בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטבח בקונטיקט

אמריקה ממררת בבכי אבל תתקשה להשתנות

ייתכן שאובמה כבר יודע שקריאתו ל"פעולה משמעותית" תיפול על אוזניים ערלות של שמרנים, שבשם החוקה לא יסתפקו ב-350 מיליון כלי נשק

77תגובות

שעות ספורות לפני טבח הילדים הנורא בקונטיקט, הרוב הרפובליקאי בבית המחוקקים של מישיגן מצא לנכון לאשר שורה של הקלות גורפות בחוקי אחזקת הנשק במדינה. בין היתר ביטלו המחוקקים השמרנים את האיסור על הכנסת כלי נשק מוסתרים לאיצטדיונים, בתי חולים, בתי תפילה, מעונות סטודנטים, בתי ספר, גני ילדים וגם, שלא יקופחו, מעונות יום לפעוטות. "זה מגביר את הביטחון," אמר אחד המחוקקים.

אולי גם על כך הנשיא ברק אובמה הזיל אתמול (שישי) דמעה, בעודו מבכה את רציחתם הטרגית של עשרים ילדים קטנים ותמימים ועוד שישה מבוגרים בבית הספר בשכונת סנדי הוק בעיירה ניוטאון: על הצרוף המפלצתי כל כך, האמריקאי כל כך, בין גברים צעירים זועמים, רובם  מעורערים, רובם לבנים, לבין שוק האמל"ח הפרוע המעמיד לרשותם את כלי המשחית לביצוע זממם. אולי אובמה כבר יודע שקריאתו ל"פעולה משמעותית" נגד ההפקרות השלטת תיפול, כמו תמיד, על אוזניים ערלות של מחוקקים שמרנים, שנשבעים בשמה של החוקה הקדושה ואינם מסתפקים ב-350 מיליון כלי הירייה שמסתובבים כבר היום בארצם.

הפעם, יש להודות, מדובר בטרגדיה איומה במיוחד, שתחרת לדיראון עולם גם בהיסטוריה העקובה מדם של הירי ההמוני באמריקה. באוניברסיטת וירג'יניה בשנת 2007 נהרגו אמנם יותר אנשים (32),  ורק השנה ארעו כבר 15 מקרים שונים של ירי המוני, שבהם נרצחו 84 איש -  ובכל זאת, חיסולם השיטתי של כל כך הרבה ילדים קטנים בעת ובעונה אחת הוא ירידת מדרגה, גם בקנה מידה אמריקאי, בדרך לגיהנום עצמו. "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן", כתב חיים נחמן ביאליק, אבל החרדה, ההתפלצות והכאב הבלתי נתפס שחשו אתמול הורי העוללים הנרצחים הם בהחלט מבית מדרשו.

הם הרי חיכו שם,  בבית מכבי האש ליד בית הספר, ושמחו על כל מפגש מאושר של הורים אחרים עם ילדים שנחלצו מהתופת, עד שהילדים הפסיקו לצאת, והדקות חלפו, והשתרר שקט מעיק, ואז יצא אחד השוטרים ואמר להם שאם ילדיהם עוד לא הגיעו אז הם אינם בין החיים. התיאורים של עדי השמיעה  לזעקה המשותפת, האומללה והנואשת, שפרצה מגרונם של ההורים שזה עתה איבדו את תינוקם ואת עולמם לא יכלו שלא להחריד הורים לילדים באשר הם, ולהעביר בראשם את התפילה הנוצרית המצמררת "אלמלא החסד האלוהי, גם אני הייתי עימם".

בשעות הקרובות צפוי הזעזוע רק לגבור: עד כה לא מיהרו רשויות החוק בניוטאון לפרסם את שמות העוללים הנרצחים, ולא הותירו להורים לראות את גופות ילדיהם, ואלה מצדם מיאנו להתראיין כדי שלא לסתום את הגולל על בדל הסיכוי, למרות שידעו שכלל אינו קיים, ולצופי הטלוויזיה האמריקאים לא היה "ויז'ואל" טלוויזיוני להיאחז בו. אבל במהלך היום יוצפו תחנות השידור והרשתות החברתיות בדיוקנאותיהם של מלאכים קטנים שכבר אינם, ויערכו טקסי התפילה והקבורה קורעי הלב והורסי הנשמה, ואובמה - שצפוי להגיע היום לניוטאון - יבכה עבור אמריקה כולה, יחד עם הכתבים והשדרים והסלבריטאים של הטלוויזיה שהתמקמו בעיירה המטופחת שנמצאת מרחק שעה נסיעה מאולפניהם בניו יורק.

נתמקד בקורבנות ולא בפושע, הם אמרו, נאמנים לאזהרת הפסיכולוגים שהנבירה התקשורתית באישיותו ובמניעיו של מבצע הטבח מעניקה לו הילה שמדרבנת את יורשיו ללכת בדרכו. כוכב סי.אן.אן אנדרסון קופר, למשל, הקפיד אמש לציין בכל משפט שלישי שאין לו כוונה לדבר על אדם לנזה, המרצח בן ה-20 שהתאבד בתוך בית הספר, עד שלא עסק כמעט בדבר אחר.

ממילא, בעידן דיווחי הרוויה המיידים, שבו הטוויטר, הפייסבוק, גוגל פלוס ושאר השופרות הדיגיטליים מעצימים ומפיצים בתוך שעות ספורות כל בדל מידע בין מיליארדים, גם לפושע הנקלה ביותר מובטחת תהודה מיידית והמונית. הפרוליפרציה הזו, המכפילה עצמה בטור הנדסי, מסבירה, בין היתר, גם את הקצב ההולך וגובר של אירועי הירי ההמוני, במיוחד בשנה האחרונה, וגם את העובדה שיותר ממחצית מתריסר מעשי הטבח החמורים ביותר מסוג זה בהיסטוריה האמריקאית אירעו דווקא בחמש השנים האחרונות והדיגיטליות.

טשטוש הגבול בין המציאות לבין הדיווח עליה וההזנה ההדדית בין זרועות המדיה השונות באו אתמול לביטוי מלא, למיצוי תקדימי, גם בבלבול שחל בין הרוצח אדם לאחיו ריאן, המבוגר ממנו בארבע שנים. רשת פוקס דיווחה שרייאן לנזה בן ה-24 הוא הרוצח, ומיד שלפה מעמוד הפייסבוק שלו, בלי סמכות ובלי רשות, את דיוקנו, שבתוך דקות ספורות התנוסס באלפי פרסומים ברחבי העולם כרוצח הנתעב מקונטיקט.

אבל בעידן ההעצמה הדיגיטלית, שבו כל אדם מחזיק בידיו פוטנציאל פרסומי שבנסיבות מסוימות איננו נופל מזה של מעצמת תקשורת כמו רשת פוקס, לקח לחשוד ריאן לנזה רק שעות בודדות כדי לטעון לחפותו ולהצהיר בפייסבוק "זה לא אני". הודעתו שוכפלה על ידי חבריו, הופצה לכל עבר ובתוך דקות עצרה באיבה את גל הפרסומים שהחל ברשת פוקס. כך "נוקה" ריאן מתווית הרוצח והפך לגיבור דיגיטלי בעל כורחו בסיפור תקשורתי חדש לגמרי שעוסק במלחמה הצודקת שניהל בתוך האסון הנורא שחולל אחיו המופרע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו