בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שכמעט מיליון תיירים לא יודעים

באיים המלדיביים חיים כ-110 אלף תושבים, כשמינית מכמות התיירים שגודשת את האיים מדי שנה. אלא שמאחורי השגשוג מסתתרת מדינה שסועה

39תגובות

איברהים יושב בפינה חשוכה באחד מבתי הקפה במאלה, בירת האיים המלדיביים, ומדבר על הכנופיה שלו, על הדקירות והכסף שהוא מרוויח ממכירת הרואין. בחוץ, תחת גשמי המונסון הכבדים, מדשדשים תושבי המקום בסמטאות הצרות והצפופות של העיר. "היו לנו כמה חודשים טובים, עשינו עסקים טובים", הוא אומר ומדליק עוד סיגריה. לאחרונה החלה הכנופיה של איברהים בעיסוק צדדי חדש: אספקת גברתנים למפלגות כדי שאלה יפחידו יריבים, יגדילו את מספר הנוכחים באסיפות וישמשו מאבטחים. "יש דרישה גדולה, ונאלצנו למנות מישהו רק כדי לנהל את החלק הזה של הפעולות שלנו. מתקבלות דרישות כל הזמן", הוא אומר.

פחות משני ק"מ מהשכונה של איברהים נמצא נמל התעופה הבינלאומי, שאליו הגיעו בשנה שעברה 900,000 תיירים שבאו לנפוש באזורים המרהיבים והלא מיושבים המפוזרים בכל מדינת האיים הזו. מעטים מהם מגיעים למאלה. עוד פחות מהם יודעים על חוסר היציבות הפוליטית, האלימות והבעיות הבין-גזעיות שהן הרעה החולה של המדינה וגם לא אכפת להם מהן.

איברהים, ראש הכנופיה, אומר שהסכים לדבר אתי משום שרצה כי "אנשים בעולם יבינו את המתרחש כאן. זהו גן עדן, אבל לא כולם פה מלאכים. המצב הידרדר עד כדי כך בגלל הפוליטיקה". הוא לא היחיד שחושב כך.

אי–פי

ב‑2008 נערכו בחירות לנשיאות, ששמו קץ לרודנות של הנשיא הקודם מאמון עבד אל-גאיום והעלו לשלטון את מוחמד נאשיד, פעיל ותיק למען זכויות האדם ולמען איכות הסביבה. נראה היה שניצחונו, החוקה החדשה וגל של רצון טוב בינלאומי מבשרים עידן חדש. אך לנאשיד היו אויבים רבים - אנשי המשטר הישן, שחקנים חדשים רעבים לכוח, שמרנים דתיים. והיו גם אלה שנרתעו בגלל מה שפרשן מקומי כינה סגנון ה"הכל או לא כלום" שלו.

התוצאה היתה תגרות פוליטיות, שהלכו והחמירו, על אודות נושאים כמו עצמאות מערכת המשפט והמדיניות ה"אנטי איסלאמית" לכאורה במדינה שתושביה מוסלמים סונים. אחרי שבועות של אלימות ברחובות, נאשיד בן ה‑45 נאלץ בפברואר להתפטר. בעוד שבועיים הוא יעמוד למשפט באשמה שעצר בניגוד לחוק שופט בכיר. אם יורשע, הוא לא יוכל להשתתף בבחירות החדשות לנשיאות המתוכננות להיערך בשנה הבאה. "הם יסדרו את זה בדרך זו או אחרת", אמר הנשיא לשעבר לגרדיאן בשבוע שעבר במאלה הבירה. בכירים בממשלה ותומכיו אומרים שלחוק יש כללים משלו.

חוסר היציבות הפוליטית יוצר אווירת פחד. "כשאתה יוצא, אתה לא יודע אם תחזור הביתה ללא פגע", אמר יצואן דגים במאלה שביקש להישאר בעילום שם, מאחר שהיו תקיפות על פעילים ופוליטיקאים בולטים. ביולי הותקף בלוגר חילוני בוטה. גרונו נחתך והוא בקושי נותר בחיים. לפני שבועיים נדקר למוות כהן דת מתון שהיה חבר בפרלמנט. "אני מקבלת באופן קבוע איומים בטלפון או במסרונים. באחדים מהם נאמר שירצחו אותי, אחרים מאיימים עלי בשיתוק", אומרת אווה עבדאללה, חברת פרלמנט ממפלגתו של נאשיד, "המפלגה הדמוקרטית המלדיבית" (MDP).

בכירים ב"אדהאלאת" המפלגה השמרנית-הדתית הגדולה ביותר במלדיביים, אומרים שגם הם מקבלים איומים ברצח. כולם יודעים שיש מעט מאוד מקומות מסתור באי הקטנטן הזה, שמספר תושביו רק 110,000 והוא שוכן מאות ק"מ מהיבשת הקרובה ביותר. פעילים ב‑MDP מתלוננים גם על הטרדות המשטרה, ואומרים שקצינים בכירים, האחראים לפגיעות רבות בזמן ההפגנות של פברואר, נהנים מחסינות.

פשיטות משטרתיות נערכו שוב ושוב על "מחנה מחאה" של MDP. אחד הפעילים הואשם במאגיה שחורה. אחרים, שבעצמם נפלו קורבן לאלימות, עומדים למשפט באשמת התנגדות למעצר. אמנסטי אינטרנשיונל הודיע לא מכבר שבמדינה שורר "משבר בתחום זכויות האדם". לאלימות הפיזית יש מקבילה מילולית. ויכוחים פוליטיים מידרדרים לעתים קרובות להתקפות אישיות משוללות רסן. עלון שהוצא לאור על ידי פוליטיקאים מהאופוזיציה טען כי "מאז שנאשיד נכנס לתפקידו, הוא פעל ללא הרף להחלשת האמונה המוסלמית של העם המלדיבי כדי לאפשר כניסה של דתות אחרות, וגם עודד התנהגות חוטאת". אחד מכותבי העלון, חסן סעיד, הוא כעת יועץ ראשי לנשיא הנוכחי, מוחמד ואהיד חסן מאני. בראיון לגרדיאן הוא טען שההאשמות מוצדקות. "תראו את ההתנהגות שלו, הפעולות שלו, ותגיעו לאותה מסקנה".

התוצאה של חוסר יציבות פוליטית כזו היא שגשוגן של כנופיות פשע. ב‑2006 אירעה התקרית הראשונה של אלימות כנופיות. שנתיים לאחר מכן בוצע רצח על ידי חברי כנופיות. כעת, גופות של צעירים בני עשרה, קורבנות המלחמות בין הכנופיות, מתגלות בקביעות בפארקים. שניים מחברי כנופייתו של איברהים נרצחו השנה, ואילצו את מנהיגם להורות לבצע "פעולות נקמה" כפי שהוא מכנה זאת.

איברהים עצמו הצטרף כשהיה בן 14 לכנופיה שלו משכונת הנביירו. הוא גורש מבית הספר זמן לא רב לאחר מכן ועד מהרה התקדם ב"סולם הדרגות" של הכנופיה. הוא מכר סמים ברחובות ונלחם בחברי כנופיות אחרים כשהתעורר הצורך בכך. "דקרתי הרבה אנשים ונדקרתי שש פעמים בעצמי. מעולם לא רצחתי מישהו. לפחות, עוד לא. בדרך כלל אנחנו משתדלים לגרום לאנשים נכות לצמיתות. שיתוק גרוע יותר ממוות", הוא אומר.

בכנופיה של איברהים יש יותר מ‑70 חברים והם עובדים מסביב לשעון. הם מוכרים הרואין, שומרים שלא יחדרו לטריטוריה שלהם ומבצעים מה שהוא מכנה "עבודה פוליטית". איברהים דורש שכר של 10,000 רופיות (650 דולר) כדי שעשרה מחברי כנופייתו ישתתפו במשך שעה בהפגנה. בעבור פגיעה ביריב פוליטי או פגיעה במכוניתו ובביתו השכר הוא 25,000‑50,000 רופיות (1,600‑3,200 דולר). אך בעבור דקירה, השכר הרבה יותר גבוה ­ 24,000 דולר לפחות. "זה לא רע. זה מספיק לכסות את ההוצאות שלנו במשך חודש", הוא אומר.

השחיתות הרווחת מאפשרת לשכנע בקלות שוטרים "לאבד" ראיות, ובנוסף לכך אפשר גם "לקנות" שופטים. גם בית הסוהר אינו מרתיע במיוחד. טלפונים, סיגריות, די-וי-די, "כל דבר פרט לנשים" זמין בקלות. מוחמד ג'מיל, שר הפנים, אמר שאחדות מהמפלגות "מבקשות ללא הרף מעורבות של כנופיות בפעילויותיהן".

"הפיתוח מביא לא רק דברים טובים. יש לנו הרבה בני נוער שנשרו מהלימודים והרבה צעירים מובטלים בכל פינת רחוב. הלחץ החברתי רב, וקל לגייס אותם". דוברים של המפלגות הגדולות, שהגרדיאן התקשר אליהם, הכחישו כל קשר לפושעים. אך גם מחברת דו"ח שנערך באחרונה מטעם "קרן אסיה", והתבסס על שיחות עם יותר מ‑130 חברי כנופיות, גילתה שרוב המפלגות מעסיקות חברי כנופיות. ד"ר עיישאת עלי נאז, מחברת הדו"ח, אומרת שבריונות, בעיות משפטיות והצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות שהגדילה את הפער החברתי, הן בין התורמים לאלימות. "היו מפסידים באותה מידה שהיו מנצחים. האבטלה בקרב הצעירים גבוהה מאוד", היא מוסיפה.

השימוש הנרחב בסמים תורם גם הוא להתפשטות האלימות. מסקר שנערך לאחרונה עולה כי 5% מאוכלוסיית הגברים במאלה משתמשים באופן קבוע בהרואין ובחשיש. מוחמד שואיב, פעיל ב‑Journey, ארגון תמיכה במכורים לסמים, דיווח על מספר חסר תקדים של 100 מכורים הרשומים במרכז הארגון במאלה ומבקרים בו דרך קבע. "קל יותר לקנות כאן הרואין מלקנות פיצה", הוא מספר. "זמן האספקה של פיצה הוא חצי שעה, וסמים מגיעים תוך דקות ספורות". בשכונות האלימות נטלו לעצמן הכנופיות את תפקיד הרשות האחראית. איברהים מעיד כי הקהילה המקומית "נותנת כבוד" לכנופיה שלו, במיוחד אחרי שזו מימנה הקמת מגרש משחקים לילדי השכונה. ואולם יש חשש מהתדרדרות המצב החברתי והתפשטות הפשיעה. הפוליטיקאים, העסוקים בהתנצחויות הדדיות, אינם תורמים לשיפור המצב, אלא להיפך. "הכנופיות משתמשות ביותר כוח, והחברה הופכת אלימה יותר. פעם, כל תקרית דקירה היתה מזעזעת את התושבים. עכשיו בקושי שמים לב לאירועים אלימים", מציינת נאז.

איברהים מספר על התנגשויות אלימות ואף קטלניות בין כנופיות הפועלות בשירותן של מפלגות שונות. אם היה ברשותן נשק חם, הוא מציין, היה מספר האבידות בנפש גדול בהרבה. איברהים מתכנן לעזוב את האזור בקרוב. הוא עשה מספיק כסף, הוא אומר. לפני כשנה וחצי כמעט שאיבד את חייו בתקרית דקירה, וכעת הוא רוצה "חיים שקטים יותר". "איני יודע לאן אעבור", הוא אומר, "אולי לסרי לנקה, או להודו. העיקר להסתלק מפה".

ביקרתם במלדיביים? ספרו לנו על חוויותיכם כאן באמצעות הפייסבוק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו