בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיסטוריה של אפריקה לנגד עיניים מערביות

מהיבשת השחורה והאפלה ליבשת מתעוררת - הכללות גסות מעידות על המתבונן יותר מכפי שהן מלמדות על מושא התיאור

22תגובות

אם מתעלמים לרגע ממשבר היורו, מהמיתון הכפול, מהפגנות תנועת המחאה, דומה שהקפיטליזם חי ובועט – לפחות באפריקה. לאחרונה נשמעו קולות במערב לפיהם לאחר שנים של חורבן כלכלי, מלחמות אזרחים וממשלות כושלות, אפריקה "מתעוררת". נתונים סטטיסטיים מרשימים מצביעים על צמיחה כלכלית, על עלייתו של מעמד ביניים אפריקאי, על מספר הולך וגדל של משתמשים בשוק הסלולר והאינטרנט - העובדה שכל זה נחגג היום בגאווה, "משקפת בעיקר תזכורת לדרכו הקפיטליסטית של העולם". אבל מדוע עובדות אלה מוצגות דווקא עכשיו כ"חדשות טובות"?

על פניו, התשובה המובנת מאליה תהיה כי אפריקה אכן נמצאת בעיצומו של שינוי לטובה, וכי הפרשנות המערבית לכל היותר מסקרת דברים כהווייתם. אבל כדי להבין את הנרטיבים המתארים את אפריקה כיבשת שקרנה עולה, יש להבין קודם נגד מה באו בתגובה; קדמו להם נרטיבים ישנים ושליליים בהרבה, ששלטו בשיח המערבי במשך דורות והציגו את אפריקה כיבשת האפלה.

הרעה: על ההבנייה התרבותית של אפריקה כיבשת האפלה

מקורם של נרטיבים חשוכים אלה נטוע עוד בראשית תרבות המערב. ב"היסטוריות" להרודוטוס, המכונה אבי ההיסטוריה, מופיעה כרוניקה המזהירה מפני המתרחש באפריקה. בכתביו (בתרגום אלכסנדר שור), מסופר כי "חמישה מבני הנַסַמוֹנִים (עם נודד ואוהב קרבות בצפון אפריקה) יצאו לתור את מדבריות לוב. לאחר שעברו ארץ גדולה מלאה חול בימים רבים, והנה נראו להם עצים גדלים במישור; הם ניגשו וקטפו מהפירות אשר על העצים. עוד הם קוטפים והנה באו אנשים קטנים, פחות משעור קומה... הננסים, שהיו כולם מכשפים, תפשו אותם והוליכום עמם למטרות מסתוריות ושפלות של מאגיה שחורה".

אי–פי

בדברים אלה, רמז הרודוטוס כי בשונה מהתרבות היוונית, אפריקה אינה רק מקום שונה, אלא ארץ חושך מאיימת, אפלה ומסוכנת. דורות מאוחרים יותר של כותבים אירופאים המשיכו בטון דומה, כשתיארו את היבשת השחורה בשפה עוינת שהחליפה מציאות בדמיון.

תרבות המערב כוננה עצמה כ'מערבית' לאחר שסימנה את אפריקה כמשלים המגונה שלה (בורות וברבריות, עירום וחושניות מינית, פראות ופרימיטיביות). בניית הדימוי של 'היבשת השחורה האולטימטיבית', נועדה להכיל את כל מה שהמערב סירב להכיר בו כבתרבותי. ההשתקפות בתמונת הראי העכורה, ביססה את הדימוי העצמי של אירופה כמעוז התרבות ונועדה לתקף את עליונותה הכללית ביחס לאפריקה (ומדינות 'נחשלות' אחרות).

בתחילת המאה ה-17 נראו ניצנים ראשונים של שיח בנושא הסחר בעבדים, הגזענות והקולוניאליזם, מה שתרם לקיבוע הנרטיבים השליליים בשיח המערבי. התנועה לביטול העבדות ביקשה לשים סוף לסחר לעבדות בטענה שהדבר גורם למלחמות, מחלות, רעב ועוני;מנגד, טענו המצדדים בעבדות שהחיים באפריקה כה עוינים, ומכאן שסחר העבדים אינו אלא מפלט חיובי. מכל מקום, בשני המקרים אפריקה מצטיירת כ"פראית" ושסועת מלחמות.

הדיון המתגבר בשאלת הגזע הוסיף ממד חדש לשיח, על רקע תפיסה לפיה "הנחשלות", "הפראות," ו"הפרימיטיביות האפריקאית" הם מאפיינים ביולוגיים קבועים מראש. תנועת הדארוויניזם החברתי, מיסודו של סר פרנסיס גאלטון, השפיעה רבות, הזינה ותחזקה את שנאת הזרים הכללית. מיותר כמעט לציין כי עבודות אלה היו מעיקרן התפלפלות סטריאוטיפית שהחילה עקרונות כלליים על מקרים פרטיים.

הקולוניאליזם אף הרחיק לכת; בעקבות הפנטזיה המערבית על אפריקה – כמחוז אגדה שורץ חיות פרא, שבטים אוכלי אדם, "גזעים פרימיטיביים" וכדומה, הכוחות הקולוניאליים פעלו כשהם חדורי שכנוע עצמי מלא בגאולת האפריקאים (ועמים אחרים) לטובתם שלהם. האלימות האירופאית עמדה לשים קץ למלחמות הרווחות באפריקה, והחלת שלטון המערב היה ללא ספק מביא ברכה לכל (ברוח דבריו של מגלה הארצות והמיסיונר הסקוטי דיוויד ליווינגסטון: "נצרות, תרבות ומסחר"). 

עידן העצמאות של מדינות אפריקה בשנות ה-50 וה-60 קידם לראשונה את שילובם של סיפורים חיוביים על אפריקה בשיח המערבי. ארכיון הסרטים הבריטי של חברת Pathé (פּאַטֶה) כולל סרטונים שצולמו בעת ביקור מלכת אנגליה במושבות, וכן סרט הצופה עתיד מזהיר למדינת סיירה-לאון.

אולם אופי הסיקור של מלחמת האזרחים בניגריה החל מגמה חדשותית שנמשכת עד ימינו. כתבה בצהובון הבריטי The Sun כינה את הרפובליקה הבדלנית ביאפרה, שהיתה מדינה קצרת ימים שמרדה בניגריה, "ארץ קץ התקווה". הכתבה פורסמה בליווי תמונותיהם של גופות שדופות ואנשים מזי-רעב. לא קשה למצוא קו מקשר בין כותרות מעין אלה לדיווח עכשווי השואב השראה מדימויים, שמקורם בספרו של ג'וזף קונראד, לב המאפליה.

הטובה: מתעוררת, עולה, מצדיקה את עצמה

אבל היום, אפריקה אינה רק שוק בעלייה, אלא יבשת בעלייה. ושוב, נשאלת השאלה – מדוע דווקא עכשיו?

סיבה אחת קשורה לכך שיש המאמינים כי הדרך הנכונה להתנער מדעות קדומות שליליות ביחס לאפריקה, עוברת בפרסום סלקטיבי של חדשות טובות בלבד. חשבון טוויטר המכונה @AfricaGoodNews הוא דוגמה אחת. בעל החשבון מצייץ דיווחים חיוביים הנוגעים לאפריקה: כגון "אנגולה תוכל לייצר עד מיליון ביצים ליום" ו-"לעשות עסקים באפריקה הצומחת – הגרסה האירופאית".

זהו רק פן אחד של פרויקט מיתוג מחדש. שעה שאחדים סבורים כי יש מקום לעיתונות שבלונית שבבסיסה אפליה מתקנת, אחרים יאמרו שהיא נוטה לשעמם, נדושה ופשוט מטעה. לטענתם, אין זה אלא תרגיל זול ביחסי ציבור שנועד לעודד השקעה כספית (מערבית בעיקרה). אם מתחשק לכם לטבוע בסטטיסטיקות ולקבל רעיונות להשקיע את כספכם, הציצו למשל בגיליון האחרון של מגזין העסקים Money Week. מעט מטרידה עם זאת העובדה שכתבות בסגנון זה מתכתבות עם התעמולה האימפריאליסטית מהמאה ה- 19.

אי-אף-פי

חשוב להדגיש שלא משנה מידת הרצינות המיוחסת לנרטיב אפריקה המתעוררת, אין להמעיט בחשיבותו רק מפני שכמה נתונים סטטיסטיים נשמעים לא אמינים. אנו עדים היום ליותר ויותר נרטיבים של אפריקה המתעוררת, מפני שזה מה שקורה באמת. והשינויים לא מצטמצמים לצמיחה כלכלית בלבד – היקף הסכסוכים האלימים על רקע פוליטי ירד אף הוא בצורה חדה במהלך העשור החולף. דברים אכן משתנים על פני השטח.

אלא שבד בבד מתעורר גם הביקוש למה שנמצא מתחתיו – אל מרבצי המינרלים העשירים והנפט - כמניע הכלכלי הראשי מאחורי כל הנרטיבים האלה. הביקוש הגובר במדינות BRIC (מושג המשמש כלכלנים לתיאור המדינות המתפתחות בעלות הפוטנציאל הכלכלי הגדול בעולם, ברזיל,רוסיה, הודו וסין) - ובייחוד בסין, הזין נסיקה חדה במחירים, שקידמה צמיחה כלכלית באותן מדינות, הגם שאין הסכמה מלאה לגבי היקף הנסיקה.

אבל אולי הסיבה האמיתית לכל ה"חדשות הטובות" שאנו שומעים עליהם לאחרונה בתקשורת המערבית, קשורה לאותו דימוי עצמי ישן של המערב ביחס לאפריקה. "סוף-סוף", האפריקאים משחקים לפי כללי המערב; כוחו הגואל לכאורה של הקפיטליזם (pdf) לצד אימוץ הדמוקרטיה הליברלית על ידי מדינות אפריקאיות – מחזק את דרכו של המערב. על רקע תחושות של שקיעה במערב – בין שהן מתבטאות במיתון מתמשך (או בקריסה), בחשש מפני הפיכה חברתית, מעלייתה של סין וכן הלאה - הפכו הנרטיבים על אפריקה המתעוררת לדבר שלא ייאמן. האקונומיסט, Money Week ויתר העיתונים הכלכליים למעשה רואים בעלייתה של אפריקה תקווה להתאוששות המערב. מתבקשת איפוא השאלה: האם אפריקה לא מתעוררת רק מפני שהמערב צריך שהיא תתעורר?

תמיד משהו חדש?

לפי מקורות יודעי דבר, כמו יצרנית התה והקפה Taylors of Harrogate, אפריקה היא "יבשת שהולכת עד הקצה". אפריקה יכולה להצטייר במערב כלב המאפליה, עם מחלות, עוני, רעב ומלחמות, או כיבשת שמתעוררת כעוף החול, ומוכיחה שאין ביסוס לחששות שהקפיטליזם כבר אינו מתאים לעולם הגלובלי של היום.

קשה לחמוק מהאיכות הקוטבית של נרטיבים אלה, שאינה מכירה בתחום האפור, הנמתח בין הלבן לשחור: נראה שהשילוש (הטוב) של ליברליזם, דמוקרטיה וקפיטליזם משתלט על אפריקה – אבל רק בתנאי שאנחנו במערב נסייע לאפריקה להביס את השילוש (הרע) של מסורתיות ("שבטיות"), אַדְנוּתו "מדיניות עלובה של מקרו-כלכלה" (התייחסות מרומזת לסין). תפיסת עולם קוטבית זו, המתעלמת מגווני הביניים, מעידה על חשיבה פשטנית גלויה שמעמידה באור ילדותי לא רק את האפריקאים, אלא גם את המערביים שקוראים עליהם.

בתגובה להכללות גסות אלה, באחרונה החלו מופיעים יותר ויותר קולות הקוראים לדיווח מוצלח יותר על אפריקה. ללא ספק יש מקום  לדיווח מהימן, שיהיה מאוזן יותר ותלוי-הקשר. אבל אסור שסיקור כזה יכסה רק את הסיפורים השליליים. הצגת חדשות טובות בלבד שיהיו פשטניות ונטולות הקשר, תיצור בסופו של דבר רק עוד אי-הבנה. הדרך הנכונה להבין את אפריקה היא במילים שלה עצמה. יוזמות עדכניות כמו Uganda Speaks ו-Global Voices, לצד החלטת ה-BBC לגייס כתבים אפריקאים הן התחלה טובה. ככל שהמערב ילמד על אפריקה מפי האפריקאים, כן ייטב. אבל אם הקולות האלה יישארו זניחים, נמצא עצמנו עם סיפור חד-מימדי אחר של אפריקה, שיהיה מטעה ומסולף כמו הנרטיבים שקדמו לו.

תרגום: יותם מורציאנו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו