בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כבוד מול אוכל

צ'ילה שולטת באי הפסחא מאז 1888. מרבית הילידים מודאגים מההגירה הגוברת של צ'יליאנים לאיים ומכך שהם נהנים מזכויות יתר. אלא שהדרישה לעצמאות ולהיפרדות מצ'ילה נתקלת בחשש כי "ניתוק כזה יחזיר אותנו לאכול עשבים"

7תגובות

זקני אי הפסחא, בני הראפה נוי, זוכרים שלפני זמן לא רב כל כך שררה עדיין תחושה עמוקה של בידוד בארץ מוכת רוחות זו שבאוקיינוס השקט. הסוסים היו כלי התחבורה העיקרי, הטיסות לעולם החיצוני היו דבר חריג, והשפה הפולינזית שדיברו באי היא ששלטה ברוב רובדי החיים של תושביו.

כיום, מספר המכוניות באי קטנטן זה הוא כה רב, עד שתושביו מתלוצצים ואומרים שהוא עולה על מספרם של המואי, הפסלים התמירים הייחודיים שאבותיהם פיסלו בסלע הוולקני המרתקים את הארכיאולוגים. ספרדית, שפתה של צ'ילה שסיפחה אליה את האי ב‑1888, היא היום השפה השלטת בו; ומחירו של חדר באחד ממלונות הפאר החדשים, שבהם מתארחים צ'יליאנים אמידים ומבקרים זרים בעלי ממון, כ-1,100 דולר ללילה, מדגיש את פערי השכר המתרחבים במקום. מאפיין נוסף של צ'ילה, מדינה המתמודדת עם הפגנות זועמות של סטודנטים וקבוצות ילידים נגד הממשלה, פילס את דרכו לכאן: תסיסה מלווה בעימותים אלימים עם כוחות הביטחון.

מנהיגי הראפה נוי, השואבים השראה מחלקים אחרים של פולינזיה שהשיגו אוטונומיה פוליטית, מכינים על אש קטנה התקוממות נגד צ'ילה. התנועה שלהם באי, המכונה בפיהם ראפה נוי - לא אי הפסחא - היא מבחן יחיד במינו למדינה לטינו-אמריקאית: דיכוי קריאת התיגר על שלטונה במרכז דרום האוקיינוס השקט. תושבים חדשים המגיעים מצ'ילה הרחוקה יחסית מעלים משמעותית את אוכלוסיית האי; שיעורה בעשור האחרון גדל ב‑54%, לכדי 5,800 נפש. מספרם של תושבי צ'ילה גדול היום במעט מזה של בני ראפאנוי ועומד על כ‑3,000 לעומת 2,800. המחאות כאן החלו להתגבש על רקע יוזמתו של שבט ראפאנוי מקומי, בני היטוראנגי, לתבוע לעצמו חזרה קרקע שעליה הוקם באחרונה מלון פאר; אבל לזעם של בני ראפאנוי יש סיבות נוספות, ובהן ההתמרמרות על זכויות יתר כסיוע בדיור הניתנות לבאים מהיבשת, תחרות על שוק העבודה בענף התיירות הרווחי או על שליטתה של סנטיאגו בענייני האי.

ב‑2010 פינו כוחות הביטחון באלימות מפגינים שפלשו למבנים ולאתרים אחרים. תמונות שצולמו בטלפונים סלולריים, שבהן נראים בני ראפה נוי שותתי דם, עוררו בשנה שעברה ביקורת באו"ם. גם השנה נמשכות ההפגנות הבלתי אלימות. אבל בעיות לא פתורות בשאלות קרקע וריבונות בין בני ראפה נוי לתושבי היבשת מעיבות על שמי האי הנינוח לכאורה. לא זו בלבד שצעדי הדיכוי לא הכניעו את התנועה לאוטונומיה, נראה שהם אף הגבירו את ההתמרמרות ושכנעו את תנועת הפרלמנט של ראפה נוי להעביר את מאבקה לעצמאות לבית המשפט ביבשת. התנועה טוענת שהסיפוח, שנעשה על פי הסכם משנת 1888, היה בלתי לגיטימי בגלל כשליה של צ'ילה בניהול האי, כולל גירוש בני ראפה נוי מאדמות אבותיהם, הכנסתם הכפויה לתחומי העיר הנגה רואה, והחכרת כל האי כמעט למשך עשרות שנים לחברת ויליאמסון-בלפור, תאגיד סקוטי לגידול כבשים. כמה מבני ראפה נוי טוענים שהמלך האחרון שלהם, סימיאון רירו קאינגה, הורעל ב‑1898 בעת ביקור בצ'ילה.

בשנה שעברה הוכרז באופן חד-צדדי על ולנטינו רירורוקו טוקי, נכדו בן ה‑81 של המלך האחרון, כמלך החדש, צעד נוסף במאבק המשפטי לביטול הסכם הסיפוח. "האי הזה נוהל כמחנה ריכוז", אומר רירורוקו טוקי, איכר נעים הליכות שעשה לו שם לאחר שנאבק בשלטון צ'ילה בשנות החמישים, שבהן אסר חיל הים שלה על בני ראפה נוי לעזוב את האי והצליף בפומבי בתושבים סוררים. הוא נמלט בסירת דיג לאיי קוק, השוכנים במרחק של כ‑5,000 קילומטרים משם.

ראשי תנועת הפרלמנט אומרים שהם מודעים לכך שיפסידו בעתירתם בבית המשפט, אבל רואים בה צעד להצגת מאבקם בערכאות נוספות, דוגמת בית הדין הבינלאומי. הם שואבים השראה מתנועות דומות באזור האוקיינוס השקט, שבו מנשבות רוחות של שינוי. אחד הדגמים הנבחנים היום הוא זה של איי קוק, דמוקרטיה פרלמנטרית אוטונומית הפועלת בסחר חופשי עם ניו זילנד; וכך גם בקלדוניה החדשה, טריטוריה צרפתית שבה צרפת מתמודדת עם תנועה למען עצמאות. עם זאת, להט העצמאות המפעם בקרב חלקים גדולים של בני ראפה נוי לא אוחז באוכלוסייה המקומית כולה. אלברטו הוטוס, ראש מועצת זקני העם, שממנה התפלגה תנועת הפרלמנט של ראפה נוי, מציין שהאי תלוי עדיין בצ'ילה בענייני בריאות, מזון, תקשורת וטיסות ליבשת. "אם ננתק את הקשר עם צ'ילה", אמר, "נחזור לאכול עשבים".

שלטונות צ'ילה עוקבים בדריכות אחר שיח העצמאות המתנהל באי. קרלוס ינקאקיאײ, נציב הנשיא סבסטיאן פינרה באי הפסחא, אמר שהרשויות מודעות היטב לבעיות האי ועושות את הנדרש כדי לשפר את תשתית החשמל, מערכת מי השתייה והחינוך. במקביל, מציין ינקאקיאײ, המדינה מגבשת גם הצעת חוק חדשה בעניין הגירה ותושבות. הצעת חוק אחרת, הוסיף, תעניק לאי שליטה גדולה יותר בענייני כלכלה, רעיון שנגרר כבר שנים רבות. נכון להיום, האי הוא חלק ממחוז ואלפראיסו בצ'ילה, ועל כן ההחלטות הכספיות בעניינים השונים, החל מחינוך ועד תשתיות, מתקבלות במרחק של ארבע-חמש שעות טיסה משם. "באי יש בעיות משמעותיות ביותר שהממשלה הזאת, אחרי 50 שנות הזנחה, מתחילה להתייחס אליהן למרות המחיר הפוליטי", אומר ינקאקיאיי. את העתירה בעניין העצמאות הוא מגדיר "נושא לעתיד" ואת הפרלמנט של ראפה נוי הוא מכנה "עוד תנועה מני רבות" המייצגת את עמדות בני ראפה נוי.

אמנם קיימים חילוקי דעות באי אך בני ראפה נוי התנסו בבעיות גדולות בהרבה בעבר. בשלהי המאה ה-19 הם נאלצו להתמודד עם משטרו המגלומני והעריץ של יורד הים הצרפתי ז'אן בטיסט דוטרו-בורנייה. בעקבות פשיטות סוחרי עבדים מפרו ומגפת אבעבועות שחורות, הידלדלה אוכלוסיית האי לכדי 111 איש עד שנת 1888, שבה סיפחה אליה צ'ילה את האי והטילה עליו משטר צבאי קפדני. "מאז התייחסו אלינו הצ'יליאנים כמו לכלבים ועכשיו אנחנו תובעים את מה ששייך לנו", מטיח לורנסו טפאנו, דייג בן 58 שחי עם אשתו בבקתת עץ שפלש אליה בפארק הלאומי ראפה נוי, צעדים ספורים מפסלי האבן העתיקים הניצבים ליד שפת הים. ובעוד הוא מוקיע את צ'ילה, חתנו הצ'יליאני יושב לצדו ולוגם לו בשקט בירה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו