד בסוריה ניצב בפני אתגר גובר מצד ארגוני האופוזיציה, כך גם גוברים הסיכויים שיריביו של חיזבאללה יחושו חזקים מספיק כדי להרים את ראש ולפתוח במערכה אלימה נגד הארגון. זה כנראה הרקע לאלימות של המפגינים בתום ההלוויה ולעוצמת הזעם שהפנו כלפי המחנה הפרו-סורי ובראשו חיזבאללה, שבו הם חושדים באחריות להתנקשות בחייו של אל-חסן.

המנהיג הדרוזי הוותיק ואליד ג'ונבלט נודע לשמצה בלבנון בתדירות ובמהירות שבהן הוא עורק בין המחנות השונים. זה כמה חודשים שג'ונבלט מבצע נסיגה זהירה מהמחנה הפרו-סורי וחוזר לשותפות עם הנוצרים והסונים במחנה היריב. אתמול כינה ג'ונבלט את נשיא סוריה בשאר אל-אסד בראיונות לתקשורת "מטורף". כשנשאל אם אינו חושש לחייו, לנוכח הדברים הללו, אמר ג'ונבלט שהסורים נמצאים ממילא בכל מקום בלבנון ולכן הוא מעריך שאין לו היכן להסתתר מפניהם. אם ג'ונבלט נחשב לנייר הלקמוס האמיתי, המעיד על עוצמת המתיחות בלבנון, נראה שדבריו מלמדים עד כמה החמיר המצב שם בימים האחרונים.

בקשתו של חרירי להימנע מאלימות אינה נובעת אך ורק מדאגה לגורל אזרחי לבנון אלא גם מתוך הבנה שעימותים אלימים, ניסיונות השתלטות על מתחם הממשלה ושימוש באש חיה נגד הצבא, עלולים להאיץ תגובה חריפה מצד חיזבאללה. לפחות לפי שעה, יחסי הכוחות בלבנון ברורים: לחיזבאללה יתרון צבאי גדול, מתוקף רמת האימון והמשמעת של כוחותיו, שלא לדבר על אמצעי הלחימה שברשותם, גם אם מציבים את כל יתר העדות בלבנון בכף השנייה של המאזניים.

במקרה כזה, העימות לא יתנהל בתנאים שווים. מחנה "ה-14 במארס" האנטי-סורי בראשותו יימצא בעמדת נחיתות משמעותית ואל-חרירי מבין זאת היטב. הצלקות של 14 שנות מלחמת האזרחים שעברה לבנון, החל מאמצע שנות השבעים, גורמות לאל-חרירי השוהה בפאריס ולחבריו בלבנון, לחשוש מהתפרצויות אלימות העלולות להידרדר לעימות נרחב יותר.

מבחינתם של מנהיגי מחנה ה-14 במארס, הסיכוי היחיד להביא לתמורה של ממש נמצא בידי הציבור. לראייתם, רק הפגנות המוניות לא אלימות על פי המודל של מארס 2005 עשויות להביא את חיזבאללה להסכים בעל כורחו לפירוק מאגר הנשק שלו, כפי שהנשיא אסד הסכים אז, תחת לחץ בינלאומי, להוציא את כוחותיו מלבנון.

גם תרחיש זה אינו נראה ריאלי, לפחות בשלב זה. ייתכן שמכאן ההתמקדות של מחנה ה-14 במארס בדרישות שנחשבות צנועות יחסית בהתחשב בחומרת האירועים, כמו התפטרותו של ראש הממשלה נג'יב מיקאתי.

השר לשעבר מרוואן חמדה, חבר המחנה האנטי-סורי, אמר אתמול לרשת אל-ערביה כי "ממשלת מיקאתי נפלה עוד לפני הרצח של ויסאם אל-חסן. ההלוויה של אל-חסן היתה גם הלווייתה של ממשלת מיקאתי. זו ממשלה שאפשרה לסוריה לפעול בתוך שטחנו ללא הפרעה ואפשרה לחיזבאללה להפוך את לבנון לזרוע ארוכה של איראן. על מיקאתי לשאת באחריות ולעזוב".

לנוכח גל הביקורת נגדו בלבנון, שומר בינתיים חיזבאללה על פרופיל נמוך יחסית. ההופעה הפומבית האחרונה של מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה, אחרי שיגור המטוס ללא טייס מעל שטח ישראל, היתה חלשה ולא ממוקדת. יותר מכפי שנסראללה הצליח במאמציו לשדר הרתעה כלפי ישראל, נראה ששידר חשש ובלבול.

לנסראללה יש רשימה ארוכה של צרות ודאגות על ראשו - ולכאורה אין לו סיבה להוסיף אליהן גם את ישראל. אבל מעקב אחרי התנהלותו בעשרים השנה שחלפו מאז החליף את עבאס מוסאווי בראשות ארגונו מגלה נטייה של נסראללה "לברוח קדימה", וליזום פרובוקציות בעימות עם ישראל כדי להסיט את הדיון הפנימי בלבנון מסוגיות שאינן נוחות לחיזבאללה. על רקע אירועי החודשים האחרונים - הפיגוע שיזם חיזבאללה נגד התיירים הישראלים בבולגריה ביולי, פרשת המל"ט, המתיחות בביירות - יש לצה"ל סיבות טובות להעלות את דריכותו לאורך גבול הצפון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו