בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בישראל ובארה"ב כלואים בתוך חדר ההדים

רק עכשיו מוכנים המפוכחים שברפובליקאים להודות שבמשך שנים התמסרו לנרטיב אחד המבטל כל דעה הפוכה. בישראל, מודל 2012, המצב איננו שונה

74תגובות

מיט רומני טרח השבוע להרגיע את אלה שנותר בהם ספק שמא אמריקה טעתה כשהעדיפה את ברק אובמה על פניו. בשיחה שקיים עם תורמים שביקשו לברר מדוע מאות המיליונים שלהם לא הועילו, לא מצא רומני כל פגם בעצמו, ביועציו, בקמפיין שלו או במסר שהעביר. הוא חושב שהפסיד את הבחירות משום שאובמה חילק לבוחרים שלו "מתנות". ולא סתם מתנות, אלא "מתנות גדולות". הוא (אובמה) חילק ביטוח בריאות לעניים וכך זכה בקולותיהם של השחורים, אמר רומני. הוא פיזר חנינות לילדי מהגרים, וכך זכה בקולות ההיספאנים. הוא הקל בהלוואות לסטודנטים, וכך קנה את הצעירים. הוא רכש אמצעי מניעה בחינם, וכך קיבל את קולות הנשים.

לא התנהלותו הנכלולית של רומני, לא מעידותיו המרהיבות, לא התנכרותם של הרפובליקאים למיעוטים, לא חיסול בן לאדן, לא השיפור במצב הכלכלי וגם לא הקמפיין היעיל-פעיל של אובמה - לכל אלה אין חלק ונחלה בהפסדו של רומני, לפחות לא לדעתו. אובמה ניצח כי מחצית מהעם האמריקאי, לשיטתו של רומני, הם ילדים רפי שכל שאפשר לקנות בזול, בשוחד אלמנטרי, בלי להתאמץ. הטעות של רומני מדידה, אפוא, והיא מסתכמת ב-3.6% בדיוק: הוא העריך שאחוז הלא-יוצלחים, הנזקקים והתלותיים הוא 47%, כפי שאמר בקלטת הסודית המפורסמת, אבל בסוף התברר שמדובר ב- 50.6% - מספיק כדי לגנוב את הבחירות מהזוכה הראוי.

בחירות 2012 בארה"ב: כל הכותרות

החשוב בסיפור הזה הוא כמובן לא מיט רומני, שעתידו הפוליטי מאחוריו, אלא הסחורה הפגומה שהוא מתעקש למכור, אותה פנטזיה שנרקחת עכשיו על ידי רפובליקאים אדוקים, במפלגה ובתקשורת, כדי להסביר לעצמם כיצד טעו כל כך בהערכת רחשי לבו של הציבור האמריקאי. "כמו בסרט תלמה ולואיז," נכתב השבוע באתר פוליטיקו, "שמרנים מהימין הרחוק מעדיפים להמשיך ולדהור מהמצוק, במקום להכיר במציאות שעמה אינם רוצים להתמודד".

רק עכשיו, רק אחרי הבחירות, מוכנים המפוכחים שברפובליקאים להודות שחלק גדול מהם, מצביעים ומנהיגים כאחד, חי כבר שנים רכות בתוך "חדר הדים" -echo chamber  באנגלית - מושג שגלש מתחום האודיו לתקשורת המודרנית והפך לאחרונה למלת באזז מוכרת. שם, בחדר האטום, הם שומעים רק את החדשות הנוחות להם, קוראים רק אתרים שמחזקים אותם, מאמינים רק לפרשנים החושבים כמותם, מושפעים רק מבעלי דעה המעודדים אותם - ובעיקר מבטלים כל מידע או דעה שעלולים לסתור את כל אלה.

כך, ללא איזונים או בלמים או דעה נוגדת, גלש הימין האמריקאי בשנים האחרונות מהמרכז לשוליים, מהשפוי לסהרורי, מהמתון לקיצוני, מהמציאות למציאות המדומה. כפי ששכנעו עצמם שכדור הארץ איננו מתחמם ושהאבולוציה היא המצאה שמאלנית, כך התקשו הרפובליקאים לעכל כיצד קרה שברק אובמה, הליברל הקיצוני שרשת פוקס הבטיחה את תבוסתו, בכל זאת ניצח, ועוד בצורה משכנעת. מאז הם מחפשים כל דרך מילוט אפשרית, פרט לזו שתחייב אותם להביט במראה.

בישראל העניקו פעם תואר אחר לחדר ההדים: קראו לזה "הקונספציה". כך כינתה ועדת אגרנט את התעקשות המודיעין לפרש כל מידע בימים שלפני מלחמת יום הכיפורים כך שלא יסתור את הנחת היסוד לפיה מצרים לא תתקוף את ישראל ללא עליונות אווירית. ויש גם את הקונספציה של אוסלו, לפחות לדברי הימין, שהביאה לכך שמנהיגי השמאל והתקשורת בחרו באמצע שנות התשעים להתעלם ממשמעותם של פיגועי הטרור ושל הצהרותיו הלוחמניות של יאסר ערפאת. הכל, כדי שלא תיסתר הנחת היסוד שלהם שלפיה ניתן לגבש הסדר עם הפלסטינים.

היום משוכנע רוב מוצק מבין הישראלים שאין כיבוש, ואם יש - אז הוא ליברלי, ואם איננו ליברלי - אז זה לא באשמתנו, שאין עם מי לדבר כשמדובר באבו-מאזן, שעם החמאס אין על מה לדבר ושכשאיראן בסביבה - גם אין סיבה לדבר. רוב מוצק משוכנע שישראל עשתה ככל שניתן כדי למנוע עוד סבב של שפיכות דמים, עד שלא נותרה ברירה אחרת. כך טוענים המנהיגים הפוליטיים, כך סבורים רוב הפרשנים וכך משדרים רוב אמצעי התקשורת, וכל מי שמערער על כך, בארץ או בעולם, נפסל לעדות בשל מניעיו הזרים והעוינים בהכרח. זהו חדר ההדים הישראלי, מודל 2012, שבו יש מקום רק לנרטיב אחד מוסכם, המהדהד מכל עבר.

כמובן שבשעת לחימה, כשהדאגה בשיא, כשכולם באותה הסירה, כשתושבי המרכז והדרום יושבים במקלט, אין זה הזמן המתאים לברר את מידת התאמתם של הנחות היסוד הנוכחיות למציאות שמסביב. עם שוך הקרבות, מוקדם ככל האפשר, בוודאי יימצאו הנימוקים וההסברים שישכנעו את כולם שהם צדקו, לכל אורך הדרך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו