בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ג'ון קרי: אוהד ישראל, מתנגד למדיניותה

שר החוץ האמריקאי המיועד נחשב בעבר לידיד ישראל, אך על פי הסטנדרטים הנוכחיים של הימין, הוא עשוי להיתפש כטיפוס בעייתי עבור ממשלת נתניהו

53תגובות

על פי אמות המידה שהיו נהוגות פעם, הסנטור ג'ון קרי הוא אוהד ישראל מובהק. הוא מצביע עבור רוב ההצעות הפרו-ישראליות בסנאט, תומך בזכותה של ישראל להגנה עצמית, מאמין בסיוע צבאי נדיב, מתייחס לגרעין האיראני כסכנה אסטרטגית לישראל ולאמריקה כאחת ועומד כבר שנים ארוכות בחזית המאבק נגד האנטישמיות העולמית.

אבל על פי הסטנדרטים הנוקשים והמחמירים שהנהיגו יחדיו הימין הישראלי ועמיתיהם הניאו-שמרנים באמריקה, קרי הוא טיפוס בעייתי שבקלות יוכל להיחשב גם כעוכר ישראל. הוא ביקר את המצור על עזה, מתנגד נחרצות להתנחלויות בשטחים ותומך בפתרון של שתי מדינות המבוסס על גבולות 67' + תיקונים + דריסת רגל מדינית לפלסטינים בירושלים. הוא נחשב לחסיד מובהק של משא ומתן בין ישראל לסוריה, גם כשמעמדו של בשאר אסד כבר החל להתערער. והוא מאמין במעורבות אמריקאית אקטיבית בתהליך השלום.

וזה לא נגמר בזה. החוויה המעצבת בחייו של שר החוץ האמריקאי המיועד היא התייצבותו בתחילת שנות ה-70' בראש מחנה המתנגדים למלחמת וייטנאם, שבה שירת כקצין ימי מעוטר. כיושב ראש ועדת החוץ של הסנאט, הוא דגל בגישה מולטילטרלית, בראיית הדיפלומטיה כפתרון מועדף בכל מצב ובניסיון לבנות קואליציות ואופציות לפני ששולפים אקדחים כמו קאובויים במערב הפרוע. 

רויטרס

ולמרות שהוא נחשב לעשיר מופלג - הן בזכות אמו, הצאצאית למשפחת פורבס והן בזכות רעייתו השנייה, היורשת מאימפריית המזון היינץ - קרי תמך באופן עקבי בחקיקה ליברלית וחברתית במהלך כל 27 שנות כהונתו בסנאט. 

שר החוץ האמריקאי המיועד, בתרגום לישראלית מדוברת, הוא שמאלן. האידאולוגיה שלו, כמו זו של הנשיא שמינה אותו, רחוקה מאוד מהשקפת העולם של ממשלת ישראל הנוכחית ושל רוב דעת הקהל בישראל, והפער הזה, לפי הסקרים, צפוי רק לגדול לאחר הבחירות ב-22 בינואר. כך שההתנגשות בין קרי לבין ישראל היא כמעט בלתי נמנעת, והשאלות שנותרו פתוחות הן מתי תתרחש, על איזה רקע, וכמה נפגעים יהיו.

תומכי ישראל בוושינגטון העדיפו את השגרירה באו"ם סוזן רייס כיורשתה של הילרי קלינטון במחלקת המדינה, והצטערו על פרישתה בעקבות הסתבכותה בפרשת ההתנקשות בשגריר האמריקאי בבנגאזי. בניגוד לרייס, קרי הוא בעל מעמד פוליטי עצמאי שמאחוריו עשרות שנים של חשיפה למדיניות החוץ האמריקאית. שאיפתו, בתפקיד שככל הנראה יהווה את אקורד הסיום בקריירה פוליטית מפוארת, היא להותיר את חותמו בהיסטוריה. סביר להניח שקרי יהיה פעלתן ועצמאי יותר מרייס, גם בזירה הישראלית-פלסטינית, בהסכמתו של הנשיא ברק אובמה, כמובן.

פרשנים ובעלי טורים מהימין השמרני צפויים לתקוף את המינוי של קרי – ובאמצעותו את שנוא נפשם אובמה - אך ההתנגדות בקרב הממסד היהודי תהיה מינורית, אם בכלל. לקרי קשרים עמוקים עם ההנהגה היהודית באמריקה, ואין לשכוח שגם הוא, כמו אובמה, זכה ברוב מוחץ של קולות היהודים כשהתמודד לנשיאות בשנת 2004, למרות שיריבו ג'ורג' בוש נחשב לידיד מובהק של ישראל. לקרי יש גם "ייחוס" יהודי, לאחר שנודע לו לפני כעשור שסבו וסבתו היו בכלל יהודים שהמירו את דתם.

גם אלה שחוששים ממדיניותו הצפויה של קרי כלפי ישראל מסכימים שאישור מינויו בסנאט הוא בבחינת עובדה מוגמרת, ושהתוצאה היחידה של הערמת קשיים בדרכו תהיה יצירת מרירות וטינה כלפי מבקריו. ממילא אוהדי ישראל אינם רוצים לבזבז את התחמושת המוגבלת שברשותם ומעדיפים לרכז מאמץ כנגד מינויו האפשרי של הסנטור לשעבר צ'ק הייגל לתפקיד שר ההגנה, שמדאיג אותם הרבה יותר. הם חוששים כי בניגוד לקרי, להייגל אין אפילו את פינה חמה בלב לישראל.

גם הייגל היה חייל קרבי בווייטנאם, וגם הוא זכה לעיטורים שונים על גבורתו בשדה הקרב. אך בעוד שהייגל תמך במלחמה גם כשחזר ממנה ושינה את דעתו רק בחלוף שנים ארוכות, קרי הפך לסמל ההתנגדות למלחמה אחרי שהתייצב בפני ועדה של הקונגרס בשנת 1971 ובעדות דרמטית הוקיע את ניהול המלחמה ואת מעשי הזוועה שבוצעו על ידי חיילים אמריקאים. עדות זו הזניקה את הקריירה הפוליטית שלו, אך אולי תרמה גם להפסדו בבחירות לנשיאות ב-2004, לאחר שחבריו ליחידה מווייטנאם התנקמו בו על עדותו בקונגרס וערערו על אמינות תיאוריו על מעשיו במלחמה.

אם ימונה גם הייגל, ישראל תיאלץ להתמודד עם צמרת ביטחונית-אמריקאית המורכבת משלושה אישים שאמנם אינם פציפיסטים ואינם מתנגדים עקרונית למעורבות צבאית אמריקאית, אך רואים בה רק אפשרות אחרונה במצב של אין ברירה ולמען אינטרס אסטרטגי עליון. השלושה גם יסכימו, קרוב לוודאי, שמציאת פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני יתרום ליציבות במזרח התיכון ולהגברת התמיכה במהלכיה של ארצות הברית באזור - ושמדיניותה של ממשלת ישראל, בלשון המעטה, איננה מקדמת את השגת היעד הזה.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו