בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין מוסר עבודה למוסר תשלומים

אחד מכל ארבעה ספרדים מובטל. המשבר העמוק הביא לתופעה חדשה: נורמת הלנת השכר הגיעה גם אל המעסיק הגדול ביותר - המדינה

11תגובות

בשנתיים האחרונות עבדה אנה מריה מולינה קוואבס בבית חרושת לאריחי קרמיקה בפאתי העיר. היא ציירה על אריחים חמש משמרות בשבוע, אך בסוף החודש הלכה לעתים קרובות הביתה בלי לקבל משכורת. עם זאת, היא המשיכה לבוא לעבודה והשתדלה לא לבטא את התסכול שלה. היא סברה שאם תתפטר, היא עלולה לא לקבל לעולם את הכסף המגיע לה. וחוץ מזה, איפה תוכל למצוא עבודה נוספת? בחודש שעבר נותרו בחשבון הבנק שלה 130 דולר בלבד, ותשלום המשכנתא ארב באופק. "בימים שבהם מקבלים משכורת", אומרת מולינה, שמפרנסת בעל נכה ובת קטנה, "ההרגשה היא כאילו השמש זורחת שלוש פעמים. אלה ימי שמחה".

מולינה, שבית החרושת חייב לה 13,000 דולר, איננה היחידה. בספרד, שנאבקת זו שנה רביעית במשבר כלכלי עמוק, אינך יכול להיות בטוח שתקבל משכורת, גם אם אתה עובד בעבודה קבועה. הממשלים המחוזיים והעירוניים בכל מדינות המחוז שקועים בחובות, וגם עובדים כמו נהגי אוטובוסים וסייעות רפואיות, התלויים בממשלה לקבלת המשכורות, לא תמיד מקבלים אותן. עובדים לא מעטים המצויים במצב הזה מאמינים שאין להם ברירה אלא להמשיך לעבוד. אף אחד מהם אינו מוכן לנקוב בשם החברה המעסיקה אותם - גם כדי להגן עליה וגם כדי להישאר במקומות העבודה. הם עושים מאמצים לשרוד בעזרת צ'קים מזדמנים ותשלומים חלקיים, שאותם הם מקבלים בתאריכים לא קבועים, ואף פעם אינם בטוחים אם יקבלו בסופו של דבר את הכספים המגיעים להם.

שיעור האבטלה בספרד עולה על 25% והוא הגבוה ביותר בגוש האירו. למרות רפורמות העבודה של הממשלה הפדרלית והממשלות המחוזיות, שיעור זה עולה ללא הרף מחודש לחודש. "לפני המשבר, אדם לא עבד חודש, ואחר כך עבר למקום עבודה אחר", אומר חוסה פרנסיסקו פרס, עורך דין המייצג עובדים שלא מקבלים את משכורותיהם באזור ולנסיה. "כעת האפשרות הזו אינה קיימת. לאנשים אין לאן ללכת והם מפחדים. הם מפחדים אפילו להתלונן". איש אינו בודק מה מספרם של עובדים כמו מולינה, אך רמזים למצבם אפשר לראות בבתי המשפט. אלה מלאים באנשים שמנסים לקבל את השכר המגיע להם, אם לא ממעסיקיהם אז מקרן הביטוח הממשלתית שהוקמה כדי לתת לעובדים משהו מהסכומים שמעסיקיהם אינם משלמים.

בלומברג

בוולנסיה, העיר השלישית בגודלה בספרד, שיעור האבטלה הוא 28.1% ובתי המשפט מוצפים בתביעות עד כדי כך, שטיפול בתביעה שארך בעבר 3‑6 חודשים, נמשך כעת 3‑4 שנים. מאז תחילת המשבר הכלכלי ב‑2008 שילמה קרן הביטוח חובות על משכורות ופיצויי פיטורים למיליון עובדים בקירוב. זאת לעומת כ-70,000 עובדים בלבד ב‑2007. השנה היא צפויה לשלם ליותר מ‑250,000 עובדים, ומומחים אומרים שהמספרים יכלו להיות הרבה יותר גבוהים לולא העומס בבתי המשפט.

עובדים שלא מקבלים משכורת כמו מולינה, שהמפעל שבו היא עובדת פתח בהליכי פשיטת רגל, מקווים לעתים קרובות שעבודתם תסייע למניעת סגירתו של המפעל. קצבאות אבטלה משולמות רק במשך שנתיים, הם אומרים, והם אינם יודעים מה יעשו לאחר מכן. ואולם, בינתיים, הם אינם יכולים אפילו לבקש קצבת אבטלה, ושום התנהלות חסכונית לא יכולה לחפות על העובדה שהמשכורת פשוט לא נכנסת בזמן.

ביאטריס מוראלס גרסיה, בת 31, אומרת שאיננה זוכרת מתי בפעם האחרונה הלכה לקנות משהו לעצמה. לפני שנים אחדות חשבו היא ובעלה דניאל צ'יווה, בן 34, שהצליחו להסתדר בחיים, הוא כנהג אוטובוס והיא כתרפיסטית במרכז שיקום לאנשים בעלי מוגבלויות נפשיות. עבודתו של צ'יווה ממומנת על ידי עיריית ולנסיה ועבודתה של גרסיה על ידי הממשל המחוזי. הם לא ציפו למשכורות גדולות, אך הגיוני היה מצדם לצפות לקבל משכורת סבירה בזמן, לקחת משכנתא ולחשוב על ילדים.

ואולם, מהשנה שעברה, אף אחד מהם לא מקבל את המשכורת בזמן והעירייה כבר חייבת לביאטריס 6,000 אירו. הם נאלצו לצמצם את כל ההוצאות שעליהן יכלו לחשוב. הם ויתרו על הטלפון הקווי בביתם ועל האינטרנט. הם לא מחנים יותר את מכוניתם בחניון ולא משלמים ביטוח בריאות נוסף. צ'יווה מוותר אפילו על הקפה שנהג לשתות בבית קפה לפני משמרות הלילה שלו. ועם זאת, הדאגה לא מרפה מהם. "יש לילות שאנחנו לא יכולים לישון", הוא אומר, "יש רגעים שבהם אתה מוצא את עצמך מדבר אל עצמך ברחוב. המצב נורא ואיום. נורא ואיום". ביאטריס מוסיפה: "אנחנו עובדים שמונה שעות ביום וסובלים יותר מאנשים שלא עובדים".

המשכורות שמקבלים בני הזוג כל כך לא סדירות, שהם מתקשים אפילו לדעת כמה חייבים להם, בגלל שסכומים קטנים מופיעים בחשבונם מפעם לפעם. הממשל המחוזי מצדו אינו מוכן לענות על שאלות בכתב על ממדי הבעיה הזאת. במקום זאת, הוא פרסם הודעה בה נאמר כי הוא עושה כמיטב יכולתו כדי לשלם את חובותיו. "אנחנו מודעים לבעיות העומדות בפני ארגונים וספקים רבים ואלה נגרמות בגלל העיכובים בתשלומים מצד הממשל הפדרלי", נאמר בהודעה. "מחוז ולנסיה מתאמץ להתגבר על המשבר הזה מוקדם ככל האפשר מאחר שברור לו כי "תשלומים תורמים להפעלת הכלכלה".

לעתים קרובות קורה שסבלנותם של עובדים איננה משתלמת. יותר מ‑300,000 חברות פשטו את הרגל בספרד בשנים האחרונות. לא מכבר, באחד הבקרים, באו עובדים ונעמדו לפני משרדי קרן הביטוח הממשלתית בוולנסיה אפילו לפני שנפתחו. מצב הרוח היה קודר. רוב העובדים יכלו לקבל רק חלק זעיר ממה שחייבים להם, כי לאחרונה הקטינה הממשלה את התשלום המרבי והעמידה אותו על 1,700 דולר לארבעה חודשים במקום לחמישה כפי שהיה לפני כן.

המצב הזה גרם לרבים מאלה שעמדו בתור להתחרט על החלטתם להמשיך לעבוד, בעיקר בשל ההרגשה שמעסיקיהם ניצלו אותם. חלקם לא הצליחו להתגבר על הזעם. פועלי בניין אחדים מתארים כיצד ממש חיו באתר הבניה ועבדו 12‑16 שעות ביממה, משום שמנהלי החברה הבטיחו להם שסיום העבודה במהירות יבטיח להם את משכורותיהם. "אני יודע שלעולם לא אקבל את כל מה שחייבים לי", אומר טודו ורנדיקו, בן 38, שבא לספרד מרומניה לפני כעשור. הוא עבד חודשים בבניה בלי לקבל משכורת, פרט ל‑65 דולר שהבוס שלו נתן לו לפעמים. "באנו הנה כדי שיהיו לנו חיים טובים יותר, אבל זה סיוט".

לא ידוע כמה עובדים מנוצלים בצורה כזו על ידי מעסיקים חסרי מצפון. בכירים בקרן הביטוח הממשלתית, השואפת לקבל בחזרה את הכספים ששילמו לעובדים מהחברות שמפגרות בתשלומי המשכורות, אומרים כי הם פשוט אינם יודעים את התשובה לשאלה הזו. אך זו בדיוק השאלה שמציקה יותר מכל לעובדים שאינם מקבלים את המגיע להם. כריסטובל הרננדס, שף במלון בן 750 חדרים בעיר הנופש בנידורם, דרומית לוולנסיה, אומר שעל אף התפוסה המלאה במלונו - העובדים לא קיבלו את משכורותיהם. כך קורה ברוב המלונות בעיר, הוא מציין. "אנחנו מנסים לנחש לאן הולך הכסף. אנחנו חושבים שהוא הולך כנראה להחזקת שאר העסקים של בעלי המלון". הרננדס מספר שעובדי המלון איימו לאחרונה לפנות לתקשורת וכי כתוצאה מהאיום, הם קיבלו חלק ממשכורות העבר. ואולם, לדבריו, אף אחד מהעובדים לא שש ללכת בדרך הזו, מחשש שהדבר יביא לסגירת המלון ולאובדן משרותיהם. מהסיבה הזו הוא ביקש לא לנקוב בשם המלון. "זו הפרנסה שלנו", הוא אומר בפשטות.

אחדים מהמעסיקים אומרים שהם עושים כמיטב יכולתם, אך לקוחותיהם משלמים בדרך כלל באיחור או שלא משלמים כלל. אחרים אומרים שהם עושים מאמצים אדירים כדי לשלם לעובדיהם. אחד מהם, שסירב להזדהות כדי לא לפרסם שחברת הנדל"ן שלו בקשיים, אמר שמשפחתו מכרה בתחילת השנה בית קיט ומגרש חניה כדי לשלם לעובדים את עמלותיהם. "אנחנו יודעים שלעובדים שלנו יש התחייבויות, משכנתאות, משפחות. תשלום משכורות בזמן הוא חובה קדושה, הוא עניין של אמונה", הוא אומר.

כמה מעורכי הדין של העובדים חוששים שהעומס בבתי המשפט רק ממריץ את מעסיקים מסוימים להתעלל בעובדיהם. עובדים ממשיכים לעבוד כי הם יודעים שאם ייכנעו ויפנו לבתי המשפט, הם לא יקבלו שום דבר בעתיד הנראה לעין. "החברות יודעות את זה, זו חרפה", אומר אחד מעורכי הדין ומציין שחלק מהעובדים שבהם הוא מטפל נאלצו בסופו של דבר להסכים לקבל פחות ממה שחייבים להם. לנוכח הסיפורים הללו, סבורה מולינה שמצבה טוב בהשוואה לאחרים. לפחות משפחתה יכולה להלוות לה כסף כשהיא זקוקה לכך. לעת עתה, לפחות. עם זאת, היא מתאמצת לא לכעוס כשהיא עובדת שעות רבות ואינה מקבלת על כך את השכר המגיע לה. "אני מנסה לא לתת לזה להשפיע עלי, ומעל לכל, לא להעביר את המרירות הזאת למשפחה שלי", היא אומרת, "זה לא יביא לנו אוכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו