בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הארוחה שתגשר על הפערים החברתיים

תוכנית חדשה בסין מעודדת את תושבי העיר העשירים להזמין את מהגרי העבודה לארוחות, כדי לנסות לגשר על הפערים החברתיים

תגובות

מטרת התוכנית החדשה היא לשנות את התפישה הקיימת. לשולחנות מגיעות מנות בזו אחר זו: בשר כבש רך ועסיסי, פטריות "אוזן הענן", תירס חם ודג שלם צלוי. בקבוקי בירה חדשים מובאים במקום אלה שמתרוקנים.

האווירה עליזה, אך 30 אורחי הכבוד במסעדה המפוארת הזו בבייג'ין נדהמים מהשפע שלפניהם לא פחות מהעובדה שהוזמנו לארוחה. בסופו של דבר, אלה פועלים נודדים מהפרובינציות שעד כה לא פגשו מעולם את מארחם. היזם העשיר מתייחס אליהם כחלק מתוכנית לגישור מעל לפער חברתי: "להזמין פועל נודד לארוחה". יוזמי התוכנית מקווים כי 10,000 מתושבי הערים ילכו בעקבות היזם החרוץ.

"בהתחלה לא האמנתי. כולנו חשבנו שזו בדיחה", אומר וונג וניואן, מנהל עבודה שהיגר ממחוז שאנשי לבייג'ין לפני שלוש שנים. "לא יתכן שמישהו מזמין אותנו לארוחת ערב. זו היתה הפעם הראשונה שעירוני כלשהו הזמין אותי". 150 מיליון הפועלים הנודדים של סין הם הכוח שהניע את הנס הכלכלי שלה, ואף על פי כן מתייחסים אליהם כאל אזרחים סוג ב'.

ה"הוקו" ­ מנגנון רישום משקי הבית ­ של המדינה מחלק את אזרחי סין ליושבי ערים וכפרים ומקצה להם בהתאמה את הזכאות לשירותים, כגון חינוך וטיפול רפואי. לפועלים הנודדים אין ברירות רבות, עליהם להמשיך לנדוד. יחס ההכנסה האמיתי בין עירוני לכפרי הוא יותר מפי חמישה, בהתאם למחקר שנערך לאחרונה, פער הגדול ב‑26% יותר מזה שהיה קיים ב‑1997. אולם, אלה שבונים את בנייני הענק בערים ומנקים את רחובותיהן, מקבלים שירותים פחות טובים, פגיעותם רבה יותר ולעתים קרובות הם סובלים מזלזול התושבים המבוססים.

השיחה בארוחת הערב שנערכת הלילה לא נסבה על השעות הארוכות והמתישות והשנים הקשות הרחק מהבית ומהמשפחה, אלא על העלבונות הקטנים: המבטים של תושבי הערים כשפועל עולה על אוטובוס עם שמיכה מגולגלת, או כשהוא עובר לידם ברחוב כשהוא עדיין מלוכלך מעמל היום. "מתוך עשרה אנשים, אולי רק שניים מתייחסים אלינו כמו אל שווי ערך. השאר מביטים עלינו מלמעלה למטה", אומר הבנאי לי יונפיי.

אחדים מהם סבורים שיחסם של העירונים משתפר, ככל שהם מבינים את מוסר העבודה של הפועלים, אך הסטריאוטיפים נשמעים דומים להפליא לאוזן המערבית: הפועלים הנודדים מלוכלכים וגסי רוח, הם גורמים לירידת השכר ופוגעים באיכות השירותים בשל מספרם הרב.

המבוגרים יותר, שמתכוונים לשוב לבתיהם, אולי לא מתרגשים במיוחד. אך הצעירים, שרוצים להפוך לעירונים, אינם רואים תקווה להיחלץ ממצבם הנוכחי, אומר הסוציולוג לו הויאלין מאוניברסיטת בייג'ין. "הם חשים בהבדל בין חייהם לבין חיי העירונים. הם אינם מרוצים. הם נוטרים טינה לעירונים ואפילו בזים להם באופן גלוי".

בשנה שעברה הזהיר דו"ח של צוות חשיבה רשמי כי פועלים נודדים מהדור החדש, הצעיר יותר, עלולים לסכן את היציבות, אם לא יקבלו את הזכויות שהם ראויים להן, לדעתם. התנגשויות בין פועלים נודדים לבין תושבים ותיקים כבר החלו במקומות רבים, וחיכוכים כאלה מעוררים קריאות לערוך רפורמות מהפכניות או אף לבטל מיד את ההוקו, שנועד למען כלכלה מתוכננת שאינה קיימת יותר.

עד כה נערכו תוכניות ניסיוניות לאפשר לפועלים הנודדים להירשם כתושבי קבע באזור שבו הם עובדים. אך בכירים באזורים אלה חוששים מהעומס שייווצר על הרשויות המקומיות, כולל חוסר יציבות אפשרית ועלייה גדולה בהוצאות לרווחה.

תוכניות אלה זכו להצלחה חלקית בלבד, מאחר שהפועלים הנודדים אינם ששים לוותר על אדמתם, מחשש שיקבלו פיצוי זעום ויאבדו את רשת הביטחון שלהם. כשתוכניות כאלה נכשלות, קשה להאמין שארוחת ערב אחת, או אפילו 10,000 ארוחות ערב, יהפכו את הקערה על פיה ויביאו לביטול האפליה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו