בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תווי השטן

המאבק המוזיקלי באיסלאם הקיצוני במאלי

כנופיות שהשתלטו על צפון המדינה האפריקאית אוסרות על השמעה או נגינה של מוזיקה. מוזיקאים מקומיים, מגובים בבונו מ-U2, נחושים להילחם בכפיה

17תגובות

הטנדר עצר בקידאל, עיירה במדבר רחב הידיים של מאלי, ביתם של חברי "טינריוון", הלהקה שזכתה בגראמי. שבעה אנשי מיליציה חמושים בקלצ'ניקוב יצאו מהרכב וצעדו אל עבר ביתו של אחד מחברי הלהקה. הוא לא היה בבית, אבל המסר שהועבר לאחותו היה מבהיל: "אם תדברי אתו, תגידי לו שאם יראה את הפרצוף שלו במקום הזה, נחתוך לו את כל האצבעות שאיתן הוא מנגן בגיטרה". אז לקחה הכנופיה את הגיטרות, המגברים, הרמקולים, המיקרופונים ומערכת התופים שהיו בבית, שפכו עליהם דלק והעלו אותם באש. בצפון מאלי, הוכרזה מלחמת דת נגד המוזיקה.

כאשר השתלט ערב רב של קבוצות איסלאמיות על האזור בחודש אפריל, מיד התעוררו חששות שמא תיפגע תרבותו העשירה של האזור. אולם איש לא העלה בדעתו שהמוזיקה תפסיק להתקיים כמעט לחלוטין, ודאי לא במאלי, מדינה שנודעה בעולם בשל המוזיקה המיוחדת שלה.

"התרבות היא הנפט שלנו", אומר טומאני דיאבאטה, נגן הקורה יליד מאלי, ששיתף פעולה, בין השאר, עם דיימון אולברן, סולן ומנהיג להקות "בלר" וה"גורילז", ועם ביורק. "המוזיקה היא המשאב העיקרי שלנו". אין כיום שום פרס חשוב בעולם המוזיקה שמוזיקאי ממאלי לא זכה בו".

"המוזיקה היא מרכז חייהם של כל תושבי מאלי", מוסיף שייש טידיאן סק, מוזיקאי פורה ומפיק מוזיקה. "מהלידה ועד הקבר. עוד מאז הזמן העתיק ועד היום. מאלי בלי מוזיקה? לא... אין דבר כזה"!

ואף על פי כן, זאת המציאות האפורה הפוקדת את המדינה הזאת שבעבר נודעה בשמחת החיים שלה. משקיפים בינלאומיים טוענים שמה שמניע את מנהיגי שלוש הקבוצות האיסלאמיות החמושות, השולטות כיום על צפון מאלי שבו נמצאות הערים טימבוקטו, קידאל וגאו, הוא הכסף והשררה יותר מהחלום של הקמת ח'ליפות בסאהל. ולראיה, הקשרים הדוקים שבין הקבוצות הללו ובין האינטרסים הרחוקים מאוד מקדושה של סוחרי הסמים הגדולים ומבריחי הנשק.

אך רבים מאנשי המוג'אהידין, שזרמו הנה מכל רחבי העולם הערבי בעקבות הסכסוך, בהחלט מונעים מקנאות דתית שאינה נתונה בספק. אפשר לומר זאת גם על איאד אג ראלי , מנהיג מבני הטוארג, שחזר בתשובה ונעשה סלפי, ויסד את התנועה אנסאר אוד דין בסוף השנה שעברה.

"הוא מאמין במה שהוא עושה, אומר מאני אנסאר, מנהל "פסטיבל במדבר", המתקיים בכל שנה בינואר בטימבוקטו, בקידאל ובסביבותיהן משנת 2001 "וזה מה שמפחיד אותי. אני לא משוכנע שהוא מעוניין להרוג כל מי שאינו מוסלמי, כמו אנשי אל-קאעדה, אבל ראיתי אותו מוותר על מה שהשיג בחייו למען אמונתו".

בשנות ה-90 לפני שנלכד בקסמי הטפותיה של תנועת טבליגי ג'מאת, תנועה מיסיונרית פקיסטנית שעשתה נפשות לאיסלאם, נהנה ראלי לעשן ולהסתובב בחברת מוזיקאים מטינריוון. הוא אף חיבר שירים וכתב שירה בנושאים כאהבה, מרי ויפי ביתו במדבר. אולם כעת, המוזיקה, שהיא מקור עיקרי של לכידות קהילתית ורווחה, נעלמת בכל האזור הנתון לשליטתו, או פשוט יורדת למחתרת.

ב-22 באוגוסט, בעיר גאו, פרסם דובר איסלאמי עבדקן צו רשמי האוסר השמעת מוזיקה מערבית מכל סוג שהוא. "איננו רוצים מוזיקה של השטן. את מקומה צריכים לתפוס פסוקי הקוראן. השריעה דורשת זאת!" דברי הצו.

האיסור הזה הוא עוד יישום מחריד ולחינם של חוק השריעה כלשונם בכל תחום של חיי היומיום. אנשי המיליציות כורתים ידיים ורגליים של גנבים וסוקלים נואפים. הם מצליפים בפומבי במעשנים, שותי משקאות חריפים ובנשים שאינן לבושות כיאות לדעתם. מוזיקאי מפורסם מאנשי הטוארג המתגורר בקידאל אומר: "אין שמחה. אף אחד לא רוקד. אין מסיבות. אפשר לחשוב שהטילו על כולם איזה כישוף. המצב ממש מוזר".

אנסאר מוסיף: "האנשים חושבים שזו בעיה חדשה. אבל האיום של אל-קאעדה התחיל להשפיע עלינו ב-2007, אז התחילו לצוץ פתאום אנשי אל-קאעדה אצלנו במדבר. הם באו למחנות הנוודים בקרבת אסאקאן (הדיונות היפות במערב טימבוקטו ששם היו מקיימים את פסטיבל במדבר). בהתחלה היו נעימים מאוד ואמרו: ‘אל תדאגו, אנחנו מוסלמים בדיוק כמוכם'. ואז שינו את הנוסח ל: ‘יש לנו אויב משותף - המערב'. ואז הבנתי שהדברים הולכים להשתנות ולהיעשות קשים".

למרבה הפליאה, מעולם לא ניסה ארגון אל-קאעדה במגרב האיסלאמי (AQIM) לפגוע בפסטיבל ולא באיש מתוך אלפי אנשי המערב שעשו את הדרך המפרכת עד המקום. לדברי אנסאר יש הסבורים שהסיבה נעוצה בכך שבני שבטו, קל אנסאר, נחשבים לצאצאים ישירים של הנביא מוחמד ולכן רוחשים להם כבוד רב. "אחרים חושבים שהטלנו כשפים כדי לחסום להם את הדרך", אומר בצחוק מר. האמת היא שאנשי AQIM ידעו שאם הם רוצים שאנשי המקום ישתפו פעולה אתם, מוטב להם לא להתעסק בבני קל אנסאר.

אולם המזל לא חייך לכל אירועי המוזיקה שנערכו באזור. בשובם מפסטיבל טמדאשט בקרבת העיירה המזרחית אנדרמבוקאן בינואר ,2009 נחטף התייר הבריטי אדווין דייר, ונמכר לאקים. משסירבה ממשלת בריטניה לשלם את הכופר בעבורו כרתו את ראשו כעבור ארבעה חודשים. בשל כך פסטיבל במדבר עבר למקום בטוח יותר בחוצות טימבוקטו ב-2010.

הפסטיבל שנערך בינואר השנה יהיה, ככל הנראה, האחרון שייערך בטימבוקטו בתקופה הקרובה. שררה בו אווירה של פחד בגלל מעשי חטיפה שאירעו זמן קצר קודם לכן ורצח של תייר גרמני בידי אל-קאעדה. טינריוון השתתפו באירוע ואירחו מוזיקאים מבני הטוארג וילידי מאלי אחרים וגם את בונו, סולן להקת U2 ואחד המוזיקאים הפופולריים בעולם.

"אומץ לבם של בונו ואנשיו הרשים אותי", אומר מאני. "הוא ביקש מהחיילים שהוצבו להגן עליו לעזוב אותו ולתת לו להסתובב בחופשיות בעיר וללכת לשתות תה על הדיונות. חשבתי שאולי אני קצת משוגע שנתתי לו להתנהג ככה. תאר לך שהיו חוטפים את בונו!" לה מזון, המלון בטימבוקטו שבו התאכסנו בונו ופמלייתו, משמש כיום מטה בית הדין האיסלאמי של העיר.

כשפרץ המרד כמה ימים לאחר תום הפסטיבל חשב מאני לוותר על הכול. אבל לאחר ששוחח עם מוזיקאים רבים, עם ידידים ותומכים בחו"ל, החליט לארגן שיירת שלום ואחדות שתתור במערב אפריקה ותבקר במחנות פליטים בפברואר בשנה הבאה. הוא גם יקדם את "פסטיבל במדבר בגלות" שינוע ברחבי אירופה, במזרח התיכון, בארה"ב ובכל מקום אחר. "זאת הדרך שלי להשיב מלחמה. לפני כן שמעו את המוזיקה שלנו באסקאן, עכשיו ישמעו אותה בכל הפסטיבלים הגדולים בעולם. כלומר זאת התוצאה ההפוכה של מה שהאיסלאמים הקיצונים רוצים. זה הניצחון שלנו והתבוסה שלהם".

בינתיים כמעט כל המוזיקאים של הצפון נמלטו מהמדינה וכך גם יותר מחצי מיליון תושבי מאלי, שמרביתם נמקים במחנות פליטים באלג'יריה, מאוריטניה, ניז'ר ובורקינה פאסו. זה המשבר ההומניטרי הגדול ביותר שידע אזור הסאהל. "אין כבר מוזיקה שם", אומר ויה פארקה טורה, בנו של מלך הבלוז של מערב אפריקה, עלי פארקה טורה המנוח. "אסור לך להדליק רדיו או טלוויזיה אפילו אצלך בבית".

גם בדרום המוזיקה במשבר, והסיבות לכך קשורות לאירועי הצפון. ב-23 במארס התחוללה הפיכה צבאית, שהדיחה את הנשיא אמדו טומאני טורה מכס השלטון, ובכך נפרדה מאלי מתוארה כאחת הדמוקרטיות המובילות באפריקה, ומאז במקו הבירה שרויה בפחד ובייאוש שמקבלים ביטוי כלכלי. "האנשים לא רגילים לראות חיילים ברחובות, אז הם נוטים להישאר בבית", מספר אדם תיאם, אחד העיתונאים המובילים במאלי.

מועדוני מוזיקה רבים נסגרו. גם בתי מלון ומסעדות שהתרוקנו, משנעלמו התיירים הזרים שגדשו אותם בעבר. במועדוני הלילה ובחתונות המוזיקה בביצוע חי עדיין משגשגת, אבל המגמה היא לחסוך ולשכור די-ג'יי במקום תזמורת. "האנשים קונים אוכל במה שהם מרוויחים ולא מוציאים אותו על עינוגים", אומר בסקו קויאטה.

אבל במערב אפריקה גם כשהמצב קשה, הראפ ממשיך לפרוח. לדוגמה, יאן א-מאר, קולקטיב של ראפרים שחולל מחלוקת לאומית בסנגל אשתקד, בזמן משבר הבחירות. הראפרים במאלי מוקיעים בשיריהם את התככים הפוליטיים, את הקיצוניות האיסלאמית ואת המשטר הצבאי.

"לא מעניין אותי מה הם אומרים", ענה אמקולל, ראפר יליד מאלי, לשאלה בדבר האיסור האיסלאמי להשמיע מוזיקה. "אנחנו לא נסכים, הם לא יקבלו את מה שהם רוצים. אנחנו לא צריכים שהם ילמדו אותנו איך להיות מוסלמים. אנחנו מדינה חילונית וסובלנית וכאן כל אחד דתי על פי תחושותיו. בכל מקרה, הם יודעים שמאלי בלי מוזיקה היא דבר בלתי אפשרי."

אמקולל הקים קבוצת לחץ משלו המורכבת גם היא מראפרים, פעילים וחברים ושמה "לעולם לא עוד". עד כה הוציאה הקבוצה כמה סרטונים, כולל אחד הקרוי ,SOS שנהפך ללהיט ביוטיוב. רשות השידור של מאלי צנזרה את הסרטון, שכן היא נתונה בפיקוח הדוק של הצבא.

"הדמוקרטיה קיבלה מכה קשה", אומר אמקולל על ההפיכה מ-23 במארס. "וזה קרה בתקופה של אכזבה כללית. כאילו נוצרה איזו תודעה קולקטיבית שאמרה שבמאלי הדמוקרטיה נכשלה". כמו להקת ראפ אחרת Les sofas de la Republique (ספות הרפובליקה), עוד להקת ראפ הקוראת בחרוזים לאחדות, דמוקרטיה, שלום ולשלטון נאור, גם אמקולל ולהקתו מארגנים הפגנות, דיונים והופעות. הוא גם קיבל שלושה איומים על חייו.

"ידעתי שמצותתים לטלפונים שלנו, ואז קיבלתי שיחה כזאת: ‘כן... אנחנו עוקבים אחריך, אז כדאי לך מאוד להירגע, אחרת תישא בתוצאות'. את המסר השני קיבלתי מאדם אחר. ‘אתה מדבר יותר מדי', אמרו לי. ‘אם לא תסתום את הפה אתה תיעלם ולא תבין שום דבר'. המסר הזה היה הרבה יותר ברור!"

אך למרות האיום הכפול שבו נתונה התרבות שהתפרסמה בעולם בזכותם, כל המוזיקאים במאלי מסכימים שהמוזיקה היא ליבת הזהות שלהם. "אני מוסלמית, אבל השריעה היא לא הקטע שלי", אומרת רוקיה טראורה, מהכוכבים הבינלאומיים המפורסמים ביותר של מאלי. "אם לא אוכל לעלות לבמה, לא יהיה לי קיום. ובלי מוזיקה, למאלי לא יהיה קיום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו