בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בסין מנסים להתמודד עם בדידות האוכלוסיה המזדקנת

האוכלוסייה המבוגרת בסין גדלה במהירות מסחררת. בשעה שהצעירים עוזבים את הכפרים לכיוון הערים, מוצאים עצמם הורים רבים בערוב ימיהם ללא תמיכה

8תגובות

לפני 600 שנים כתב גואו ג'וג'ינג את "24 דוגמאות המופת למסירות ילדים להוריהם", שיר הלל למסירות להורים. כיום, ספר זה נקרא כמו אסופה של סיפורים מפחידים שמספרים לילדים לפני השינה. למשל, אחד מהם מספר על אשה, שחתכה את הכבד שלה כדי להאכיל בו את אמה החולה. שני מספר על ילד שישב לילה שלם כשחזהו חשוף כדי למשוך אליו יתושים ולהרחיקם מהוריו הישנים, ושלישי מספר על גבר שמכר את עצמו לעבדות כדי לשלם על לוויית אביו. המשלים האלה ידועים לרוב הסינים יותר מאשר סיפורי הפיות של האחים גרים מוכרים לאמריקאים, והטקסט ממשיך להיות עמוד התווך במערכת הלימודים הסינית. אולם, סביר להניח, כי כתוצאה מכך הם איבדו חלק ניכר מההשפעה המוטיבציונית שלהם.

במאמץ להתמודד עם ההתיישנות הבוטה של הספר, הממשלה הוציאה לאור בחודש שעבר גרסה משודרגת בתקווה שהוא יעודד סינים רבים יותר לחדול להיות מרוכזים בעצמם, ואולי אף לטלפן הביתה מדי פעם. אך היא לא היתה מוכנה לתגובה החריפה שעורר המעשה הזה. בהשוואה לגרסתו המקורית, הספר החדש שופע הצעות מעשיות לשמירה על שמחת החיים של ההורים בשנות הזהב שלהם. הקוראים נקראים ללמד אותם לגלוש באינטרנט, לקחת את אמא לסרט קלאסי ולקנות פוליסת ביטוח בריאות להורים היוצאים לפנסיה.

"המשפחה היא הגרעין המרכזי של החברה", אמרה קואי שושואי, מנהלת התאחדות כל נשי סין שיחד עם הוועדה הלאומית הסינית למען המבוגרים הוציאה לאור את המדריך החדש הזה, אחרי שנתיים מחקר וראיונות עם מבוגרים. "אנחנו זקוקים למשפחה כדי לקדם את החברה הסינית ולשפר את מצבנו הכלכלי".

רויטרס

אולם, עד כה נראה שהדרך לגיהינום רצופה אמנם בכוונות טובות, אך הניסיון הזה מעורר רק לעג וגיחוך. עורכי הגרסה החדשה גם עוררו, שלא במכוון, דיון בשאלה אם הממשלה ­שמדיניותה אוסרת יותר מילד אחד במשפחה­ לא צריכה לטפל במבוגרים שמספרם תופח בצורה מבהילה. בסין, שאוכלוסייתה מזדקנת במהירות ומיליונים מתושביה עזבו את בתיהם בכפרים בחיפוש אחרי מקומות עבודה, "24 דוגמאות המופת למסירות ילדים להוריהם" נראה כמנותק מהמציאות הבעייתית העכשווית, כפי שמנותקים ממנה המשלים העתיקים.

למשל, האחריות שהספר מטיל על הילדים לקחת את ההורים לטיול לעתים קרובות היא כמעט בלתי אפשרית לחלוטין לעובדים במגזר התעשייתי, ובעיקר ל‑252 מיליון הפועלים הנודדים. מספרם עולה ב‑4.4% מדי שנה, והתוצאה היא שקרוב ל‑11 מיליון פועלים נודדים חדשים באו בשנה שעברה מהאזורים הכפריים לערים, ורובם השאירו מאחוריהם את הוריהם המבוגרים. ז'אנג יאנג, מוכר פירות בבייג'ין, לעג להצעה שיקח את הוריו לחופשה. לדבריו, לעתים רחוקות בלבד הוא אינו עובד ולכן אין לו זמן לבקר את הוריו בעיר הולדתו במחוז הנאן, כ‑650 ק"מ דרומית לבייג'ינג. "פעם קרה שלא יכולתי ללכת הביתה ארבע שנים", אמר במבוכה. "העסקים כאן טובים, אבל אני חש רגשי אשמה שאני לא נמצא עם הורי".

לי ג'י, בעל טור פופולרי בעיתון הממלכתי "יומון המשפט", כתב כי ההנחיות החדשות,לא היו נחוצות אילו הממשלה דאגה לטיפול טוב יותר לאזרחיה. "אם הביטוח הבריאותי הממלכתי היה מספיק טוב, אנשים לא היו דואגים כל כך לבריאות הוריהם. ואילו החברות נדרשו להעניק לעובדיהן מספר מסוים של ימי חופשה, הם היו יכולים לחזור לבקר את הוריהם לעתים קרובות יותר".

למרות דרישותיה של החברה הסינית, הדוהרת קדימה ללא מעצורים, הרעיון הקונפוציאני על מסירות ילדים להוריהם טבוע עמוק בחברה הסינית. המסורת מכתיבה שילדים יתגוררו עם הוריהם וידאגו להם בזיקנתם, נוהג שלאורך ההיסטוריה סיפק להורים רשת ביטחון. ואולם, מנהג זה נשחק במהירות, ככל שהאנשים נאלצים להתמודד עם הנטל הלוגיסטי והכספי הכרוך בטיפול בהוריהם המבוגרים.

נטל זה נעשה מאתגר במיוחד בשנים האחרונות, בשל מדיניות תכנון המשפחה שהוחל בה בסוף שנות ה‑70, ולפיה הורשו משפחות להוליד רק ילד אחד. אחת התוצאות, אומרים דמוגרפים, היא המספר האדיר של "קנים ריקים" שבהם חיים אזרחים מבוגרים שילדיהם בנו את בתיהם בערים רחוקות. בהתאם למספרים של המשרד לנושאים אזרחיים, "הקנים הריקים" האלה הם כעת יותר מ‑50% מבתי האב בכל סין. בכמה אזורים עירוניים הם מהווים אפילו 70%. ב‑2011 פרסמה סוכנות הידיעות הרשמית שינחואה דו"ח, שלפיו כמחצית מ‑185 מיליון המבוגרים מעל לגיל 60 חיים בנפרד מילדיהם, תופעה נדירה עד הדור הנוכחי.

צ'ן שואנה עובדת בחברה ליחסי ציבור בבייג'ין, וכמו סינים צעירים רבים, היא אומרת שהיא קרועה בין הקריירה שלה לבין הצורך לטפל בהוריה במחוז ז'ג'יאנג המרוחק. "בכל פעם שאני מבקרת בבית, אני רואה סימנים שהורי מזדקנים וזה ממש שובר אותי", אמרה צ'ן באחד מבתי הקפה של בייג'ינג. "אך כשמתרגלים להזדמנויות ולתרבות של בייג'ינג, קשה לעזוב אותה".

המצוקה הזו תלך ותגדל, ולא רק בגלל שבסין אין עדיין רשת ביטחון של ממש למבוגרים. דמוגרפים מעריכים כי מספר התושבים מעל לגיל 60 יגדל פי שלושה לפני 2050, תקופה שבה לפי התחזיות, הגיל החציוני של הסינים יהיה גבוה יותר מזה של האמריקאים, אך הכנסתם תהיה רק כשליש מההכנסה הממוצעת שתותאם ליוקר המחיה.

מספרים כאלה יכולים להסביר את תחושת הדחיפות שמתחילים לחוש ראשי המפלגה הקומוניסטית השלטת בסין. בשנה שעברה הציעו כמה חברי פרלמנט לחוקק חוק שיחייב בנים ובנות לחזור הביתה ולבקר את הוריהם לעתים קרובות יותר. החוק יאפשר להורים מוזנחים להגיש תביעה משפטית נגד ילדיהם בגין הפרתו. אולם, ניסוחו המעורפל אינו מפרט את תדירות הביקורים ומעורר תהיות על האפשרויות לאכוף אותו.

כעת יצא לאור הספר "24 דוגמאות המופת למסירות ילדים להוריהם", שעל אף סרבולו, מנסה להתמודד עם שורשי הסיבות לבדידות ההורים. הספר קורא לערוך להורים מסיבת יום הולדת מדי שנה, ולהקשיב בתשומת לב לסיפוריהם על העבר. הוא אפילו מבקש שילדים יסייעו להוריהם שהתאלמנו להתחתן מחדש, למרות שחלק מההורים מתנגדים למטלה הזו. "יהיה מביך מאוד אם בני יעזור לי להתחתן מחדש", אמר שו ז'יהאו, פנסיונר שהשתזף עם ידידים באחד הפארקים של בייג'ינג. "זה לא חלק מהמסורת הסינית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו