בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההישג הקולנועי של הספר מקראקאס

במספרתו בשכונת עוני בבירת ונצואלה, ג'קסון גוטיירס שומע סיפורים מקפיאי דם של לקוחותיו, ועושה מהם סרטים

תגובות

היה זה יום ככל הימים במספרה השכונתית הצנועה של ג'קסון גוטיירס, בשכונה דלה ומוכת פשע של פטרה, פרבר של קראקאס בירת ונצואלה. בכורסה היחידה במספרה ישב לקוח שכינויו "ג'וניור". בעוד גוטיירס מקצץ בעדינות את תלתליו, סיפר ג'וניור על חייו כמנהיג כנופיית ילדים בני 12, שידם היתה בכל, מהפצת סמים ועד רצח. "זה סרט", אמר הספר לעצמו ולמחרת יצא לרחוב עם מצלמת הווידיאו שלו והחל לצלם.

אחרי "ג'וניור" התיישב בכיסא הספר "אל מאצ'ו", מנהיג כנופיה מקומי, שדיווח תוך כדי התספורת את חדשות הרובע האחרונות: חבורה של עבריינים מקומיים הבחינה בגנב זר רכוב על אופנוע, שניסה לשדוד קשישה. הם הניסו אותו והחלו רודפים אחריו על האופנועים שלהם, מתמרנים אותו לרחוב שמסתיים במצוק. הגנב נסע במהירות ולא הצליח לעצור. כשהגיעה החבורה לשפת התהום התבוננו בו הצעירים בעת שנפל ונהרג. "זה הסרט הבא שלי", אמר לעצמו גוטיירס, מתיז מעט בושם על פדחתו של הלקוח.

חמש שנים חלפו מאז. הספר מקראקאס, בן 30, שמעולם לא למד קולנוע ובקושי סיים בית ספר יסודי, הוא היום דמות ידועה בארצו. מאחוריו 17 סרטים מצליחים שכתב, הפיק, צילם וערך - ומיליוני צופים ומעריצים. כתבות על קורותיו התפרסמו בעיתונים רבים באמריקה הלטינית, ולאחרונה פורסמה עליו גם כתבת פרופיל מכובדת בעיתון הנפוץ בספרדית בארצות הברית, ה"נואבו הראלד".

הוא מוזמן לפסטיבלי קולנוע וזוכה בפרסים. בקרוב יסיים את צילומי סרט חדש שהזמינה אצלו חברת הפקה, שהעמידה לרשותו תקציב מכובד ואנשי מקצוע. ובכל זאת הוא לא עוזב את המספרה הקטנה שלו, הדחוקה בין חנויות לממכר גרוטאות בשם "טסמניה".

"מגיל 14 אני עובד במספרה, והיום היא שלי", הוא סיפר לאחרונה בראיון. "כשהייתי ילד היו לי שני חלומות: להיות ספר ולהופיע לפחות פעם אחת בטלוויזיה. הגשמתי את שניהם, אבל הספרות היא אהבתי הראשונה. אם יום אחד אצטרך לבחור בין המספרה לקולנוע, ברור שאשאר במספרה. אתה במאי קולנוע כל עוד יש לך סיפור לספר. ואם יום אחד ייגמרו לי הסיפורים?"

את סרטיו הראשונים, "המכות של השכונה", "המכות של השכונה 2" ו"המכות של השכונה 3", הפיק בתקציבים מגוחכים, 300-200 דולר לסרט. הם צולמו במצלמת וידיאו פשוטה. ההפקה כולה נמשכה בדרך כלל חודש: 15 ימים להכנות, שמונה ימי צילום והשאר עריכה - בזמנו הפנוי, כמובן. בכל סרטיו הוא מופיע כשחקן, ולצדו תושבים מהרובע: גנבים, סוחרי סמים וסרסורים. בראיונות הוא מספר ש"הרעיון לשתף אותם בסרטים נולד כי הייתי זקוק לאקדחים, ולהם יש. הכי פשוט היה להפוך אותם לשחקנים, בתפקידים של עצמם - הם יודעים בדיוק מה לעשות ומה להגיד".

בסרטים האחרונים היו לו כמה עוזרי הפקה מקרב שכניו. "אני אומר להם שאני צריך שולחן, והם כבר משיגים לי. אני לא שואל מאיפה", סיפר. הרקע לסרטים הוא תמיד הרחובות הצרים של השכונה, הביוב הזורם לסמטאות הצדדיות והתושבים שחיים בסרט הרע הזה. כולם שמחו להיות שחקניו.

אבל כשעשה לפני שנתיים את "מריה ליונסה בשכונה שלי", המספר על קדושה פופולרית ביותר בקרב אינדיאנים ותושבי שכונות עוני, שמתערבת בסכסוך דמים בין שתי כנופיות, הוא נתקל בבעיה: "לא מצאתי אצלנו בשכונה בחורה שיכולה לעשות תפקיד של קדושה. יום לפני הצילומים, כשכבר התייאשתי מהחיפושים בסביבה, העליתי את הבעיה שלי בפייסבוק - ותוך שעתיים באה אלי מישהי מתאימה". נס, כמובן.

אחד מסרטיו המצליחים ביותר עד כה, גם הוא בסדרת ה"מכות", מספר על חבורת פשע של בני 12, שמפיצים סמים ושודדים עוברי אורח. כשמישהו מנסה לעמוד בדרכם הם מתכננים לו נקמה אכזרית ושורפים אותו בעודו בחיים. הכל מן המציאות של קראקאס, מהמקומות האלימים בעולם היום, העיר שנחשבת למסוכנת ביותר בדרום אמריקה. "זאת לא אשמת הממשלה של צ'אבס", אומר גוטיירס, אב לשני ילדים קטנים. "אני מאשים את ההורים שהפסיקו להתעניין בחיי הילדים שלהם. נותנים להם לגדול ברחובות".

הסרט על הילדים הרוצחים הועלה ליוטיוב וזכה ליותר ממיליון צפיות, עד שגוטיירס ביקש להורידו. גם אחרי שעשה לו שם, לא פנה גוטיירס לקרנות התומכות בקולנוע בארצו. "כשאני שומע מלקוח במספרה סיפור משמדליק אותי, אני מתיישב לכתוב תסריט, כותב כמו שאני יודע, בשפה שכולם מדברים פה, ובתוך כמה ימים מתחיל לצלם וזהו. כשחיכיתי יותר מדי, הסיפורים הלכו לאיבוד. אם אתה פונה לקרן, הם נותנים לך תשובה אחרי שנה. זה לא בשבילי".

הכנסותיו מהסרטים עד כה קטנות. הם מועתקים באופן פיראטי ונמכרים, לפי ההערכה, במאות אלפי עותקים על ידי רוכלי המדרכות בקראקאס, לצד העתקות פיראטיות של הסרטים החדשים מהוליווד. במקרים רבים הסרטים שלו נמכרים יותר מסרט ג'יימס בונד החדש. אם היו משלמים לו תמורת הזכויות, הוא היה איש עשיר מאוד, אבל לגוטיירס זה לא מפריע. הוא מסתפק בהכרה שקיבל, ולאחרונה גם בחיקויים רבים. אוסייל לופס, פרופסור לתקשורת באוניברסיטה המרכזית של קראקאס. אומר כי "לא מוגזם לקבוע שהסרטים של ג'קסון חוללו מהפכה בקולנוע של ונצואלה. בלי חברת הפקה, ובעיקר בלי חברת הפצה, הם הגיעו לקהל גדול מאוד. היום כבר יש לז'אנר הזה כינוי משלו - ‘קולנוע גרילה'".

גוטיירס רוכב גם על שינוי גדול שהתחולל בשנים האחרונות בקולנוע המקומי. בסוף שנות ה-90, רק אלפים מעטים בקראקאס צפו בסרטים מתוצרת התעשייה המקומית. אבל מאז, קובע חוק שחוקקה ממשלת צ'אבס, חברות ההפצה ורשתות בתי הקולנוע חייבות להקרין מכסה מסוימת של סרטים שנעשו בוונצואלה. זה עבד: כ-20 סרטים עלילתיים נעשים היום במדינה מדי שנה, והם מושכים כ-1.8 מיליון צופים בממוצע.

ב-2010, כשעלה ג'קסון גוטיירס על בימת פסטיבל הסרטים של מרידה בוונצואלה, לקבל פרס על סרטו "קראקאס: שתי הפנים של החיים", אמר: "אם מישהו היה נותן לי מיליון דולר לעשות סרט, הייתי עושה עבודה גרועה. אני צריך רק את סיפורי הלקוחות שלי במספרה והרבה אהבה לאנשים ולמקום שבו אני חי".

אבל כשהבמאי הידוע בוונצואלה, קרלוס מלאווה, וחברת ההפקה שלו, הציעו לו באחרונה לביים גרסה חדשה של סרטיו הראשונים, הפעם עם צוות מקצועי והפצה ברחבי המדינה, גוטיירס לא אמר לא. הקרנת הבכורה מתוכננת לתחילת השנה הבאה. השאלה הגדולה היא האם קסם "קולנוע הגרילה" יעבוד גם בקולנוע מקצועי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו