בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שכנים

איומי אביב מכל עבר

בעוד המלך עבדאללה מתמודד עם הפגנות סוערות, נפתחה ממערב חזית חדשה שאין לו שליטה עליה: המערכה בעזה

תגובות

ביום רביעי שעבר היה נדמה שגם לירדן נמצא "קורבן המהפכה" שיצית את הממלכה, כמו מוחמד בועזיזי בתוניסיה או חאלד סעיד במצרים. קייס אל-עומרי, צעיר שהשתתף בהפגנה בעיר ארביד שבצפון ירדן, נורה ונהרג על ידי כוחות הביטחון בשעה שהמפגינים ניסו לפרוץ לתחנת המשטרה.

אלא שמותו של אל-עומרי נבלע בגל ההפגנות העצום שהלהיט את ירדן בסוף השבוע ואיים לצרף את המדינה ל"אביב הערבי", שממנו בקושי הצליחה לחמוק בשנתיים שחלפו. ביום שישי כבר לא היתה עיר גדולה בירדן שלא התחוללו בה הפגנות שבהן קראו המפגינים לא רק לפטר את הממשלה אלא גם לסלק את המלך. בכל רחבי המדינה, מכרך ומעאן ועד ארביד, סלט וג'רש, וכמובן הבירה עמאן, התמודדו כוחות הביטחון עם אלפי מפגינים שהפנו את עיקר זעמם נגד ההחלטה להעלות את מחירי הדלק והגז, כדי להתגבר על הגירעון התקציבי שעומד על 3.5 מיליארד דולר.

אין אלה ההפגנות הראשונות בירדן. הן פרצו כבר בינואר השנה, כאשר התבררו כמה פרשיות שחיתות ענקיות. חבר הפרלמנט לשעבר חליל עטיה (שב-2008 שרף את דגל ישראל בבניין הפרלמנט הירדני) פירסם אז מכתב גלוי למלך עבדאללה, שבו הוא קובע שאין מדובר רק בעוד משבר: "אנחנו בדרך למבוי סתום מבחינת מציאת פתרונות", אמר. באותו חודש יצאה ממסגד אל-חוסייני במרכז עמאן הפגנה של כ-1,500 איש, שאותה הובילו האחים המוסלמים הירדנים, כשהם דורשים "לפתוח את תיקי השחיתות ולחקור אותם". "יש לנו מיליון שאלות, לאן הלכו כל הכספים?" קראו המפגינים.

אי–פי

כמו אז גם עכשיו משתתפים מאות בלוגרים ובעלי חשבון פייסבוק במחאה הכלכלית, כאשר הפעם מיתוספת גם התביעה לרפורמה של ממש בשיטת המשטר, שתכלול דמוקרטיזציה, הסרת הצנזורה הכבדה מעל התקשורת, ותוכנית כלכלית שתחלץ את ירדן מן המשבר. מובילי המחאה הזאת הם בעיקר האחים המוסלמים, המאוגדים ב"חזית הפעולה האיסלאמית", כשאליהם מצטרפות מפלגות ותנועות חילוניות וליברליות אשר מאסו בשלטון האליטות הוותיקות, שנתפשות כמקור השחיתות במדינה.

המשבר הכלכלי בירדן, שהוליד את האיום הפוליטי, גרם להנהגת הצבא והמודיעין להציע למלך לבטל את ההחלטה להעלות את מחירי הדלק, אולם בינתיים הוא דוחה את ההצעה. ירדן איננה יכול להרשות לעצמה להגדיל את החוב הלאומי, היא חייבת כבר סכומי עתק לבנקים הירדניים ועליה למצוא מקורות לחיסכון בהוצאה הלאומית. ואולם, נראה שהמלך צריך לבחור בין ויתורים כלכליים לוויתורים פוליטיים. שכן לא רק המשבר הכלכלי מאיים על הממלכה אלא גם התביעה לשינוי שיטת המשטר, שראשיתה בתביעה לשינוי חוק הבחירות. גם כאן האחים המוסלמים הם חוד החנית במערכה הפוליטית. אחרי שספגו מפלה כבדה בבחירות ב-2007, כאשר זכו רק בשישה מושבים בפרלמנט מתוך 110 (לעומת הניצחון הגדול שגרפו ב-1993, כאשר זכו ב-17 מושבים מתוך 80), הם רוצים להבטיח לעצמם הפעם הישג מרשים.

ביוני השנה אישר הפרלמנט חוק בחירות חדש, שעל פיו 17 מועמדים מתוך 140 חברי הפרלמנט היו אמורים להיבחר ברשימות מפלגתיות בבחירות ארציות, וכל יתר המועמדים - בבחירות אישיות. לכל בוחר יש אמנם שני קולות, האחד לרשימה הארצית והשני לרשימות האישיות, אבל מכיוון שנתח הרשימות הארציות שבהן מתמודדים רוב הנציגים של האחים המוסלמים הוא רק 12% מכלל המושבים, הודיעה "חזית הפעולה האיסלאמית", כי תחרים את הבחירות שמיועדות להתקיים ב-23 בינואר. לנוכח האיום הזה, שעלול לפגוע בלגיטימיות של הבחירות, החליט המלך "לעיין מחדש" בחוק, והעלה את מכסת הנבחרים בבחירות הארציות ל-27 מושבים, אבל גם לכך מתנגדת האופוזיציה האיסלאמית, הדורשת שלפחות 30% מן המושבים, כלומר 42 חברים, ייבחרו בבחירות הארציות.

שיטה כזאת עלולה למוטט את בסיס התמיכה הפרלמנטרי המסורתי שנשען על נציגי השבטים, ולהעביר לידי האופוזיציה את היכולת להקים גוש חוסם כנגד כל חקיקה שאותה ירצה המלך להעביר. מה שמכעיס את האופוזיציה לא פחות הוא העובדה שהחוק החדש מעניק לכוחות הביטחון היתר להשתתף בבחירות. בכך הוא עשוי לספק לנאמני המלך עוד כ-10% מקולות הבוחרים, ואם בכך אין די - החוק מעניק לבדווים שלושה מושבים נוספים במסגרת מכסת הנשים.

מול הפטנטים הפוליטיים הללו יש לאופוזיציה שתי דרכי פעולה: הפגנות המוניות והחרמת הבחירות. שתיהן מסוכנות במידה שווה ומול שתיהן מתכוון המלך לפעול בנחישות, כפי שהוכיח בסוף השבוע. בה בעת, נראה כי לא יוכל להתעלם מן התביעה להפחתת מחירי הדלק. בשנה שעברה חזר בו מהחלטה דומה, כאשר חשש מפני זליגת "האביב הערבי" לממלכה. ייתכן שגם עכשיו הוא ייאלץ לרכך את המכה ובמקום העלאה של 50% במחיר הגז הביתי הוא יודיע על העלאה הדרגתית, ולו כדי לעבור את הבחירות בשלום.

בעוד המלך מתאמץ לנווט את מהלכיו אל מול האופוזיציה הפוליטית ולרסן את המחאה הכלכלית, נפתחה ממערב חזית חדשה שאין לו שליטה עליה. המערכה בעזה כבר גורמת להתפרצות הפגנות גדולות בכמה מדינות ערביות, וירדן, ש-70% מאוכלוסייתה פלסטינית - לא תוכל לחמוק מהן. המלך מבועת מן האפשרות שדווקא מערכה ישראלית מול החמאס בעזה תעמיד את כיסאו בסכנה. הוא מנהל שיחות אינטנסיוויות עם מוחמד מורסי, כדי לנסות ולהביא להפסקת אש מהירה לפני שהבעירה תתפשט לרחובות קהיר ועמאן. אלא שלעומת מורסי, לעבדאללה אין השפעה על חמאס. יכולתו לייצב את מדינתו תלויה במידת נכונותם של הנשיא המצרי להביא להפסקת אש ובמידת השאפתנות הישראלית לרסק את חמאס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו