לשחרר את רוזה פארקס מהאוטובוס

יום השנה לאירוע שפרסם את רוזה פארקס מהווה הזדמנות להכיר את הצד המילטנטי והגאה של התופרת שהפכה לסמל למאבק בגזענות

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

"הגיע הזמן לשחרר את רוזה פארקס מהאוטובוס". זו הכותרת שניתנה בסוף השבוע למאמר דעה פרי עטה של דניאל מקגוויר, פרופ' במחלקה להיסטוריה ב"וויין סטייט יוניברסיטי". המאמר פורסם באתר CNN לקראת יום השנה ה-57 לאירוע המכונן, בו סירבה פארקס לפנות את כסאה לאדם לבן באוטובוס - בצעד שהוביל למעצרה ובהמשך לפסיקת בית משפט העליון, לפיה ההפרדה הגזעית באוטובוסים נוגדת את חוקת ארה"ב.

מקגוויר מציעה להיפטר מהדימוי הרומנטי של פארקס כאשה חלשה ומסכנה, שנקלעה במקרה לתקרית ששינתה את פני ההיסטוריה. דבריה מכוונים נגד הדימוי הרומנטי הרווח של פארקס כ"משרתת פשוטה, תופרת עייפה, שקטה אך אמיצה... שזחלה לדפי ההיסטוריה באמצעות פעולה יחידה וספונטנית".

רוזה פארקס נוסעת באוטובוס בעיר מונטגומרי ב-1955,אחרי ביטול ה הפרדה הגזעית בכלי התחבורהצילום: אי–פי

מקגוויר מציעה דימוי אחר. "רוזה פארקס היתה אשה שצעדה בגאווה, בעוצמה, בשכנוע ועם מטרה. זו רוזה פארקס שאנחנו צריכים להוקיר ולכבד. ההיסטוריה שלה כאזרחית פעילה ומעורבת בנושאים הבוערים ביותר של תקופתה - במיוחד אלימות גזעית ומינית - יכולה ללמד אותנו איך לנהוג היום", כתבה.

האירוע שהפך את פארקס למיתוס אירע ב-1 בדצמבר 1955. ואולם, מקגוויר מזכירה לקוראים, כי זו לא היתה הפעם הראשונה שבה הביעה פארקס מחאה פעילה ואמיצה נגד ההפליה הגזעית בארה"ב. ב-1931, כשהיתה משרתת של משפחה לבנה, היא הותקפה בידי אדם לבן, "מר צ'ארלי", שנכנס לבית וניסה לאנוס אותה. "ידעתי, שלא חשוב מה יקרה, לא אכנע לבהמתיות של האיש הלבן הזה. הייתי מוכנה למות", כתבה פארקס בשנות ה-50 במאמר, שנחשף רק לפני שנה. "אם הוא רצה להרוג אותי ולאנוס גופה - ברוך הבא. אבל קודם הוא יצטרך להרוג אותי".

פארקס הלכה לעולמה ב-2005 בגיל 92. כעת, לקראת יום השנה לאירוע שעשה היסטוריה, מציעה מקגוויר לזכור את "פארקס האמיתית", כדבריה. "פעילה מיליטנטית, שהקריירה שלה למען זכויות האדם התפרשה על שבעה עשורים".

רוזה פארקס מתראיינת אצל לארי קינג (סי.אן.אן, 1995)

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ