בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יחסינו לאן

הקפיטליזם מגשר בין קובה לארה"ב

באחרונה אישרה קובה שורה של רפורמות כלכליות. כעת, גוברים הקולות בארה"ב הקוראים לבטל את החרם הממושך שמטילה וושינגטון על הוואנה

4תגובות

"אילו רק יכולתי להשיג מעלית", אומר פרנסיסקו לופס, העומד ליד מכונית רוסית חלודה במוסך שלו בהוואנה, ובדמיונו עולה מעלית הידראולית להרמת מכוניות. כל מה שהוא צריך הוא בסך הכל השקעה של אחיו המתגורר במיאמי או של חבר קובני הנמצא שם, שממילא כבר מבריח אליו רפידות לבלמים וחלקי מכוניות אחרים.

אבל יש בעיה והיא חרם הסחר בן 50 השנים שהטילה וושינגטון על קובה, האוסר לקיים אפילו את העסקאות הבסיסיות ביותר במרחק של 145 ק"מ המפרידים בין קובה לארה"ב. ואכן, בכל פעם שידידו של לופס בפלורידה מקבל תשלום תמורת חלק המיועד לקובה, הוא מסתכן בקנס שעלול להגיע ל-65 אלף דולרים.

קובה עורכת שינויים זהירים לקראת שוק חופשי מעט יותר, ובשנתיים האחרונות קיבלו מאות אלפי עסקים פרטיים קטנים מעמד חוקי. כמו כן, נוצרו קשרים כלכליים חדשים בין קובה לארה"ב, ואלה טומנים בחובם אתגרים חדשים, אפשרויות חדשות וגם ויכוח מסובך וסוער יותר בנוגע לחרם.

ההיגיון עתיק היומין הנהוג בארה"ב עד כה הוא שהסנקציות הנרחבות דרושות כדי למוטט את שלטונם הטוטליטרי של פידל וראול קסטרו. אולם באחרונה החל לצבור תאוצה נימוק חדש נגד החרם, וקובנים רבים, שעד כה לא היו מעורבים בוויכוח על המדיניות כלפי קובה, סבורים שדווקא סיוע אמריקאי עשוי לזרז את ההתקרבות הניסיונית של קובה לכיוון הקפיטליזם.

אף על פי שמגיני החרם מזהירים שאין לספק לשלטון בקובה "חבלי הצלה כלכליים", בקרב אזרחי קובה, כמו גם אצל הגולים, יש הקוראים לנקוט גישה רעננה. ממשל אובמה כבר הוכיח פתיחות מסוימת ביחס לקשרים עם קובה ב-2009 כשהסיר את ההגבלות שהוטלו על העברת כספים ועל ביקורי קרובים בקובה. פידל קסטרו בן ה-86 פרש מהשלטון, וראול קסטרו, הנשיא בן ה-81 עומד בראש ביורוקרטיה החלוקה בדעתה אשר לקצב ולממדים של השינוי שעל קובה לעבור. כיום רבים דוחקים בנשיא אובמה להרחיק לכת עוד יותר, לעדכן את המדיניות האמריקאית ולתת קדימות לסיוע לקובנים המבקשים להגביר את עצמאותם כלכלית מהשלטון.

"המשך החרם והעוינות רק מחזקים את הקיצוניים", אומר קרלוס סלדריגס, גולה קובני ויו"ר שותף של Cuba Study Group בוושינגטון, התומך בהתקרבות לקובה. "עלינו לעזור לכוחות המעוניינים ברפורמות".

הקלה בתנאי החרם עשויה להיות הימור. היוזמה החופשית אינה מובילה בהכרח להגשים את מטרת החרם - בחירות חופשיות, בעיקר מפני שקובה הודיעה שבכוונתה ללכת בדרכיהן של וייטנאם וסין, ובהן ההקלה בהגבלות הכלכליות לא הביאה לשינוי פוליטי. ואכן, בעבר ניצלו קובנים את המאמצים האמריקאים להקל על החרם, לקחו אחוזים מהדולרים שהומרו לפזו והעלו את המחירים בחנויות שבבעלות המדינה.

ולקובה יש גם היסטוריה ארוכה של שפיכת מים קרים על הניסיונות לחמם את היחסים. הדוגמה האחרונה היא כליאתו של אלן גרוס, קבלן של משרד החוץ, שיושב כמעט שלוש שנים מאחורי הסורגים משום שהפיץ טלפונים לווייניים לקבוצות יהודים בהוואנה.

בוושינגטון רואים בגרוס מכשול עיקרי להקלה בחרם, אבל יש גם גבול למה שהנשיא יכול לעשות בלא שתעבור חקיקה בקונגרס. חוק הדמוקרטיה הקובנית מ-1992 התנה את הסרת הסנקציות בשינויים דמוקרטיים בקובה. חוק הלמס-ברטון מ-1996 קבע שהחרם על קובה יישאר על כנו כל עוד לא תהיה בקובה ממשלת מעבר או ממשלה שנבחרה באופן דמוקרטי. בעלי תפקידים בממשל אובמה אומרים שהם טרם ויתרו ושביכולתם להמשיך הלאה בהפשרת היחסים, אם יחליט הנשיא לפעול לבדו. בממשל סבורים שהסמכות הנתונה למשרד האוצר למתן רישיונות וקביעת תקנות מאפשרת מספיק חופש פעולה לעריכת שינויים משמעותיים. על פי ההיגיון המשפטי של השינויים שערך אובמה ב-2009 תיתכן הרחבה נוספת של אפשרויות הביקור ומתן אישורים חדשים להשקעות ולייבוא וייצוא, בעיקר אם מגבילים את יישומם לעסקים קובניים.

על פי בחינה משפטית שהזמין ,Cuba Study Group אפילו תיקונים אלו, שעשויים לכלול גם אישורי נסיעה לכל האמריקאים והקלות בתקנות האוניות הקשורות לסחר עם קובה, עתידים לעורר מאבק פוליטי עז. בעיני קומץ חברי הקונגרס ממוצא קובני, החרם הוא דבר קדוש והם יתנגדו להקלות כלשהן. תגובתה של חברת הקונגרס הרפובליקאית מפלורידה, אילאנה רוס להטינן, יו"ר של ועדת החוץ של בית הנבחרים, שנשאלה על יזמים קובנים המבקשים תמיכה אמריקאית גדולה יותר, הייתה שיש להגביר את החרם.

"הסנקציות על המשטר צריכות להימשך, אדרבה, יש להחמיר אותן ולא להקל עליהן", השיבה בדואר אלקטרוני. "אסור למדינות אחראיות להאמין ‘לרפורמות' שהרודנות מנסה להציג באמצעות הודעותיה, שהן בסך הכול מראית עין בלבד, כשבמקביל היא רק מגבירה, למעשה, את דיכוי האוכלוסייה".

רבים הקובנים הסבורים שממשלתם דואגת יותר לפיקוח ולשליטה מאשר לצמיחה כלכלית. בעלי עסקים מתלוננים שהפקחים מסתערים בכל פעם שהם רואים סימני הצלחה. הם דורשים קבלות להוכיח שהאספקה לא נגנבה מהממשלה, נוהג מקובל כאן. בעל מסעדה בהוואנה סיפר שקיבל קנס גדול מפני שלא הצליח להציג קבלה על עטיפת ניילון.

בעלי תפקידים בקובה טוענים שהמחסור שמפיח חיים בשוק השחור הוא תולדה של החרם. אולם לרוב הם מעדיפים לדון במדיניות במונחים תעמולתיים מוכרים. הם לוקחים כל כתב וכתב לבתי חולים לילדים, שלארה"ב מותר לייצא אליהם על פי יוצא מן הכלל הומניטרי. "משרד אוצר האמריקאי שואל אותי, למשל, אם בבית חולים לילדים, אני משתמש בצנתרים למטרות צבאיות - אטומיות, ביולוגיות, כימיות", מספר הד"ר אוחניו סלמן, מנהל המרכז לקרדיולוגיית ילדים על שם ויליאם סולר.

אשר לאיסור ההשקעות, לקובנים רגשות מעורבים בסוגיה זו. בפגישה שהתקיימה בניו יורק בספטמבר עם קבוצה הקרויה "קובנים-אמריקאים למען התקרבות/מעורבות" (Engagement) אמר שר החוץ של קובה, ברונו רודריגס, כי השקעות עסקיות אינם בעדיפות. "ההתפתחות הכלכלית של קובה כיום אינה צריכה השקעות של 100 אלף, 200 אלף או 300 אלף דולר", אמר, לדברי המשתתפים בפגישה. במקום זאת הוא ביקש מאות מיליוני דולרים להרחבת נמל.

הבעלים של עסקים קטנים בקובה, שברובם מבוססים כיום על פעילות של אדם אחד, טוענים שהם יודעים שהממשלה, מן הסתם, תמצא דרכים להרוויח מקשרים כלכלים רחבים יותר עם ארה"ב. התגובה לייבוא הבלתי הרשמי הבא ממיאמי במזוודותיהם של קרובי משפחה היא גביית מכסים גבוהים יותר.

עם זאת, במדינה שבה מקובל שהקובנים יפתרו את בעיותיהם עם ההגבלות שמטילה הממשלה (עסקים פרטיים עם שוטרי המכס הם עניין שבשגרה) רבים חוזים רווחים של ממש, אם תחליט ארה"ב לסטות מדרכה. לופס, המכונאי הקפדן, העוטה כפפות גומי כדי לא ללכלך את אצבעותיו, אומר שמתן מעמד חוקי לייבוא ולהשקעות, ייצור מבול של אספקה שהעסקים זקוקים לה. הדבר יכריע את הפיקוח הממשלתי ויביא להורדת מחירים וליצירת עוד מקומות עבודה מחוץ למגזר הציבורי.

קובנים אחרים, כולל מתנגדי המשטר, טוענים שהקלות על החרם יגדילו את הלחץ לזירוז השינויים, משיבטלו את אחד התירוצים העיקריים של הממשלה למניעת חופש, הזדמנויות כלכליות או סתם אספקה של מוצרי יסוד.

"בחודש האחרון מישהו ביקש ממני לשפץ לו את המטבח, אבל עניתי שאני לא מסוגל לעשות את זה, כי אין לי חומרים", מספר פדרו חוסה, נגר מדופלם בן 49, המתגורר בהוואנה, שסירב למסור את שם משפחתו כדי להימנע מלחץ מצד השלטונות. "תסתכל סביב, קובה הרוסה", הוא נופף בידו לכיוון בניין קולוניאלי מכוסה כתמי צבע ורוד דהוי משנות ה-50, "יש כאן הרבה מה לעשות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו