בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הטבח בקונטיקט

"עלינו לחולל שינוי": עיקרי נאומו של אובמה בניוטאון

"יותר לא נשלים עם זה. יש לשים קץ לטרגדיות האלה. וכדי לשים להן קץ, עלינו להשתנות"

תגובות

למשפחות, לכוחות ההצלה והחירום, לקהילת תושבי ניוטאון, לאנשי הדת, לאורחים... התכנסנו כאן כדי לציין את זכרם של עשרים ילדים נפלאים ושישה מבוגרים יוצאי דופן. חייהם נלקחו מהם בבית ספר, שיכול היה להיות כל בית ספר בכל עיר שלווה ובה אנשים טובים וישרים, בכל מקום באמריקה.

אני נושא עמי מסר של אהבה ותפילה של האומה כולה למען ניוטאון. אני יודע היטב שאין בכוחן של מילים לתאר את עומק צערכם, או לרפא את הפצעים בלבבותיכם.

אני יכול רק לקוות שאתם יודעים שאינכם כורעים לבד תחת אבלכם, שגם עולמנו שלנו נקרע לגזרים, שכל אחד מתושבי הארץ הזו בכה יחד אתכם. כולנו אימצנו את ילדינו אל ליבנו.

עליכם לדעת כי ננחם אתכם ככל שנוכל. לא נהסס לחלוק אתכם את צערכם, ככל שיהיה ניתן להקל את משא היגון הכבד המוטל על כתפיכם. ניוטאון, אינך לבד.

נאום אובמה המלא

במהלך ימים קשים אלה שימשתם השראה לכולנו, כדוגמה לעוז, לנחישות והקרבה. אנחנו יודעים היטב: כשהתרגשה הסכנה ובאה אל מסדרונות בית הספר היסודי סנדי הוק, הצוות לא נרתע, לא היסס לרגע.

דון הוקספרנג ומרי שרלק, ויקי סוטו, לורן רוסו, רייצ'ל דאווינו ואן מרי מרפי, כולן הגיבו בדיוק כפי שכל אחד מאיתנו מקווה שהיה מגיב בנסיבות מחרידות שכאלה. באומץ לב ובאהבה הקריבו את חייהן כדי להציל את הילדים שהיו תחת חסותן.

אנחנו יודעים ששאר המורים התבצרו בכיתות, שמרו על קור רוח, חיזקו את תלמידיהם ואמרו: "חכו לטובים, הם בדרך אלינו. הראו חיוך". ואנחנו יודעים שהטובים אכן הגיעו, כוחות ההצלה שנזעקו למקום, חילצו את אלה שהיו עדיין בסכנה והרגיעו את הנותרים, התעשתו והתגברו כהרף עין על הזעזוע וההלם, כדי למלא את שליחותם, ולחזק את אלה שנזקקו להם.

הילדים עזרו זה לזו, נאחזו זה בזה, נשמעו להנחיות כמו שילדים יודעים. ילד קטן אחד ניסה לעודד מבוגר שהיה לידו, ואמר לו: "אני יודע קרטה, זה בסדר. אני אוביל אתכם החוצה". קהילת ניוטאון שימשה השראה לכולנו.

ואולם כעת, אנחנו, כאומה, ניצבים בפני שאלות קשות. מישהו תיאר פעם את חוויית ההורות, את החדווה ואת החרדה, כמצב שבו האדם מתהלך ולבו תלוי מחוץ לגופו.

כל הורה יודע שיעשה כל דבר כדי להגן על ילדו, ועם זאת, שלא תמיד יהיה ביכולתו לעשות זאת. עלינו לספק להם את הכלים לדאוג לעצמם, להיות חזקים ולהתייצב מול החיים ללא מורא. ואולם, אנו יודעים שלא נוכל לעשות זאת בכוחות עצמנו. אין לנו ברירה אלא להיעזר בחברים ובשכנים, בקהילה ובמדינה.

מוטלת עלינו האחריות לשלומו של כל ילד, ואנחנו סומכים על האחרים שישמרו על ילדינו שלנו, שכן כולנו הורים וכל ילד הוא ילד שלנו. חובתנו הראשונה היא לדאוג לילדינו. זה תפקיד הראשון המוטל עלינו. אם לא נצליח בכך, לא נצליח בשום דבר. זו אבן הבוחן שלנו, כחברה.

ומבחינה זו, האם ביכולתנו לומר באמת ובתמים, שאנו, כאומה, ממלאים את חובתנו?
האם נוכל לומר, שאנו עושים די כדי לשמור על ילדינו מכל פגע? הפכתי שוב ושוב בשאלה זו הזו בימים האחרונים, ותשובתי הכנה היתה, לא. אנחנו לא עושים די. ועלינו לחולל שינוי.

זו הפעם הרביעית מיום שהושבעתי לנשיאות שבה התכנסנו כדי לנחם קהילה שנקרעה לגזרים בעקבות אירועי ירי המוני; שאימצנו אל ליבנו את הניצולים; שניחמנו את משפחות הקורבנות.

במקביל התרחשו אינספור אירועי ירי קטלניים בל רחבי המדינה, אשר גבו מדי יום קורבנות בנפש ובהם ילדים רבים, בעיירות הקטנות ובערים הגדולות לכל רוחבה של אמריקה, קורבנות שכל חטאם היה בכך שנקלעו למקום הלא נכון בזמן הלא נכון.

יותר לא נשלים עם זה. יש לשים קץ לטרגדיות האלה. וכדי לשים להן קץ, עלינו להשתנות.

בשבועות הקרובים אעשה ככל שאוכל בתוקף תפקידי כדי לגייס את אזרחי המדינה, החל ברשויות אכיפת החוק ומומחים לבריאות הנפש וכלה בהורים ומחנכים, במאמץ למנוע את הישנותן של טרגדיות שכאלה, משום שאין לנו ברירה אחרת. אסור לנו להשלים עם כך, שאירועים מעין אלה יהפכו לעניין שבשגרה.

האם נסכים באמת להודות בחוסר אונים נוכח מעשי טבח שכאלה, בטענה שקשה מדי, פוליטית, לעשות משהו? האם נסכים להודות שהאלימות המופעלת נגד ילדינו, שנה אחר שנה, היא, איכשהו, המחיר שיש לשלם עבור החופש?

שרלוט, דניאל, אוליביה, ג'וספין, אנה, דילן, מיידלין, קתרין, צ'ייס, ג'סי, ג'יימס, גרייס, אמילי, ג'אק , נואה, קרוליין, ג'יקה, נבג'מין, אביאל, אליסון... אלוהים קרא לכל אחד מהם אליו.

ולכל אלה שנשארו, בואו נמצא את הכוח להמשיך בדרכנו, ולהפוך את מדינתו לראויה לזכרם. יברך האל את אלה שאבדו לנו. יברך האל את אלה שנותרו עימנו, יברך האל וינצור את הקהילה הזו ואת ארצות הברית של אמריקה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו