בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטבח בקונטיקט

הנאום שהפך את אובמה לנשיאם של כל האמריקאים

נשיא ארה"ב הבטיח להיאבק בהפקרות בתחום הנשק באחד הנאומים הטובים בחייו, אולי החשוב שבהם; היו שהשוו אותו לנאום לינקולן בגטיסבורג

147תגובות

הביוגרף שלו, דייוויד מרניס, אולי נסחף מעט כשהשווה בין דבריו הנכוחים של הנשיא ברק אובמה לפנות בוקר בניוטאון לבין נאומו המכונן של הנשיא לינקולן לפני 150 שנה בגטיסבורג. אבל גם כך, נאומו של אובמה היה אחד הטובים בחייו, ואולי, כך מקווים רבים מתומכיו, החשוב מכולם.

כיאה למעמד הקודר, אובמה נמנע מלהפליג ברטוריקה הסוחפת שאפיינה את נאומי הניצחון שלו בשיקגו אחרי הבחירות ב-2008 ו-2012, אך כמותם, גם דבריו עתה התעלו לגודל השעה. למשפחות הדואבות שאיבדו את יקיריהם במתקפת הרצח בבית הספר סנדי הוק בסוף השבוע, העניק אובמה חום ורוך ואמפתיה שלאיש לא היה ספק בכנותם, כיאה לאב אוהב לבנותיו.

עם הציבור האמריקאי, לעומת זאת, אובמה דיבר דוגרי, כמבוגר אחראי, כאבי האומה אפילו, ולא חסך את שבט לשונו. הוא היה מדינאי, ולא פוליטיקאי, והוא הטיח את האמת באוזני מאזיניו, במקום לטייחה בניסוחים כוללניים ופתלתלים. "נכשלנו במשימתנו העליונה להגן על ילדינו הקטנים", הוא אמר, "ולא נוכל לסבול זאת יותר. אם לא נצליח בזאת, לא נצליח בדבר; על פי העניין הזה נישפט כחברה".

לחצו לצפייה בנאום המלא

דבריו של אובמה התקבלו בתשואות באולם בית הספר התיכוני בניוטאון וגם זכו לשבחי התקשורת, כולל ברשת פוקס השמרנית ובאתר המשפיע של מאט דראדג', שבדרך כלל מקפידים בקלה כבחמורה כדי להימנע ממחמאות לנשיא. אבל גם יריביו של הנשיא חשים שאמריקה מצויה היום באבל כה עמוק ובהלם כל כך מהותי כתוצאה מהטבח שבוצע בעולליה, שקני המידה הראויים להשוואה אינם מקרים דומים בעבר של ירי המוני - אלא אירועים בסדר גודל של 11 בספטמבר 2001 או מתקפת הטרור באוקלהומה בשנת 1995, שבה נהרגו 168 אמריקאים מידי טרוריסטים תוצרת הבית.

אמריקאים רבים מביטים במראה בימים האחרונים ונחרדים מהדמות הנגלית בה. הפרצופים והשמות של הילדים שנרצחו, שמוקרנים ונחשפים ב-48 השעות האחרונות בכל רשתות הטלוויזיה בהיקף ובתדירות שאינם אופייניים לאמריקה – אך בהחלט מוכרים בישראל – מגבירים את החרדה הלאומית ואת החשש מפני הבאות. כשאובמה מזכיר שזו כבר פעם רביעית שהוא נאלץ לנחם אבלים ולעודד קהילה שנפגעה מטבח המוני, הוא מאותת לאמריקאים שהתופעה המחרידה של גברים לבנים מופרעים המכלים את זעמם בקורבנות תמימים עלולה לצאת משליטה ולהפוך למגפה של ממש.

אובמה לא הזכיר מפורשות את הוויכוח הציבורי המתלהט על הגברת הפיקוח על כלי נשק, אך לאיש לא היה ספק שלכך התכוון כשהתחייב להשתמש "בכל הסמכות של משרת הנשיא" כדי להביא לשינוי במצב. (גם בנאום גטיסבורג, ציינו הנסחפים, לינקולן לא הזכיר מפורשות את ביטול העבדות....) היעד הראשון של תומכי הפיקוח יהיה להחזיר לתוקפו את האיסור על מכירת רובי סער שנחקק ב-1994 בימי הנשיא ביל קלינטון אך בוטל בחלוף עשור – קשה להאמין - בימי נשיאותו של ג'ורג' בוש. הAR-15 שעמו רצח אדם לנזה 26 בני אדם – הגרסה האזרחית של הM-16 המוכר במקומותינו – היה נאסר למכירה על פי החוק ההוא.

השמרנים הקנאים מבין מתנגדי הפיקוח על כל הנשק וראשי הלובי רב-העוצמה למען המשך המסחר בכלי המשחית מיהרו לזהות את הסכנה הגלומה באמירתו של אובמה ש"האלימות איננה יכולה להיות מחיר החירות" והאשימו את הנשיא ב"פוליטיזציה" של הטרגדיה בניוטאון. אבל מהר מאוד התברר שגם בנושא הזה, כמו בעניין מיסוי העשירים הנמצא בדיון כעת בין אובמה ליושב ראש בית הנבחרים ג'ון ביינר לקראת "המצוק הפיסקאלי" הצפוי בסוף החודש – החזית האחידה של הרפובליקאים מתפוררת מול לחצי דעת הקהל ותמיכתה בעמדותיו של הנשיא.

המבחן של אובמה יהיה בתרגום דבריו המרשימים לשפת החקיקה המעשית. אם הוא לא יצליח לקדם שינוי בחוק בתוך כמה חודשים, ההתלהבות מנאומו עלולה לפעול כבומרנג ולהפוך במהרה לאכזבה ותסכול שיעיבו על המשך נשיאותו. אך אם יפעל בנחרצות לשינוי הסטטוס קוו הקטלני – בניגוד לפסיביות שגילה בנושא הזה במהלך כהונתו הראשונה – ייזכר הנאום כנקודת מפנה משמעותית במעמדו של אובמה שהשפעתו תורגש בתחומים רבים, ולא רק בהקשר של הפיקוח על כלי נשק.

כי אמש בניוטאון, אולי לראשונה מאז שנבחר, ובוודאי מאז ליל חיסולו של אוסמה בן-לאדן במאי 2011, אובמה היה לנשיאם של כל האמריקאים, או לפחות של רובם. מיעוט קטן וגס רוח עדיין חרף וגידף אותו, לעתים בלשון בוטה וגזענית, על כך שנאומו קטע את שידור משחק הפוטבול המסורתי של יום ראשון בערב.

האם יש סיכוי שבעקבות הטבח - והנאום - יוקשחו חוקי הנשק בארה"ב?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו