בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תלויים באוויר

הרפובליקאים והדמוקרטים דוהרים יחדיו אל עבר המצוק הפיסקלי

3 שבועות לפני שארה"ב עלולה להדרדר למיתון עמוק, הפערים נראים בלתי ניתנים לגישור והצדדים מבינים שהם מוכרחים להתפשר למען עתיד המעצמה

40תגובות

בסרט "מרד הנעורים", האחרון בחייו הקצרים של השחקן האגדי ג'יימס דין, יש סצנה מפורסמת שבה משתתף הגיבור ג'ים סטרק, המגולם על ידי דין, במרוץ מכוניות קטלני נגד יריבו באז גונדרסון. בווריאציה על משחק המוות הידוע בכינוי "צ'יקן", שני הנהגים מאיצים את מכוניותיהם האמריקאיות הגדולות בדרך למצוק כדי לראות מי השפן שיקפוץ ראשון מהאוטו. דין נמלט מרכבו בדקה ה-90, אבל ריי נותר במקומו, לכוד במושבו, כששרוול מעילו נתפס בידית הדלת. הוא דוהר אל המוות ומותיר את חברתו היפה נטלי ווד להתנחם בזרועותיו של יריבו יפה התואר.

במשחק הצ'יקן הפוליטי המתקיים עתה בוושינגטון על ההימלטות ממה שמכונה "המצוק הפיסקלי", הרפובליקאים חוששים שהם עלולים לסיים כמו ריי. הם יודעים שהציבור מצפה מהם להגיע לפשרה עם הנשיא כדי למנוע את כניסתם לתוקף של העלאות מס וקיצוצי תקציב, שעלולים לדרדר את הכלכלה למיתון עמוק בתוך פחות מחודש. הם מבינים שהציבור תומך בתביעתו החד-משמעית של הנשיא להעלות את שיעורי המס השולי על העשירים. אבל כמו ניקולס ריי, ידיהם כבולות לדלת המושב.

מי שכבל אותם הוא אדם ממושקף, מזוקן, נמוך קומה ובעל קול משונה ששמו גרובר נורקוויסט. בשנת 1985 הקים נורקוויסט את העמותה "אמריקאים למען רפורמה במס", ומאז הוא צובר מימון ומעמד בקרב הציבור השמרני באמריקה בזכות הטפותיו לצמצום דרסטי בהכנסות המדינה ממסים ובהוצאותיה הפדרליות. יוקרתו של נורקוויסט הגיעה לשיא אחרי הניצחון הרפובליקאי הסוחף בבחירות לקונגרס ב-2010, שהושג בזכות פעלתנותם הנלהבת של אנשי מסיבת התה, שנורקוויסט הוא אחד מבכיריה. בכל הקשור לענייני מסים ותקציב, הוא הפך לאפיפיור של המפלגה, שאיש איננו מעז להמרות את פיו.

לקראת הבחירות האחרונות בנובמבר, נורקוויסט ניצל את הצלחתו והחתים את כל הנציגים הרפובליקאים בסנט ובבית הנבחרים, למעט סוררים בודדים, על "התחייבות להגנה על משלם המסים", שבה הם הבטיחו "להתנגד לכל ניסיון להעלות את שיעור המס השולי על יחידים או עסקים". הסנטור הרפובליקאי הוותיק אלן סימפסון, שהעז לחמוק משבועת האמונים של נורקוויסט, אמר עליו פעם ש"הוא מתנגד למסים באופן עקרוני, גם אם אמריקה תלך לעזאזל".

כעת, אחרי הניצחון של ברק אובמה בבחירות, ההתחייבות שהפקידו בכיסו של נורקוויסט מונחת כאבן ריחיים על צווארם של בכירי המפלגה הרפובליקאית. מיעוטם - במיוחד כאלה שלא היו חברים בקונגרס היוצא ולכן לא חתמו על ההבטחה - מוכנים להודות היום שמפלגתם נלקחה כבת ערובה בידי מיעוט אידיאולוגי קיצוני הכופה עליה את דעתה. למי שעוד היה ספק, די היה לראות השבוע את דמותו האומללה של הסנטור והמועמד לנשיאות לשעבר בוב דול בן ה-89, שהגיע לאולם הסנט על כיסא גלגלים כדי לשכנע את חבריו לאשרר את אמנת האו"ם לגבי אנשים עם מוגבלויות. דול נכשל: סנטורים רפובליקאים הצביעו נגד האמנה ומנעו את קבלתה, בטענה ההזויה שמדובר בקונספירציה של האו"ם להשתלט על אמריקה.

האנשים האלה, המונעים מאידיאולוגיה קיצונית ובלתי מתפשרת, מהווים את הבסיס האלקטורלי של המפלגה הרפובליקאית. הם נותנים את הטון בבית הנבחרים, ואחרי הבחירות האחרונות, גם השפעתם בסנט גדלה. עבורם, הידברות איננה אופציה, פשרה היא מילת גנאי והסכמה עם אובמה היא בבחינת ייהרג ובל יעבור. אין פלא שהנהגת המפלגה הרפובליקאית, המתונה בהרבה, מוצאת עצמה תקועה, כמאמר האמריקאים, "בין אבן למקום קשה": או שיסרבו להגיע להסכמה עם אובמה ומפלגתם תצטייר בעיני רוב הציבור כפנאטית, או שיצליחו להגיע לפשרה במחיר עימות פנימי קשה בין ההנהגה לבין חברי חברי מסיבת התה, שאין להם כל כוונה לחזור בהם מההבטחה בכתב שנתנו לנורקוויסט.

רויטרס

הרפובליקאים נדחקו לפינה. הם עוד לא הספיקו לעכל את הפסדם בבחירות לאובמה, שניצחונו היכה את רובם בתדהמה, וכבר הם נאלצים לקבל החלטות אסטרטגיות שעלולות להשפיע על גורלה של המפלגה לתקופה ארוכה. בימים הראשונים שלאחר הבחירות הרפובליקאים עוד ניסו להעמיד פנים שלאובמה "אין מנדט", שהרוב שהשיגו בבית הנבחרים שווה ערך לניצחונו במרוץ לבית הלבן ושמדובר למעשה בשותפים שווי כוחות - אך המסכה הזו התפוררה במהירות. את החלל שנוצר במנהיגות המפלגה נטל על עצמו יושב ראש בית הנבחרים נעדר הכריזמה ג'ון ביינר, שאחראי על המגעים עם אובמה ועל הניסיון לחלץ ממנו פשרה שתציל את כבודה האבוד של המפלגה.

לא ברור אם אובמה מעוניין להושיט למבקריו חבל הצלה. בחודש שחלף מאז בחירתו, הוא נוהג כנשיא שמבין שעליו ללמוד משגיאות כהונתו הראשונה וליצור בסיס להידברות ושיתוף פעולה עם בית הנבחרים, אבל לפרקים הוא מצטייר כמי שמבקש להכתיב לצד השני במקום להתחשב במצוקותיו. הוא אמנם ידוע כ"אובמה ללא דרמה", נשיא נטול רגשות, אך מאחורי הארשת הרגועה שעל פניו ומבין השורות של דבריו המדודים אפשר להבחין מידי פעם במבט נקמני או בטון ארסי, בבחינת מי שמנסה להסתיר שבתוך תוכו הוא אינו שוכח ואינו סולח (לידיעת הקורא בנימין נתניהו).

אובמה יודע שבעימות על ה"מצוק הכלכלי" הוא מחזיק בידיו את הקלף המנצח. הוא נבחר לנשיאות על בסיס התחייבות מפורשת להעלות את המס השולי על מי שמרוויח יותר מרבע מיליון דולר, ואין לו כל כוונה לחזור בו. הוא יודע שרוב הציבור - 65% לפי סקר שהתפרסם השבוע - תומך בתביעתו, וש-53% אומרים כבר עתה כי יאשימו את הרפובליקאים אם ייכשלו המגעים בין הצדדים, לעומת 27% בלבד שיאשימו את הדמוקרטים.

אין פלא ששר האוצר של אובמה, תימותי גייטנר, צעד השבוע על הסף כשהבהיר שאם הרפובליקאים לא יסכימו להעלאת מסים, אובמה לא יהסס מלדהור אל קצה המצוק הפיסקלי ולגרור עמו את הרפובליקאים ואת הכלכלה כולה. במובן הזה, אובמה איננו ג'יימס דין בסרט מרד הנעורים, אלא ג'ינה דייויס הפונה לסוזן סרנדון ומציעה לה "בואי פשוט נמשיך" לפני ששתיהן דוהרות אל מעבר למצוק בסצנת הסיום של "תלמה ולואיז".

עכשיו , כמו בעוד גרסה מתוחכמת של צ'יקן, הרפובליקאים צריכים להחליט האם הם שמים רגל על הברקס ומתפשרים עם אובמה, או שמא לוחצים על הגז, כדי לעוף מעבר למצוק וליפול יחד עמו ועם הציבור האמריקאי אל עבר הבלתי-נודע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו