בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורסי הקים לתחייה את כיכר תחריר

נדמה שנשיא מצרים שכח את מה שתומכיו הזכירו לישראל: "מצרים שאחרי המהפכה איננה זו של מובארק". ריקון מערכת המשפט מתוכן תעלה לו ביוקר

7תגובות

עוד לא נמצא המנהיג שלא השתעשע בחלום של "בלי בג"ץ ובלי בצלם". זוהי הכמיהה לשלטון יחיד, נטול כבלים, ללא פיקוח ציבורי או משפטי, והכל בתירוץ של "טובת הציבור", שאותה הציבור עצמו לא מבין. הרי המנהיג יודע טוב יותר. נדמה לרגע, שגם מוחמד מורסי, גיבור מבצע "עמוד ענן", נשטף בפרץ של שאפתנות-יתר כשהוא שוכח את מה שתומכיו הזכירו לישראל: "מצרים שאחרי המהפכה איננה מצרים של מובארק".

כך, בתוך שעות ספורות מרגע הודעתו של מורסי על "ההחלטה החוקתית" החדשה - המעניקה לו סמכויות חקיקה ועליונות על בתי המשפט - החלו להופיע באתרי האינטרנט ובעמודי הבית של העיתונים דברי ביקורת נוקבים נגד ההחלטות. ראשי תנועות מחאה ומפלגות חילוניות מיהרו לכנותן "פירמאנים", רמז להחלטות הסולטאנים העותמניים שלא היה עליהן ערעור; הורים ששכלו את בניהם בהפגנות המחאה ב-2011 גינו אפילו את ההחלטה להעמיד מחדש לדין את האחראים להרג.

בעמודי הפייסבוק ובחשבונות הטוויטר החלו ביום חמישי בערב לזרום קריאות לקיים הפגנות המוניות בכיכר תחריר; פעילים פוליטיים דרשו לקיים שביתת שבת בכיכר תחריר עד שההחלטות יבוטלו, ואחרים תבעו לסלק את מורסי מן הנשיאות. מנגד, הודיעו אלפי תומכיו ברשתות החברתיות, כי הם בעד ההחלטות שהן "המשך ישיר למהפכה ונועדו להגן עליה", וכרגיל, גם הם הזמינו את הציבור להשתתף בהפגנות תמיכה בנשיא ובהחלטותיו.

כיכר תחריר שוב שיחקה בסוף השבוע את תפקיד הפרלמנט הציבורי והזכירה, אם היה צורך בכך, את משמעותה האמיתית של המהפכה במצרים. לנשיא יש אמנם סמכויות נרחבות ביותר, לפחות עד שתאושר החוקה החדשה וייבחר פרלמנט חדש - אבל עכשיו, בניגוד למצב בעבר, ניצבת מול הסמכויות הללו סמכות חדשה, סמכותו של ה"רחוב".

רויטרס

על מה קמה הצעקה? החלטתו של מורסי לפטר את התובע הכללי, עבד אל-מג'יד מחמוד, שמונה בתקופת מובארק ונחשב למי שאחראי לזיכוי של רבים מן האחראים להרג מפגינים - דווקא התקבלה באהדה. מורסי השתמש בתרגיל חוקתי שקבע כי התובע הכללי יכהן ארבע שנים מיום מינויו. מחמוד מכהן כבר שש שנים, וכך עקף מורסי את הוראת החוקה שלפיה התובע לא ימונה או יפוטר על ידי הנשיא. התובע "פשוט" סיים את תקופת כהונתו.

אבל אם הדחתו של מחמוד ומינויו של טלעת איברהים למשרה החשובה הזאת נתפשה כצעד פופולרי, ההחלטה להעמיד מחדש לדין את כל מי שאחראי להרג מפגינים - הכוונה לאותם אחראים שזוכו על ידי בית המשפט - החלה כבר להדיף ריח רע. אמנם אזרחי מצרים, באמצעות תנועות המחאה, דורשים כבר תקופה ארוכה לטהר את הממשל משרידי הממשל הקודם וגם מוחים נגד גרירת הרגליים בהעמדתם לדין של האחראים להרג מפגינים.

בשבוע שעבר התקיימו הפגנות אלימות ברחוב מוחמד מחמוד לציון יום השנה להתנגשויות עם כוחות המשטרה במקום. מורסי סבר כי ההחלטה להעמיד לדין מחדש את האחראים תרגיע את המפגינים ואף תעניק לו עוד נקודות זכות. "בכך אנו מתחילים לגמול באמת לקדושי המהפכה", אמר. אבל אז הגיעה מהלומת הקורנס, כאשר במסגרת החלטותיו החדשות הוא קבע, כי כל החלטותיו מרגע מינויו (ב-30 ביוני, 2012) הן בעלות תוקף חקיקתי ואינן כפופות לערעור בבתי המשפט, עד אשר תאושר חוקה חדשה וייבחר פרלמנט חדש. באופן ספציפי קובעות ההחלטות עוד, כי בתי המשפט לא יהיו מוסמכים לפזר את הבית העליון של הפרלמנט ואת הוועדה לניסוח החוקה.

כאן נקלע מורסי למסלול של התנגשות חזיתית עם התנועות הליברליות והחילוניות, עם אגודת השופטים רבת העוצמה, שקראה להשבית את מערכת המשפט, עם אגודת עורכי הדין ועם כל מי שחרד למאזן הכוחות הפוליטי במצרים. למורסי יש כבר סמכויות חקיקה אחרי שביטל באוגוסט את הנספח לחוקה שאותו הכתיבה הוועדה הצבאית העליונה, ונטל לעצמו את סמכויות החקיקה שהוועדה הצבאית העניקה עוד קודם לעצמה. הצעד הזה אמנם עורר ביקורת בזמנו, אבל איכשהו התקבל בציבור, שכן מדוע שלנשיא מצרים הנבחר לא יהיו אותן סמכויות כמו לוועדה הצבאית? אבל ליטול גם סמכויות חקיקה וגם להעמיד את עצמך מעל בתי המשפט, כלומר מעל לחוק - זה כבר צעד מופרז, "פרעוניזם חדש", כפי שהתבטאו יריביו.

אי-אף-פי

מורסי, מצדו, כועס על מה שהוא מכנה "גרירת הרגליים" של הוועדה לניסוח החוקה, אשר פוזרה כבר פעם אחת, אחרי שבית המשפט קבע שמאה חבריה אינם מייצגים את כל שכבות הציבור. גם בהרכבה החדש היא סובלת ממשקל-יתר של אנשי האחים המוסלמים והזרמים הדתיים, עד כי בבית המשפט החוקתי מונחת עכשיו עתירה לפיזורה, בטענה שאופן בחירת חבריה היה לא חוקי. מורסי, שמבקש כבר לסיים את מלאכת הניסוח המסובכת, שבה כל סעיף דורש תמיכה של 67 חברים, ולהציג את הטיוטה לאישור הציבור ומשם להתקדם לבחירות לפרלמנט, חושש שפיזור הוועדה על ידי בית משפט יאריך עוד יותר את תקופת הביניים. הוא גם רוצה לשמור על הרכבו הנוכחי של הבית עליון, שבו יש רוב לתנועות הדתיות, אחרי שבית המשפט פיזר את הבית התחתון.

לכאורה, אלה הן כוונות רצויות, שנועדו להאיץ את בניית המוסדות החקיקתיים במצרים, להעביר לפרלמנט החדש את סמכויותיו ולהעניק למצרים חוקה חדשה "ברוח המהפיכה", כפי שטוען מורסי. אבל כאשר הכוונות הטובות מיושמות באמצעות השיטות של המשטר הישן, שמאיימות לרוקן מתוכן את סמכויות בתי המשפט, לפחות לעת עתה, קמה כיכר תחריר לתחייה. עכשיו יצטרך מורסי להחליט: לסגת באי-כבוד, או להמיט אסון פוליטי על האחים המוסלמים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו