בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיטי 2013

ככה לא משקמים מדינה

שלוש שנים אחרי רעש האדמה שהחריב את האיטי, מעט מאוד השתנה. כספי הסיוע מהעולם בוזבזו וכעת שוב תלויה המדינה במימון זר

5תגובות

הבנק Inter-American Development מוביל תוכנית רב-שנתית לבניית 21 בתי ספר בהאיטי, המדינה הקאריבית הענייה שנפגעה קשות ב-12 בינואר 2010, ברעש אדמה שגבה את חייהם של יותר מ-220 אלף אזרחים. ביצוע המיזם נמסר למוסד ציבורי במדינה, והבנק קיווה שבתי הספר ייפתחו לקליטת תלמידים כבר בסתיו 2012. אולם רק אחד ממוסדות הלימוד האלו פועל היום.

בבדיקה של הבנק התגלו ליקויי תכנון חמורים וטעויות בנייה. ביקורת מקיפה יותר גילתה כי בתי הספר, אף כי תוכננו לאחר הרעש, לא נבנו על פי התקן לעמידות בפני רעידות אדמה וסופות הוריקן. טרם נקבע מה תהיה התוספת לתקציב המקורי, בסך 15.4 מיליון דולר, מסר פבלו בשלה, דובר הבנק. בשטח, הבנייה נעצרה.

בינתיים, בעיירה ההררית פורסי, לומדים הילדים בכמה מבני דיקט שהוצבו באמצע אחד מאתרי הבנייה, בלא מים זורמים ובלא חשמל. בין המבנים הבנויים למחצה מוטלים ברזלי בניין וערמות של אבנים וחול. בתוך 10 הכיתות הארעיות נדחקים מדי יום כ-480 תלמידים. החללים מוארים באמצעות אור טבעי בלבד, שחודר דרך הקירות החלקיים וגגות הפח. בתום הלימודים, הילדים הולכים מרחק קילומטרים בדרכי בוץ מסוכנות בהרים, בשעה שהחושך מתחיל לרדת.

שלוש שנים אחרי רעש האדמה (7 בסולם ריכטר), מתפכחת האיטי מהשאיפות הנשגבות לבניית גרסה חדשה ומשופרת של עצמה. למרות מיליארדי הדולרים שהוזרמו אל האי מהעולם כולו, שיקום ההריסות בקושי התחיל ו-357,785 תושבים עדיין נמקים ב-496 מחנות אוהלים. "כשמסתכלים על המצב, אי אפשר שלא לומר: ‘לעזאזל, כבר חלפו שלוש שנים, איפה השיקום?'", אומרת מישל פייר לואי, שרה לשעבר, "אם תשאלו מה הצליח ומה נכשל, התשובה תהיה שכמעט הכל נכשל. מישהו צריך לתת דין וחשבון על לאן הלך כל הכסף הזה".

ניתוח הוצאות של "כל הכסף הזה" - לפחות 7.5 מיליארד דולר - מסייע להבין מדוע סכומי העתק לא ניכרים ברחובות הבירה החרבה, פור-או-פרנס. ההישג העיקרי עד כה בעיר הוא פינוי רוב ההריסות.

יותר ממחצית הסכום הושקעה ברווחה, מערך מציל חיים שעלויותיו גבוהות, אך לא מותירות עקבות של ממש בשטח. את המזון אוכלים, את המים שותים, ואת בתי הספר והמרפאות משכנים במבנים ארעיים שבמוקדם או במאוחר נעלמים מהנוף.

חלק ניכר מהכסף, שאמור היה לסייע בבנייה מחדש, הופנה משום מה לתוכניות יקרות שאינן קשורות לאסון. בפרויקטים שהרוויחו מקרן הסיוע לשיקום האיטי ניתן למצוא סלילת כבישים, מאבק בנגיף האיידס, ומיזמים שאפתניים הרחק מהאזור המוכה: בצפון המדינה מוקם כעת פארק תעשייתי, וברמה המרכזית נחנך זה עתה בית חולים אוניברסיטאי.

1.2 מיליארד דולר לפחות הושקעו בפתרונות דיור לטווח קצר: מחנות אוהלים, מקלטים ארעיים ומענקים לתשלום שכר דירה למי שאיבדו את קורת הגג למשך שנה. במקביל, סכום זניח בלבד, 215 מיליון דולר, שימש לצורך הברור והלוחץ ביותר - בניית דיור קבע. "בנייה לדיור היא עניין קשה ומסובך, והתורמים נסוגו ממנו", אומר ג'וזף לייטמן, מנהל הקרן לשיקום האיטי.

הבנייה המתעכבת היא הפרק המייאש האחרון ביחסים הלקויים בין האיטי ובין מבקשי טובתה. לאחר רעידת האדמה, נהרות של רצון טוב וכסף זרמו לאי, ובעלי התפקידים בארגונים הבינלאומיים היו נחושים להשתמש באסון כקטליזטור שישנה מבסיסה את המדינה הענייה.

ביל קלינטון, השליח המיוחד להאיטי מטעם האו"ם, חזר על המנטרה לבנות מחדש טוב יותר, אותה ייבא מתפקידו בדרום מזרח אסיה שלאחר הצונאמי. שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, הזהירה את התורמים להפסיק עם קיצורי הדרך ולהתחיל לעבוד עם הממשלה, להפסיק לממן "מגוון של מיזמים פה ושם בעלי כוונות טובות", ובמקום זאת "להשקיע השקעות עומק ולטווח ארוך". אך באין תוכנית מימון מפורטת וסדרי עדיפויות לתהליך השיקום, התורמים השקיעו בעיקר במגזרים שממילא תמכו בהם לפני הרעש: תחבורה, בריאות, חינוך, מים ותברואה. למעשה, כספים רבים הופנו למיזמים שהחלו עוד לפני 2010. "אחד התחומים שאליו לא הגיע הכסף שנועד לשיקום הוא השיקום עצמו", מציינת ג'סיקה פייטה, מנהלת ארצית בכירה של תוכנית הפיתוח של האו"ם להאיטי, שמילאה תפקיד זה מ-2010 ועד הסתיו האחרון.

בנוסף, הסכום הנקוב - 7.5 מיליארד דולר - תואם את כספי התרומות הציבוריות והפרטיות שנשלחו להאיטי. למרבה ההפתעה, במקרים מסוימים, הכסף פשוט לא הגיע ליעד. ארצות הברית, לדוגמה, העבירה 65 מיליון דולר לקרן השיקום של האיטי למען פרויקט הדיור הגדול ביותר שתוכנן לעיר הבירה. הקרן לשיקום האיטי הבטיחה בינואר 2011 לבנות בתים ל-50 אלף בני אדם והעבירה את הכסף לבנק העולמי, מבצע הפרויקט. שם התהליך נעצר, הכסף עדיין שוכב בבנק.

באזור האסון יש לבנות תחליפים למוסדות הממלכתיים שנחרבו. רעש האדמה הותיר את המרכז הרפואי הגדול במדינה במצב רעוע ביותר. לפני יותר משנתיים חתמו שרת החוץ קלינטון וברנאר קושנר, אז שר החוץ של צרפת, על הסכם לבנייתו מחדש של בית החולים. בינתיים נעשו במקום כמה שיפוצים זמניים שמאפשרים לבית החולים לתפקד, אך השיקום האמיתי, בעלות של 70 מיליון דולר, טרם החל.

רויטרס

כמו בית החולים, מיזמי שיקום רבים נותרו על שולחן השרטוטים. הסיבות לעיכוב רבות: סכסוכים בענייני קרקע ובעניינים אידאולוגיים, בעיות לוגיסטיות, מחסור בכוח אדם ואפילו מזג האוויר. הכל חוץ מתקציב, ארה"ב הקצתה יותר ממיליארד דולר למען האיטי שמחכים במשרד האוצר, ולצלב האדום הבינלאומי שומר למבצע הבניה מחדש יותר מ-500 מיליוני דולרים בקופותיו. "אין זו בעיה של נגישות לכסף, אלא של היכולת להוציא אותו", סבור רפאל רויפרס פלמרו, ספרדי העוסק בפיתוח בהאיטי. פלמרו מכיר את הבעיה מקרוב. ספרד העבירה 100 מיליון דולר לרשות המים של האיטי לבניית תשתיות נחוצות למאבק במגפת הכולרה המתמשכת, אולם הרשויות השתמשו עד כה רק ב-15 מיליון דולר.

לחוסר התכנון והפניית הכספים הקלוקלת מצטרפת תחושת העלבון המקומית באשר לניהול השיקום של האיטי. בחודשים שלאחר הרעש, לקחו הזרים שהגיעו בהמוניהם את העניינים לידיים. איש בארגונים ההומניטריים לא רצה להעמיק את התלות של האיטי בסיוע חוץ, אלא שממשלת האיטי היתה בהלם, בדיוק כתושבי המדינה. כדי לתאם את התגובה לאסון, נפגשו הארגונים ההומניטריים בבסיס לוגיסטי של האו"ם השוכן במקום מרוחק ומגודר. הארגונים התחלקו לקבוצות שמונו לטפל בסוגיות שונות כמתן מחסה ובריאות. הם בכלל לא שמו לב ששכחו להזמין את המקומיים. "בשל הבלבול הראשוני ואובדן החיים שלאחר רעידת האדמה, הקבוצות הללו השאירו בחוץ את עמיתיהם מהאיטי", אומר נייג'ל פישר, מתאם הפעולות ההומניטריות מטעם האו"ם, "לאט לאט הכנסנו אותם לעניינים".

ואף על פי כן, רבים מתושבי האיטי עדיין חשים שהם היו סרח עודף. שהארגונים עקפו את מוסדות המדינה, ואם לא די בכך, פיתו את בעלי ההשכלה הגבוהה לעזוב את עבודותיהם במגזר הציבורי והפרטי בהאיטי, ולהצטרף לשורותיהם עתירות השכר. "קראנו לזה רעידת האדמה השנייה", מספר ז'אן איב ז'סון, שהיה ראש העיר פור-או- פרנס בזמן האסון.

בדיעבד, המספרים מספרים את כל הסיפור: התורמים סיפקו 2.2 מיליארד דולר בסיוע הומניטרי לאחר הרעש. משרד ההגנה האמריקאי קיבל כמעט 20% מהסכום לביצוע פעולות הסיוע, שהעסיקו 22 אלף חיילים. ממשלת האיטי קיבלה פחות מאחוז אחד.

15% מהסיוע לשיקום מתועל כיום באמצעות ממשלת האיטי. אולם, את מרבית החוזים קיבלו עד כה סוכנויות זרות, ארגונים וקבלנים פרטיים מחו"ל, שבתורם מעסיקים קבלני משנה מבחוץ. "כל הכסף הלך לתשלום השכר, שכר הדירה ורכישת מכוניות יקרות עבור הזרים, בשעה שמצב המדינה היה בכי רע", אומרת פייר לואי, "יש בהתנהגות הזאת משהו מעורר סלידה".

The New York Times



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו