בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העושר במוזמביק לא מחלחל לשכבות החלשות

כלכלת המדינה צומחת במהירות מסחררת בזכות מרבצי גז ופחם. ואולם במקום שהחקלאים ייהנו מהשפע החדש, הם ממשיכים לחיות בעוני הרחק ממרכזי הכלכלה

תגובות

כשאוגוסטו נוסליו צ'אצ'וקה ושכניו שמעו שמכרה הפחם הגדול ביותר בעולם ייכרה באדמותיהם, הם דמיינו לעצמם עתיד חדש וזוהר. במקום להיות איכרים עניים, כך חשבו, הם יעבדו במכרות בתמורה למשכורת וחברת המכרות תבנה להם בתים חדשים. הם קיוו שסוף סוף גם הם ייהנו מחלק מהעושר שחילץ את מוזמביק מעברה הקשה כמדינה שסועת מלחמות והפך אותה לאחת הכלכלות שצמיחתה היא מהמהירות ביותר בעולם. במקום זאת, הם הועברו למקום המרוחק כ‑40 ק"מ מהמכרה וכיום הם מתגוררים בבתים מטים ליפול ומעבדים חלקות אדמה עקרות, הרחק מהמכרה שבו קיוו לעבוד ורחוק עוד יותר מהנס הכלכלי של מוזמביק. "הפיתוח הגיע, אך רק לתחומים מסוימים ולאנשים מסוימים", אמר צ'אצ'וקה, שהפסיק לזמן קצר את ניסיונותיו להצמיח משהו באדמתו העקרה כדי להאכיל את ששת ילדיו.

מוזמביק היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם. היא נהרסה על ידי המורשת הקולוניאליסטית, מלחמת האזרחים שנמשכה 16 שנים והניסיונות הכושלים להחיל בה מדיניות כלכלית מרקסיסטית. אך היא גם אחת ה"אריות הכלכליים" של אפריקה, ­מדינות שצמיחתן השנתית היא מעל ל‑6%, אפילו בתקופה של שפל כלכלי עולמי.

מוזמביק עומדת על סף שגשוג כלכלי ממושך בשל מרבצי הגז והפחם הנרחבים שלה. חברת המכרות הברזילאית "ואלה" מתכננת להשקיע כאן 6 מיליארד דולר בכריית פחם, וחברות פחם ענקיות נוספות כמו ריו טינטו יתחילו בקרוב להפיק פחם באזור טטה שבצפון המדינה. פרויקטים בתחום הגז עשויים להכניס סכומים גדולים אף יותר, עד 70 מיליארד דולר, בהתאם להערכות הבנק העולמי. מיקומה של מוזמביק בחוף הדרומי-מזרחי של אפריקה הוא אידיאלי לאספקת חומרי גלם לשווקים הרעבים בדרום אסיה ובמזרחה. משמעות ההשקעות האלה היא שההכנסות מהמשאבים הטבעיים עשויות לעלות בקלות על הסיוע הזר שמגיע לסכום של 5 מיליארד דולר מדי שנה.

מוזמביק נהנית מצמיחה מהירה ב‑20 השנים האחרונות ולמעשה מאז סיומה של מלחמת האזרחים האכזרית שהשתוללה בה. ואולם, המאבק בעוני הואט במידה ניכרת אחרי ההצלחה הראשונית בעשור הראשון אחרי המלחמה, ומיליוני אנשים נותרו מתחת לקו העוני. כתוצאה מכך, מתעוררת שאלה קשה: האם יכולים המשאבים הטבעיים של אפריקה להעלות בצורה משמעותית את רמת החיים של התושבים?

ניו יורק טיימס-

"נוצרו מדינות עשירות שתושביהן עניים", אמר הכלכלן ג'וזף שטיגליץ, שביקר לאחרונה במוזמביק וכתב על מאבקי התפתחות של מדינות עשירות במשאבים. "הרבה מאוד כסף זורם לתוכן, אך אין בהן יצירת מקומות עבודה ואין צמיחה מתמשכת".

בעיה זו קיימת במדינות עשירות במשאבים בכל רחבי אפריקה. הבנק העולמי מסר באוקטובר, מתוך הערכה אופטימית של סיכויי הצמיחה באפריקה, כי שיעור העוני יורד לאט יותר במדינות שכלכלתן צומחת במהירות תוך התבססות על נפט, גז ומינרלים. ואולם, באחדות מהן, כמו גבון ואנגולה, אחוז האנשים החיים בעוני קיצוני אפילו גדל ככל שהצמיחה בהן נסקה.

רוב תושבי מוזמביק חיים באזורים כפריים וכמעט כולם תלויים בחקלאות. החקלאות המסחרית כמעט שאיננה קיימת במדינה. ל‑99% מהאיכרים יש חלקות אדמה זעירות ­ וכתוצאה מכך החקלאות המבוססת על עבודה משפחתית היא מקור ההכנסה העיקרי, וברוב המקרים גם היחיד של רוב האוכלוסייה.

בניגוד לציפיות, החוזים החדשים לניצול הגז והפחם מתייחסים לפרויקטים של מיליארדי דולרים שלעתים נדירות בלבד יוצרים מקומות עבודה חדשים או מטפחים יזמים מקומיים, בהתאם לבדיקה שערכה הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי. "השפעת הפרויקטים הענקיים על רמת המחיה היא צנועה מאוד", נאמר בדו"ח. "הפרויקטים האלה יוצרים מעט מאוד מקומות עבודה, וגם ההכנסות ממסים קטנות מאוד בגלל הפטורים ממס". מצוקתם של תושבי קאטימי, הכפר החדש והקטנטן, מראה מדוע הכפריים העניים של מוזמביק נותרו מאחור. הם ממשיכים לחיות בעוני, הרחק ממרכזי הכלכלה והכספים, מתפרנסים מחקלאות התלויה בגשמים וסובלים מהתעלמות הממשלה.

מרבצי הפחם במואטיזה הם אחת הרזרבות הגדולות ביותר בעולם שעדיין לא נוצלו, וחברת המכרות הברזילאית "ואלה" תולה בהם תקוות רבות. אך כדי להגיע לפחם צריך היה להעביר ממקומם מאות איכרים שחיו באזור. החברה ערכה סדרת פגישות עם נציגי הקהילות ועם בכירים בממשלה, והגישה תוכניות לבניית בתים קטנים חדשים לכל משפחה ולשדרוג השירותים הציבוריים. האיכרים, שציפו להשקעות אדירות באזור שלהם, ראו בדמיונם חיים חדשים: מקומות עבודה, בתים, חינוך ואפילו מזון חינם.

הם התאכזבו. הבתים שנבנו הם באיכות גרועה ובעונת הגשמים חודרים לתוכם מים, ההבטחות לתשתיות מים וחשמל לא קוימו, הכפר רחוק מדי מהמכרה ואף אחד מתושביו אינו יכול להגיע אליו כדי לעבוד בו. וגרוע מכך, השדות החדשים מאובקים ושחונים וקשה להצמיח בהם צמח כלשהו.

לפני שעבר לכאן הצליח צ'אצ'וקה להתפרנס לגמרי לא רע. היתה לו חלקה שבה גידל ירקות, אשתו יצרה לבנים מבוץ שמכרה בעיר סמוכה, והוא עבד לפעמים בעבודות מזדמנות. הוא הפך מעובד כמעט עירוני שהצליח לחסוך מדי פעם מעט כסף, לאיכר עני שבקושי יכול להאכיל את משפחתו, ובכך הוא מסמל את הבעיה העומדת בפני מוזמביק ובפני מדינות עניות אחרות שעשירות במשאבים. הצמיחה הכלכלית החזקה עוקפת כמעט לגמרי את הכפריים העניים, ומבחינות רבות מצבם אפילו הורע. "העשירים נעשים עשירים יותר והעניים נעשים עניים יותר", אמר צ'אצ'וקה. "זה מה שקורה כאן".

אחדות מהמדינות האפריקאיות העשירות במשאבים הצליחו להפוך את עושר המינרלים לפיתוח נרחב. גאנה, שאצלה התגלה באחרונה נפט, זוכה לשבחים על התכנון הזהיר שעשוי להקל את העוני. היהלומים של בוטסואנה הופכים מדינה, שהיתה בעבר אחת העניות ביותר בעולם, למדינה בעלת הכנסות בינוניות. מוזמביק אומרת כי היא מקווה להיות כמוה ולאזן בין ניצול העושר הטבעי לבין שיפור החקלאות כדי שכל אזרחיה ייהנו מהצמיחה הכלכלית. "אנחנו אופטימיים מאוד", אמר עבדול ראזק, סגן שר המכרות שעליו מוטל לסגל את מוזמביק לדרישות השקיפות הבינלאומיות. "רמת העוני תרד ורמת הרווחה תעלה".

הממשלה חתמה על "היוזמה לשקיפות בתעשיות הפקת המשאבים", תוכנית שהקימה בריטניה בתמיכת הבנק העולמי כדי לוודא שממשלות וחברות ידווחו ביושר על הכנסותיהן. הממשלה טוענת גם כי בכוונתה להשקיע את ההכנסות מהכרייה בתוכניות למלחמה בעוני ובסיוע לאיכרים עניים.

ואולם, הניסיון של מוזמביק מוכיח גם עד כמה קשה יהיה להוציא תוכניות כאלה לפועל. אפילו אחרי 20 שנות צמיחה יציבה, המדינה עדיין קרובה לתחתית מדד ההתפתחות האנושית, מעט מעל בורונדי, ניז'ר וקונגו. יתרה מזו, מבחינות מסוימות ההכנסה החציונית קטנה במקום לגדול מאז החל השגשוג הכלכלי.

האירועים בקאטימי מסבירים מדוע. בתחילת השנה שלחו תושבי הכפר מכתב לממשל המקומי ולהנהלת "ואלה" ודרשו כי תלונותיהם על בעיות ההתיישבות מחדש יטופלו. הם גם איימו לחסום את מסילת הרכבת העוברת דרך כפרם ומעבירה את הפחם לנמל. לאחר שלא קיבלו תשובה, השתלטו על המסילה. שוטרים התנפלו עליהם, רדפו אותם והכו מכות נאמנות באלה שהתנגדו לסילוקם מהמקום.

בסופו של דבר באו קבלנים והחלו לתקן את הבתים ולהתקין בהם חשמל. רעש המסורים והפטישים החליף את קולות הצרצרים, ואוטובוסים ציבוריים מאפשרים נסיעה קלה יותר לשוקי מואטיזה. "היו כמה בעיות אחרי העברת התושבים", אמר ריקרדו סאעד, מנהל "ואלה" במוזמביק, שהוסיף כי החברה משתדלת לתקן אותן. עם זאת הוא אומר שהמקומיים לא צריכים לחשוב שהכרייה תביא שגשוג מידי. "אחד הדברים שעלינו להתמודד עמו בזהירות רבה הוא הציפיות", הוא מוסיף.

ואולם, כל הפיגומים ועמודי החשמל החדשים אינם מספיקים לרבים מתושבי קאטימי. עדיין לא טופלה בעיית היעדר האדמות הטובות והמים. האיכרים שקיוו למכור את תוצרתם החקלאית לעובדי המכרות התאכזבו כי החברה מביאה במטוסים חלק גדול מהמזון שעובדיה צורכים. הסניף המקומי של אגודת האיכרים הלאומית מתאמץ ללמד את האיכרים שיטות חדשות לשיפור היבולים שלהם, אך זה דורש זמן, אומרת שרלין מקוין, מומחית העובדת בפרויקטים חקלאיים שמממנת ארה"ב בשבע השנים האחרונות. "האיכרים רגילים לשרוף את האדמה, להשליך את הזרעים ולהתפלל לגשם", אומרת מקוין. "נחוץ דור שלם כדי לעבור מחקלאות פרטנית לחקלאות מסחרית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו