בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדור הצף של אירופה

עשרות מיליוני צעירים משכילים במערב היבשת נותרים מובטלים. משבר האירו ושיטת המסוי מקשים על חברות לשכור עובדים למשרות מלאות וגם לפטר אותם, ומחריפים את הבעיה

40תגובות

ז'וסטין פורייה מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת, ניגשת למחשב ומתחילה לחפש עבודה. היא מצלצלת לידידים מתקופת לימודיה באוניברסיטה ולאנשי קשר שונים. היא הולכת מדי שבוע ללשכת התעסוקה, למרות שהיא עושה זאת בדרך כלל כדי להיפגש עם אנשים, ואפילו עברה קורס בחיפוש עבודה. ממאי השנה היא נפגשה עם עשרה נציגי חברות כוח אדם ושלחה קורות חיים ל‑200 מעסיקים פוטנציאליים.

פורייה איננה עניה או טעונת טיפוח. יש לה תואר שני בניהול רפואי, אך אחרי שתי שנות התמחות, היא מתקיימת מקצבה ממשלתית ומעבודות מזדמנות כמו שמירה על ילדים וניקוי בר. היא מטפלת בכלב בתמורה ל‑6.50 דולר ביום, ומציירת בצבעי מים בזמנה החופשי כדי לא לצאת מדעתה. "לא נוח להיות בבית", היא אומרת. "את מוצאת את עצמך בלי עבודה, בלי תוכניות". ב‑45 הדולר שהיא מרוויחה מהטיפול על הכלב, לפי עדותה, "אני יכולה לקנות במכולת".

פורייה, בת 23, היא חלק מבעיה גוברת והולכת בצרפת ובמדינות אירופיות אחרות שבהן הצמיחה נמוכה. ­בעיית הצעירים המשכילים והמובטלים, שהולכים מהתמחות אחת לשנייה, מעבודה זמנית אחת לשנייה, אך אינם מצליחים למצוא משרה קבועה שתאפשר להם להפוך עם הזמן לאזרח בעל רכוש ומשלם מסים, שנחשב בצרפת לאידאל ולנורמה זה עשרות שנים.

הדור שלהם הוא "הדור הצף", שמצבו הורע עוד יותר בגלל משבר האירו. מצוקתו נחשבת בדרך כלל לכישלון המערכת הדוגלת במסורת של השכלה אליטיסטית שאיננה משלבת את הבוגרים בכוח העבודה. קשה להם לחדור לשוק העבודה הקשוח, מאחר ששיטת המסוי מקשה על חברות לשכור עובדים למשרות מלאות מצד אחד, ולפטר אותם מצד שני. התוצאה, לדעת בכירים ואנליסטים כאחד, היא מגזר גדל והולך של מובטלים משכילים, שחייהם נתקעים ומאחרים, ושחוסר יכולתם למצוא משרות טובות פוגע בהכנסות מהמסים, בתוכניות הפנסיה ובשוק הנדל"ן. אין להם סטטיסטיקות נפרדות, אך כשמוסיפים את מספריהם למספר הצעירים המובטלים שחסרים השכלה או חינוך מקצועי, מתקבלת תחושה שצרפת ומדינות אחרות במערב אירופה עלולות לאבד דור שלם ובכך לפגוע עוד יותר בצמיחתן הכלכלית.

ללואיז שארלה, בת 25, יש תואר שני בניהול. היא עבדה יותר משנתיים כמתמחה בחברת הבגדים קיאבי, אך לא קיבלה קביעות. בשלושת החודשים האחרונים היא עובדת באחד המלונות בעיר. היא משוטטת באינטרנט ומחפשת הצעות עבודה והולכת למשרד התעסוקה. היא חיה עם החבר שלה, שגם הוא מובטל, בדירה קטנטנה נחמדה. "תראה", היא מצביעה על המחשב שלה. "יש היום רק הצעת עבודה אחת וגם היא למשרה זמנית בלבד".

לדבריה, המשבר הכלכלי גורם לחברות להסס כפליים לפני שהן שוכרות עובדים חדשים. "בדור של ההורים שלנו הייתה להם עבודה לכל החיים. כעת אנחנו נאלצים כל הזמן להחליף מקומות עבודה, להחליף חברות, להחליף אזורים".

יסמין אסכרי, בת 28, סיימה את הלימודים בתחום משאבי אנוש ולאחר שנה של אבטלה למדה וקיבלה תואר במנהל עסקים. הובטחה לה עבודה קבועה לאחר סיום ההתמחות, אך ההבטחה לא מומשה. היא עזבה את אזור ליל ועברה לפאריס, בתקווה למצוא עבודה, ולאחר שנה, שבה היתה מובטלת, מצאה סוף סוף משרה זמנית לשנה וחצי בחברת GDF Suez. אולם, החוזה שלה הסתיים ביוני והיא שוב מובטלת. היא שלחה קורות חיים ל‑400 מקומות בקירוב, היא אומרת, אך הוזמנה לשלושה ראיונות בלבד.

"זה אסון לכולם", אומר ז'אן פיסאני-פרי, המנהל את מרכז ברויגל למחקר כלכלי בבריסל. "הם לא יכולים לקבל אשראי, והיחס אליהם מצד המעסיקים הוא נורא. נוסף לכך, צעירים רבים עובדים בעבודות שאינן מתאימות לכישורים שלהם". לדבריו, שוק העבודה "מתפקד רע מאוד".

בכל רחבי האיחוד האירופי גואה האבטלה בקרב צעירים בגילאים 24-15 הם 22% בצרפת, 51% בספרד, 36% באיטליה. אך האחוזים האלה מתייחסים רק למחפשי העבודה. יש קטגוריה נוספת ­ של אלה שאינם עובדים, אינם לומדים ואינם רוכשים כישורים כלשהם, או NEETS, כפי שמכנה אותם "הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח". בהתאם למחקר שנערך על ידי "יורופאונד", הסוכנות למחקר כלכלי של האיחוד האירופי, כ‑14 מיליון מצעירי אירופה אינם עובדים והם עולים למדינות החברות בגוש בקצבאות סעד ובהפסדי תפוקה 153 מיליארד אירו בשנה,­ 1.2% מהתוצר המקומי הגולמי שלהן.

בספרד, בנוסף ל‑51% מהצעירים שעדיין מחפשים עבודה, 23.7% מהצעירים בגילאי 15‑29 התייאשו ופשוט הפסיקו לחפש, אומרת אן סונה, כלכלנית בכירה החוקרת את האבטלה בארצות OECD. בצרפת התייאשו ממציאת עבודה כ‑16.7%, קרוב לשני מיליון צעירים. באיטליה 20.5%. על אף שזה מייאש, ובעיקר לדור הצף, כ‑42% מהצעירים עובדים בעבודות זמניות לעומת קצת יותר משליש לפני עשר שנים. כ‑30% מהצעירים, כ‑6.8 מיליון, מועסקים במשרות חלקיות ­ עלייה של 9% לעומת 2001. המגמה הזו בולטת בעיקר בצרפת, שבה 82% מהשכירים עובדים בעבודות זמניות, אמר מישל סאפן, שר העבודה. פורייה מאשרת. "כן, זה נכון, אפשר למצוא בלי בעיות מקומות שבהם אפשר להתמחות. לוקחים אותך בזרועות פתוחות. אבל כשאת מתחילה לדבר על חוזה קבוע, הם נזכרים פתאום שהם לא צריכים אותך".

סונה, הכלכלנית מ‑OECD, אומרת שאחוז האבטלה הגבוה בקרב צעירים הוא בעיה תמידית בצרפת. חברות חוששות להתחייב לשכור עובדים לעבודה קבועה, כשאין צמיחה כלכלית וכשהתשלומים הסוציאליים גבוהים כל כך. מערכת החינוך נוטה להעדיף מקצועות הומניים על מומחיות טכנית או תעשייתית. "לעתים קרובות לא מלמדים את הכישורים שדרושים למעסיקים", הוסיפה. "הצעירים פשוט לא מוכנים לעבודה". סונה מצדדת בשימוש רב יותר בהתמחויות, כמו בגרמניה שבה סטודנטים עובדים במשרה חלקית בתקופת לימודיהם.

פרנסואה ביארל, נשיא "רנדסטאד פראנס", סניף של סוכנות תעסוקה בינלאומית, אומר שבעיית האבטלה בקרב הצעירים המשכילים מחמירה, וזאת, בתקופה שבה מעסיקים משוועים למהנדסים, טכנאי מחשבים, חשמלאים ורתכים. "אנחנו חייבים להתחיל לשכנע הורים ולומר להם: ‘תפסיקו לחלום על צווארון לבן'", הוא מוסיף. "הצווארון הכחול הוא הדרך האמיתית". ואולם, לחברות קטנות ובינוניות, שהן המעסיקות העיקריות בצרפת, אין את המשאבים או את שולי הרווחים שיאפשרו להן להעניק הדרכה מתאימה לחסרי כישורים מקצועיים. "יש לנו גדודי סטודנטים במערכת הלימודים הרגילה, וכולם יודעים שפחות מ‑10,000 מהם ימצאו את העבודה שעליה חלמו כשנרשמו לאוניברסיטה", הוסיף ביארל. רק 40% מהסטודנטים שנרשמים לאוניברסיטה מקבלים תואר. השאר נושרים, בלי שתהיה להם הכשרה כלשהי.

עם זאת, לדבריו, תואר ראשון הוא הדרך הטובה ביותר לקבל עבודה ­ רק 10% מבעלי התואר עדיין מובטלים אחרי ארבע שנים, לעומת 40% מחסרי התואר האקדמאי. ואולם, הדרך למציאת העבודה היא כעת ארוכה יותר ויקרה יותר למבקש העבודה ולמדינה. היא גם גורמת לדחיית נישואים, בעלות על מקום מגורים ויציאה לפנסיה.

פורייה היא צעירה ידידותית ונמרצת, שבין שיניה הקדמיות יש רווח קטן שהצרפתים מכנים "שיני אושר". אך כדי להישאר מאושרת נחוצה לה גם עבודה. "את אומרת לעצמך שעברת לא מעט כדי לשלם על הלימודים שלך. זה קשה, ובסוף את חושבת: ‘אני כאן. הקדשתי חמש שנים והקרבתי הרבה מאוד קורבנות, ולשם מה? כדי להקריב קורבנות חדשים משום שאני צריכה כסף לחיות'". מבחינה פסיכולוגית, היא מוסיפה, זה קשה. "לפעמים אני נשברת. אבל כשאני בוכה, אני לא היסטרית אלא כועסת על העולם כולו".

סאפן, שר העבודה, אומר כי הנשיא פרנסואה הולנד הבטיח במסע הבחירות שלו לצמצם את האבטלה בקרב הצעירים. האתגר, לדבריו, הוא "התאמת ההשכלה לצרכי הכלכלה". הממשלה הסוציאליסטית מנהלת כעת דיאלוג קשה עם חברות ואיגודי עובדים כדי לנסות ליצור רפורמות, במטרה להקל על הכניסה לשוק העבודה ולהפוך את החברות הצרפתיות לתחרותיות יותר באמצעות שינוי עלויות ההוצאות הסוציאליות.

לדבריו, העיקר במשא ומתן הזה הוא כינון אמון רב יותר בין החברות לבין האיגודים כדי לצמצם את תרבות העימותים וליצור מערכת שתשתף פעולה ותהיה גמישה יותר, כמו בגרמניה, ותאפשר תעסוקה חלקית בתקופות הקשות. עם זאת הוא מציין שתקציב הסובסידיות של צרפת לתעסוקה חלקית הוא 30 מיליון אירו ואילו בגרמניה 15 מיליארד אירו. אולם, ביצוע שינויים מבניים כאלה, אם ייעשה, דורש זמן וזו נחמה קטנה מאוד לאלה שתקועים במלכודת ההתבגרות המתמשכת, עם מחזורים של אבטלה ועבודות זמניות.

אוליביה בלונדל נאלצה לעקור ללונדון כדי לעבוד בתחום שלה, עיצוב טקסטיל, אחרי שקיבלה את התואר השני ולמדה בלילות בקורס גרפיקה ממוחשבת, ניהול ועיצוב שמלות. כדי לרכוש ניסיון, ההתמחות שלה נעשתה בשוק השחור. "ניסיתי לעשות 1,001 דברים מטעם משרד התעסוקה, אבל זה לא הצליח". בשנים 2006‑2009 היא לא מצאה עבודה כלשהי. "אני מרגישה שיש מעט מאוד מקומות עבודה, או שיש פער אדיר בין מה שמוצע לבין הכישורים שלנו", היא אומרת.

כעת, בגיל 32, היא שבה לפאריס אחרי חודשים אחדים בווייטנאם. מאז יוני היא מובטלת ועדיין נתמכת על ידי הוריה הפנסיונרים, שעבדו כל הקריירה שלהם באותה חברה. היא מקבלת קצבת אבטלה המקבילה ל‑1,100 דולר בחודש בערך, אך בעוד חודשים אחדים היא לא תהיה זכאית יותר לקבל אותה. היא חיה בחדר קטנטן שהיא מקבלת ממשרד הרווחה. "אני משוכנעת שיום אחד יהיה לי כסף ואוכל להחזיר לכולם", היא אומרת. "אני אקנה לי בית, גם אם הוא יהיה באמצע שום מקום".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו