מייקל ויינס, ניו יורק טיימס
מייקל ויינס, ניו יורק טיימס

לראש הסי-איי-אי דייוויד פטראוס קדמו אישי ציבור אמריקאים רבים נוספים שניהלו פרשיות אהבים: הנשיאים וורן הרדינג, פרנקלין דלאנו רוזוולט, דווייט אייזנהאור, לינדון ג'ונסון; שר האוצר הראשון של ארה"ב אלכסנדר המילטון, חברי בית הנבחרים וסנאטורים רבים; אולי אף הגברת הראשונה גרייס קולידג'.

לכאורה אין שום דבר חדש בכך שאישים המכהנים במשרות רמות בוושינגטון הולכים שולל אחר חולשותיהם ומנהלים רומנים סודיים. מה שכן חדש, הוא שלעומת ימים עברו, כיום כבר בלתי אפשרי לשמור פרשיות שכאלה בסוד.

פטראוס, ראש הסי-איי-אי ומפקד בצבא בעברו, התפטר ביום שישי מתפקידו אחרי שהודה בניהול רומן מחוץ לנישואים עם פולה ברודוול, מחברת הביוגרפיה שלו.

"אני המום מכך שאנשים ממשיכים בהתנהגות חסרת אחריות כזו, גם כשהם מכהנים במשרות רמות, וסבורים אולי שלא יהיו לכך השלכות", אומר ווסלי הגווד, מחבר הספר "מין נשיאותי, מהאבות המייסדים ועד ביל קלינטון". לדבריו, "לו רק שמו לב לאירועים דומים והקשיבו לחדשות, היו מבינים שלהתנהגות כזו יהיו השלכות".

פטראוס התפטר בעקבות חקירת הפרשה בידי האף-בי-אי. אבל בעידן הדיגיטלי, שבו פרטיהם האישיים של אזרחים מהשורה נגישים לעין כול, סכנת חשיפתן של פרשיות בהן מעורבים אישי ציבור רמים גדלה שבעתיים.

בעבר פרשיות מין כאלה הפכו לשערוריות רק אחרי שהעומדים במרכזן הלכו לעולמם. פרשיות האהבים של מושל ניו יורק נלסון רוקפלר, למשל, נודעו ברבים רק אחרי שמת בעת שהיה במיטה עם ידידה; התקשורת בוושינגטון סירבה בשעתו לפרסם דיווחים על הרומנים הסדרתיים של הנשיא ג'ון קנדי. אבל קנדי לא היה חריג בהתנהגותו בבית הלבן. לדברי הגווד, מהמחקר שעשה עולה שכשליש מהנשיאים האמריקאים ניהלו פרשיות אהבים במקביל לחיי הנישואים שלהם.

כך למשל הנשיא הרדינג קיים יחסים בתוך ארון בחדר הסגלגל; בהיותו סנאטור מטקסס החזיק לינדון ג'ונסון חדר פרטי בגבעת הקפיטול ששימש אותו למפגשיו הרומנטיים, מספר ההיסטוריון רוברט דאלק. יתרה מזו, עם מינויו לנשיא, התקין ג'ונסון זמזם מיוחד שיתריע בעוד מועד במקרה שאשתו, ליידי בירד, תתפרץ למשרד ותפריע לו בקלקלתו. על פי השמועות שרווחו, ניהלה גברת קולידג', רעייתו של הנשיא קלווין קולידג', פרשיות עם סוכנים בשירות החשאי. את סיפורו של הנשיא ביל קלינטון עם מוניקה לווינסקי, מתמחה בבית הלבן, מיותר כמעט להזכיר.

קלינטון ולווינסקי בבית הלבן, 1995צילום: אי-פי

חלק מהשערוריות נחשפו בציבור בין היתר משום שהנשים המעורבות בהן לא שמרו על שתיקה. כל למשל במקרה של אלכסנדר המליטון, שר האוצר הראשון של ארה"ב, שהחל לנהל קשר עם מריה ריינולדס, שהתחננה שיסייע לה להימלט מבעלה האלים. המילטון הלך לדירתה כדי לתת לה 30 דולר, אולם אחרי שהוזמן לחדר המיטות שלה, "התברר מיד שיידרש פיצוי נוסף", כפי שכתב מאוחר יותר. ריינולדס סחטה אותו ובעלה, שאיים לחשוף את הפרשה, הוציא ממנו כאלף דולר; עם הזמן הקשר נודע ממילא ברבים והמילטון הביע צער על הפרשה. "זה היה בלתי ראוי מבחינה מוסרית" כתב.

ביום שישי הלך פטראוס בעקבותיו של המילטון, אמר ש"הפגין חוסר שיקול דעת", והתפטר.

אם התפטרות במקרים כאלה אמנם חיונית, זו כבר שאלה אחרת. "אנחנו לוקים במנת יתר של פוריטניות המעורבת בצביעות", סבורה מרינה איין, יחצנית העוקבת אחר הנעשה בחלונות הגבוהים בווושינגטון. "פטראוס הוא אדם מוכשר באופן בלתי רגיל ואיש מקצוע מסור".

כך או כך, על אף מעידותיו המילטון נחשב היום לאחד המדינאים הדגולים של ארה"ב. ובין שהיה נואף או לא, ג'ון קנדי דורג באחרונה כאחד מתשעת הנשיאים המודרנים הטובים ביותר של ארה"ב, אומר דאלק. "היום אמנם כבר אי אפשר לשמור יחסים כאלה בסוד, אבל נראה שבסופו של דבר הציבור לא מייחס להם משקל רב מדי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ