בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למרות ההסכם: אמריקה עדיין תלויה באוויר

הדמוקרטים ניצחו בנקודות, אבל אמריקה עדיין עומדת על פי תהום כלכלית. אם לא תועלה תקרת החוב, בעוד כחודשיים ייגמרו לממשל המזומנים

7תגובות

ההחלטה שקיבל הקונגרס המונעת את נפילתה של כלכלת ארצות הברית מ"המצוק הפיסקאלי" איננה התחלת הסוף, אם לעשות פראפרזה על וינסטון צ'רצ'יל, אלא רק סוף ההתחלה, וגם זה בקושי. מחר, עם השבעת הקונגרס החדש, תיפתח מערכה פוליטית-כלכלית נוספת שככל הנראה תהיה גורלית יותר ואכזרית יותר מקודמתה, ושזרעי פורענותה נטמנו במהלכים שהביאו להכרעה שהושגה אמש על גבעת הקפיטול.

אפשר להתווכח בשאלת המנצחים. האם הדמוקרטים השיגו ניצחון מוחץ או שרק לקחו את הסיבוב בנקודות, כשניווטו את הקונגרס להעלות את המסים על העשירים, כדרישת הנשיא אובמה. שאר ההכרעות הקשות, כולל הקיצוצים בתקציב, נדחו להמשך הדרך - אבל אין ספק שהרפובליקאים ספגו מפלה פוליטית מביכה במחיר פיצול פנימי עמוק. ההוכחה לכך מספרית לגמרי: שני שליש מחברי הקונגרס הרפובליקאים בבית הנבחרים הצביעו נגד הצעת הפשרה שגובשה על דעת עמיתיהם בסנט ושנתמכה, מחוסר ברירה, גם על ידי הנהגת מפלגתם. הרוב השמרני בבית הנבחרים מצא עצמו לפתע במיעוט - נבוך, מושפל וחולם על הזדמנות לנקמה, שתגיע בקרוב.

הזירה תהיה הצורך הדחוף בהעלאה נוספת של תקרת החוב הלאומי, לאחר שהממשל מיצה את התקרה הנוכחית של 16.4 טריליון דולר בחצות של ה-31 בדצמבר. בפעם הקודמת שאובמה והקונגרס התעמתו בנושא הזה, באוגוסט 2011, התוצאה הייתה אותה חקיקה הרת-אסון שהובילה ל"מצוק הפיסקאלי" הנוכחי. בדברי הברכה שלו על החלטת הקונגרס אמש, אובמה הדגיש שאיננו מתכוון לנהל הפעם משא ומתן על עצם העלאת התקרה, אבל לרפובליקאים יש תכניות אחרות לגמרי: הם מתכוונים להשיב את כבודם האבוד ולהתנות את העלאת תקרת החוב בביצוע אותם קיצוצים כואבים במענקי הסעד והבריאות שלא הצליחו להשיג בדיונים של הימים האחרונים. 

אם הרפובליקאים ילכו עד הסוף, "המצוק הפיסקאלי" עוד ייזכר כמשחק ילדים. אם לא תועלה תקרת החוב, בעוד כחודשיים ייגמרו לממשל המזומנים האחרונים והוא יאלץ לנעול את שעריו ולהפוך לחדל-פירעון. הכלכלה העולמית, ולא רק האמריקאית, תיקלע לסחרור עמוק. פעם היה מדובר בתסריט ש"לא יעלה על הדעת" אבל אחרי שאמריקה קפצה בימים האחרונים מהמצוק הפיסקלי ונשארה תלויה באוויר, כמו דמות מסרט מצוייר, עד שנאותה להציל את עצמה - כולם מבינים שבפעם הבאה היא עלולה גם ליפול לתהום.

כי בין אם מדובר בכשל מנהיגותי של אובמה היהיר שאיננו מצליח לגבש הסכמות עם בית הנבחרים הלעומתי העומד מולו, כפי שטוענים מבקריו, או במפלגה רפובליקאית שנלקחה כבת ערובה על ידי שוליה הקיצוניים שמעדיפים לשרוף את המועדון מאשר להגיע להסכמה כלשהי עם בעליו – לכולם ברור שמשהו רקוב מאוד בתפקוד זרועות הממשל בוושינגטון. גם וותיקי הבירה האמריקאית אינם זוכרים תקופה שבה הציבור האמריקאי בז כל כך לנבחריו ומחוקקיו ונואש כל כך מחוסר יכולתם להתעלות מעל מחלוקות אידיאולוגיות למען טובת האומה.

ברמה האישית, המנצח הברור בצד הדמוקרטי הוא סגן הנשיא, ג'ו ביידן, שהפגין יכולות פוליטיות מרשימות בהשגת ההסכמה עם מנהיג המיעוט הרפובליקאי בסנט, מיטש מקונל, ובשכנוע הסנטורים והקונגרסמנים הדמוקרטים לתמוך בפשרה שהושגה. זאת, למרות כאבי הבטן שלהם ממה שתואר כוויתוריו המפליגים של אובמה, במיוחד הסכמתו להעלות את רף המס השולי הגבוה מהכנסה שנתית של 250,000 דולר ל-400,000 דולר. ביידן הוכיח שהוא ניחן בדיוק באותן תכונות שכה חסרות לאובמה: הניסיון בתפעול הקונגרס, היכולת להסתחבק עם יריבים פוליטיים, ההתמחות בגועל נפש ובסחר הסוסים שהוא חלק אינטגרלי ממעשה החקיקה.

בלומברג

בצד הרפובליקאי, המצב יותר נזיל ויותר מורכב, והוא יגיע לכדי מבחן כבר ביום חמישי אחר הצהריים, כשג'ון ביינר יעמיד עצמו לבחירה מחודשת כיושב ראש בית הנבחרים. מאז שספג בשבוע שעבר מפלה צורבת כשלא הצליח לשכנע את חברי סיעתו לתמוך בהצעתו החד-צדדית ליישוב המשבר, ביינר מהלך בין הטיפות ושומר על פרופיל נמוך. אמש, עם זאת, הוא הצביע יחד עם הדמוקרטים בעד ההחלטה להעלאות מסים מוגבלות, ויתכן שעורר עליו את חמתם של השמרנים ואנשי מסיבת התה, ששיעורה יתברר במהלך ההצבעה.


מי שמעמדם עשוי להתחזק בעקבות הסערה הפוקדת את הרפובליקאים הם שניים מהמתנגדים הבולטים לפשרה שהושגה: הסנטור הכריזמטי מרקו רוביו מפלורידה, המצטייר כבר עכשיו כמועמד מוביל לנשיאות בשנת 2016, ומנהיג סיעת הרוב בבית הנבחרים, אריק קנטור, שהעדיף לתפוס מרחק מביינר ולבצר את מעמדו בקרב שמרני המפלגה באמצעות שלילת הפשרה.

השאפתנים מבין הרפובליקאים סבורים שהסירוב לשתף פעולה עם הממשל היא הדרך להתקדמות במפלגתם. עובדה זו מבשרת רעות לגבי הסיכוי לשבירת טבעת החנק של העימות האידאולוגי בוושינגטון, או לגבי האפשרות שהקונגרס הנכנס יהיה טוב מזה היוצא. ובכל זאת, רוב המומחים סבורים שהקונגרס הנוכחי, ה-112, היה אחד הכושלים בתולדות האומה, ולכן רובם ילוו את סיומו בגרסה אמריקאית ל"ברוך שפטרנו" ובתקווה שהשינוי שיבוא עם כינון הקונגרס ה-113, החדש, לא יהיה לרעה.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו