בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מניפסט לגיל הרך

ילדים עובדים בבוליביה יוצאים למאבק

בערים הם מצחצחים נעליים ומוכרים סיגריות, בכפרים הם עובדים בשדות ובמכרות. כעת מתאגדים ילדי בוליביה שמסרבים לקבל את המשך הניצול

12תגובות

רודריגו מדראנו קאיה הוא מנהיג פועלים בבוליביה. הוא נפגש לעתים קרובות עם בכירים בממשלה ופועל לשיפור מצבם של העובדים בכמה מחוזות ברחבי המדינה. בבוליביה יש לא מעט התארגנויות של עובדים, ופעילותו של קאיה אינה שונה מפעילותם של ראשי איגודים אחרים. ואולם, קאיה והארגון שבראשו הוא עומד הם בכל זאת יוצאי דופן: הוא בן 14 בלבד וכל חברי הארגון הם ילדים.

"הייתי בן תשע כשיצאתי לשוק העבודה. צחצחתי נעליים, הייתי עוזר לנהג, עבדתי במכירות ובכל סוגי העבודות שבהן מועסקים ילדים ובני נוער", הוא אומר. קאיה מוכר בסופי השבוע מסטיקים וסיגריות בברים ומרוויח שישה עד שמונה דולרים בלילה.

"חייתי ברחוב תקופה ארוכה והרגשתי שהחיים שלי לא מתקדמים לשום מקום. אבל אז הקמתי את ארגון העובדים שהעניק לי טעם לחיים. אני מתכוון להילחם למען הזכויות של חבריי, לא רק למען הזכויות שלי", הוא מכריז.

ארגונו של קאיה, איגוד הילדים ובני הנוער העובדים בבוליביה (UNATSBO), מייצג אלפי עובדים שגילם נמוך מ 18 ופועל בשבעה מתוך תשעת המחוזות במדינה. ארגון עובדים-ילדים אינו ייחודי לבוליביה. איגודים דומים פועלים גם בגואטמלה, פראגואי, פרו וקולומביה. ארגונים אלה, הממומנים לרוב מתרומות מחוץ למדינה, מסייעים לקטינים להתאגד ולהילחם על זכויותיהם ובמקביל לרכוש השכלה. בבוליביה הצליח האיגוד, אחרי משא ומתן ואיומים בשביתה, להעלות את שכרם של הילדים המחלקים עיתונים ברחובות העיר פוטוסי משישה סנט ל 12 לעיתון.

ארגוני זכויות אדם ברחבי העולם קוראים לשים קץ להעסקת ילדים, אולם הגישה של ארגונו של קאיה היא פרגמטית יותר. הוא מאמין כי במקומות שבהם עבודת ילדים היא תופעה מושרשת ונפוצה, יש לדאוג תחילה לכך שהקטינים לא ינוצלו.

החוק בבוליביה אוסר להעסיק ילדים בני פחות מ 14, אולם בפועל מועסקים כמעט 750 אלף ילדים בגילי חמש עד 17 בעבודות שונות, ובהן גם עבודות מסוכנות. בערים הגדולות הם אורזים מצרכים ליד קופות המרכולים, מצחצחים נעליים ברחובות, משמשים כרטיסנים באוטובוסים ומוכרים סיגריות וממתקים בברים אפלוליים בלילות. באזורים הכפריים הם עוזרים להוריהם בשדות, רועים עדרי כבשים, עובדים עבודת פרך במכרות וקוצרים קני סוכר.

לוס ריברה דאסה, יועצת משפטית של האיגוד, אומרת כי מרבית הילדים העובדים נמצאים במלכוד משפטי: החוק אוסר עליהם לעבוד, ולכן הם אינם זוכים להגנה מפני מעסיקים שמנצלים ומעבידים אותם שעות ארוכות, מתעללים בהם פיזית ומילולית ומסרבים לשלם להם שכר הוגן. "מי שחייב לעבוד מנוצל בידי המעסיקים", היא אומרת, "זו אוכלוסייה פגיעה ביותר".

בבוליביה הענייה, שבה שכר המינימום הוא 150 דולרים בחודש, נקלעות משפחות רבות, לרבות משפחות שבהן יש רק מפרנס אחד, למצוקה כלכלית. רולאנדו, בנה של דלינה חוארס ממאני, החל בגיל 12 לעבוד בדוכן הבגדים המשפחתי. "מעולם לא נהגתי להביא את ילדיי לעבודה", אומרת האם, "אבל כשבעלי עזב אותנו, הייתי זקוקה לעזרה ומאז הם מסייעים לי בדוכן".

רולאנדו, עכשיו כבר בן 17 וחבר באיגוד העובדים, מקים את הדוכן ופורס עליו יריעת ברזנט. הוא עוזר גם לסוחרים השכנים בהקמת הדוכנים שלהם תמורת מעט כסף. הוא עובד יומיים בשבוע וכך הוא מממן את דמי הנסיעה לבית הספר ובחזרה. האם מודה שילדים שעובדים וגם לומדים סובלים מעייפות ומקשיים רבים, אך היא מדגישה שאצלה החינוך של ילדיה היה תמיד בעדיפות עליונה.

קאיה סבור שלא צריך להילחם בהעסקת קטינים, אלא להיאבק בניצול ולדאוג לשכר הוגן ותנאי עבודה הולמים. "לא צריך לקבוע גיל מינימלי לעבודה שנעשית מרצון", הוא אומר. "אין פסול בעבודת קטינים. היא מועילה לחברה, מסייעת למשפחות ועוזרת לנו להתפתח כבני אדם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו