בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד שובו של אחרון החיילים

כ‑15,000 סובייטיים נעלמו בשנים 1979‑1989 בזמן המלחמה באפגניסטאן. רובם מתו אך חלקם התאסלמו, התחתנו עם נשים אפגניות ונטמעו בחברה

תגובות

יותר מ‑23 שנים עברו מאז נסיגתו החפוזה של הצבא הסובייטי מאפגניסטאן, והרוסים אינם חדלים לנסות לפתור תעלומות שעדיין רודפות אותם: מה עלה בגורלם של 265 חיילים לשעבר, שעדיין נעדרים, ושחלקם נשארו כנראה שם ונטמעו באוכלוסייה המקומית.


נדיר שהשגרירות הרוסית בקאבול פותחת את שעריה הגבוהים לזרים. אך בשבוע שעבר הוזמנו עיתונאים אפגנים וזרים לשיחה עם אלכסנדר לברנטייב, סגן נשיא הוועדה למען ותיקי המלחמה, שביקש ברגש עזרה באיתור החיילים מברית המועצות לשעבר שעדיין נעדרים.


“אני בטוח שאחדים מהם עדיין בחיים, והבעיה היא שהם חוששים ליצור איתנו קשר”, אמר לברנטייב.


אי-פי

רבים מאלה שנותרו בחיים אולי לא יודעים שרוסיה ושאר מדינות ברית המועצות לשעבר חוקקו חוקי חנינה, המבטיחים כי החיילים לשעבר לא יועמדו למשפט גם אם ערקו או החליטו להישאר באפגניסטאן. ייתכן גם שאינם יודעים שהם זכאים לקבל טיפול רפואי אם יחזרו הביתה, הוסיף לברנטייב.


כ‑15,000 גברים וכמה נשים סובייטיים, רובם חיילים, מתו בשנים 1979‑1989 שבהן התחוללה המלחמה באפגניסטאן. חלקם נהרגו בקרבות, חלקם נפלו בשבי ורבים מהם קפאו למוות או מתו ממחלות. אך היו ביניהם כאלה שהתאסלמו, התחתנו עם נשים אפגניות ונטמעו באוכלוסייה. אחרים הלכו לפקיסטאן או נמלטו לאירופה או לדרום אפריקה.


מטרתו העיקרית של לברנטייב היא לסייע למשפחותיהם של אלה שגורלם אינו ידוע, כמחציתם רוסים והשאר ממדינות אחרות מברית המועצות לשעבר.


“בני משפחותיהם עדיין ממתינים להם, ומסיבת העיתונאים הזו נערכת כדי לבקש מאנשים לעזור לנו”, אמר לברנטייב שביקש את עזרתם של העיתונאים האפגנים, שלדבריו, מדברים עם אנשים רבים יותר מאשר חברי הוועדה שלו. הוא הביע את התקווה שהם יוכלו ללכת למקומות שהפכו שוב לאזורי עימות ואולי ימצאו בהם קברים לא מסומנים של חיילים סובייטיים.


“אנשים שואלים לפעמים ‘למה אתה מתעסק בנושא הזה ופותח מחדש פצעים ישנים?’ ואני עונה תמיד את אותה תשובה: ‘אני ממליץ לך ללכת לאם שאיבדה את בנה והיא תספר לך את סיפורו’”, אמר לברנטייב ברגש. “משפחות כאלה ממתינות עשרות שנים לפרק האחרון: ‘האם בננו, אחינו מת? או אולי אימץ חיים חדשים’?”


“הפתגם אומר שמלחמה לא מסתיימת עד שהחייל האחרון שב לביתו”, אמר מצדו קולונל דמיטרי פרימאצ’וק, עוזר הנספח הצבאי בשגרירות.


פתיחת השגרירות הרוסית לעיתונאים מוכיחה את החשיבות שמייחסים לנעדרי אפגניסטאן ברפובליקות הסובייטיות לשעבר, שעדיין נאבקות עם מורשת אותה מלחמה.


השגרירות הרוסית, שהיא אחת הגדולות ביותר בקאבול, פועלת בה שנים רבות. היא פונתה ב‑1992, אחרי שנפגעה בתקופת מלחמת האזרחים ונפתחה מחדש רשמית ב‑2007, כשהרוסים התחילו לקשור בזהירות קשרים חדשים עם אפגניסטאן.


השגריר הנוכחי אנדריי אווטיסיאן מכיר היטב את אפגניסטאן ­ הוא היה כאן בתחילת שנות ה‑80 ופעם נוספת כשהשגרירות פונתה בשנות ה‑90. הוא דובר באופן שוטף בשפות פאשטו ודארי בנוסף לאנגלית.


לברנטייב הדגיש את חשיבות הצורך לפעול כעת, כי אלה שזוכרים את המלחמה הולכים לעולמם. באפגניסטאן, תוחלת החיים לגברים היא בקושי 50 שנה. לדבריו, קרוב ל‑300 חיילים סובייטים נעדרו מאז הנסיגה. נמצאו 29, ש‑22 מהם שבו לרוסיה ושבעת הנותרים העדיפו להישאר באפגניסטאן. הוועדה גם הוציאה מהאדמה שריד של 15 חיילים, שחמישה מהם זוהו. בדיקות דנ”א נרחבות נערכות לגילוי זהותם של עשרת האחרים.


לברנטייב רצה כנראה להוכיח לקהל, האפגני ברובו, שהרוסים מכבדים את האיסלאם והם רוצים שחייליהם יזכו ליחס הוגן, ללא התחשבות ברקע שלהם.


רבים מהחיילים הסובייטים באפגניסטאן היו מוסלמים, בדרך כלל מהרפובליקות הגובלות באפגניסטאן. המלחמה הקשתה עליהם, משום שהם אולצו להילחם במוסלמים שהאמינו כי הם נלחמים מלחמת קודש.


אחדים מהעריקים באו מרקע כזה, אך חלק מאלה שנשארו באפגניסטאן היו רוסים, שרבים מהם התאסלמו. המפורסם ביותר, שנודע בשם איסלאמודין, התאסלם, התחתן עם אפגנית והפך לשומר ראשו של אחמד שאה מסעוד, המפקד הטג’יקי שהיה אחד המתנגדים החריפים ביותר של הטליבאן. 


איסלאמודין שב לרוסיה עם אשתו, שטופלה בבית חולים רוסי, ועם משפחתו, אמר לברנטייב שהוסיף שהאיש סייע לו באיתור מקומות שבהם כדאי לחפור. לברנטייב אמר שלהערכתו, יש עוד 30‑40 חיילים שנשארו ועדיין חיים במקום כלשהו באפגניסטאן או פקיסטאן.


ניו יורק טיימס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו