בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דעה

הזדמנות שנייה, בעור שיניו

אובמה היה נשיא בינוני, והישגיו דלים. ההבטחה שהיתה גלומה בהגעתו לבית הלבן לא מומשה. הוא נכשל במשימה שהציב לעצמו: להיות נשיא דגול

6תגובות

ברק אובמה נכשל במשימה שהציב לעצמו: להיות נשיא דגול. לא סתם נשיא, עוד פרצוף בשורה ארוכה של 42 קלסתרי קודמיו (גרובר קליוולנד, שניצח-הפסיד-ניצח, מתנוסס פעמיים), אלא מנהיג גדול, מועמד לחמישייה הפותחת, כתוספת לר­­­­­ביעייה בהר ראשמור, כמו מחוללי-תמורות מסוגו של פרנקלין רוזוולט.

אובמה היה נשיא בינוני. הישגיו דלים. אומנם בנסיבות קשות של משבר כלכלי ותהפוכות מזרח-תיכוניות ומעורבות צבאית בעיראק ובאפגניסטן ורוב רפובליקאי עויין בקונגרס, אבל ההבטחה שהיתה גלומה בהגעתו מכמעט-אשפתות לבית הלבן - לא מומשה.

אם ינצח היום - כי למרות הכל, הפסדו יפתיע יותר מניצחונו - יקבל הזדמנות שנייה אך חד-פעמית: לחתור להגשמת מצעו, ללא כבליו של פוליטיקאי המחשב את צעדיו כך שייבחר שוב. עדיין יהיו לאובמה מתנגדים חזקים בבית הנבחרים, שישמור על הרוב הרפובליקאי, וגם בסנאט לא צפוי הרוב הדמוקרטי להיות גדול דיו; ולפניו בחירות אמצע-הכהונה בנובמבר 2014, ולבסוף גם תתבזבז לה 2016 בהתמודדות בשתי המפלגות על ירושתו. אבל אילוצים אלה, שיפגמו במרחב התמרון של אובמה, לא ימנעו ממנו להנהיג.

בחירה באובמה תעניק יתרון עצום, אולי בלתי-עביר, למועמד הרפובליקאי בעוד ארבע שנים. הסיכוי שלאחר אובמה ייבחר מועמד דמוקרטי ב-2016 נראה, בתנאי-הפתיחה של ההווה, זעום.

בששת העשורים שמאז תום התקופה המיוחדת בין 1932-1952 - השפל הכלכלי העמוק, מלחמת העולם השנייה ושיא המלחמה הקרה - ושהעניקו לדמוקרטים חמישה ניצחונות ברציפות (של רוזוולט ואחד של סגנו ויורשו הרי טרומן) נשמר הבית הלבן יותר משמונה שנים בידי אותה מפלגה רק פעם אחת - על ידי רונלד רייגן וג'ורג' בוש האב. האהדה החריגה לרייגן, דמוקרט שהיה לרפובליקאי, אפשרה לסגנו-יורשו בוש לשייט לנשיאות, גם בזכות המועמד החיוור שניצב מולו, מייקל דוקקיס.

בחירות 2012: כל הדיווחים, הפרשנויות, התוצאות

יהיה יורשו של אובמה אשר יהיה, או תהיה (הילרי קלינטון), הנחת העבודה צריכה לפקפק בחידוש החוזה של הדמוקרטים, אחרי שמונה שנות אובמה, לשנה תשיעית עד שתים-עשרה. הערכה זו, החכמה המקובלת, משחררת את אובמה ללכת אחר נטיותיו. הוא לא יואשם בהפסד ב-2016; ככה זה, ייאנחו הדמוקרטים, אלה תנודות הגאות והשפל של ההיסטוריה הפוליטית. הוא יוכל להעז ולנסות לפרוע את השטרות הדחויים, גם אלה שהונפקו בלי לשאול את פיו, כמו אותו פרס נובל לשלום שלא היה מוצדק, לא אז ולא מאז; וכמו חזונו לגלגל את העולם במורד ההתפרקות ההדרגתית מנשק גרעיני.

 

אי–פי

לכן, בחלוף ההתרגשות הרגעית על שיחת הטלפון מבוסטון לשיקגו - בין מיט רומני המודה בגרון נשנק בהפסדו לבין המנצח המאושר המברך אותו באצילות גומלין על מאבק עז והוגן - יהיה על אובמה להתעשת ולהשיק מיד, בתוך ימים, את תקופת הכהונה השנייה שלו, חודשיים טרם השבעתו ב-20 בינואר - יומיים לפני הבחירות לכנסת.

רוב העולם, וכמותו גם הקונגרס החדש שיתחיל לתפקד רק בתחילת 2013, יכולים להמתין עד לאחר החופשות והקניות של חגי נובמבר-דצמבר, אבל ישראל אינה יכולה לחכות. זאת ההזדמנות השנייה של אובמה, לאחר ארבע שנות החמצה, להבהיר לאן פניו מועדות במזרח-התיכון, כדי שהמצביעים בישראל יידעו אם הם עומדים לבחור בראש ממשלה לעומתי, שיימצא מראש במסלול-התנגשות עם אובמה.

אובמה לא ימהר לשכוח מי חתר למפלתו. עוד אתמול, ברגע האחרון, ניסה שלדון אדלסון, גדול בעלי-המאה של רומני ושל בנימין נתניהו, לשכנע את המשוכנעים בקרב קוראי "וול סטריט ג'ורנל" להצביע נגד הדמוקרטים ומועמדם לנשיאות, בין השאר בטענה שהמפלגה הדמוקרטית (אדלסון נזהר שלא למקד את ביקורתו באובמה) זנחה את תמיכתה המסורתית בישראל. אם יש בכך מידה של אמת, היא נובעת ממדיניותם של נתניהו ושר הביטחון המיועד שלו, אביגדור ליברמן, שהגבירו את בידודה של ישראל ומאיצים אותה לעבר מבוי סתום. המעט שיכול אובמה לעשות, בתמורה, הוא לומר - מוטב במו פיו, ולמצער בציטוט מוסמך ממקורביו - את דעתו על הברירה שבפני ישראל. כן, להתערב בפוליטיקה הפנימית, לא להיבהל מכך, כי בנפש ישראל והאזור הדבר.

חסד עשו עם ישראל אותם כוחות פנימיים וחיצוניים שסיכלו את כוונת נתניהו לתקוף את איראן בעונה החולפת, לקראת הבחירות. בגלל מצוקת הדלק לחשמל ולרכב בעקבות הסופה "סנדי", גם בלי התלקחות בו-זמנית עם איראן, נדרש אובמה להפעיל את סמכותו, לשאוב מהעתודות האסטרטגיות ולהורות לסוכנות הלוגיסטיקה של הפנטגון להתגייס לשינוע כמיליון ליטרים לנזקקים. התרחיש שנמנע - תקיפה ישראלית באוקטובר, שבעקבותיה מהלך איראני לחסימת מצרי הורמוז, פגיעה בתובלת הנפט, מחסור או ייקור הדלק לצרכן האמריקאי ואז סנדי ,בהתגרות בחשבונות המרגיעים של חקר-הביצועים של נתניהו ושל אהוד ברק, "סנדי" - היה מכביד מאד על ישראל להתנער מאשמת סבלם של מיליונים בחוף המזרחי.

יחד עם חתירה נמרצת להסדר ישראלי-פלסטיני, צפוי אובמה לפעול בקוצר-רוח גם מול איראן ולהעמיד אותה בפני ברירה חדה - שיחות או גיחות. הוא לא יבזבז את ההזדמנות השנייה שלו. בינו לבין מימוש מאוחר של חזונו חסר לו רק דבר קטנטן, עניין של מה בכך: ניצחון בקלפיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו