בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה קפץ לאובמה הפיוז

דווקא בשבוע הגורלי של ההצבעה על חבילת המצוק הפיסקלי, יצא הנשיא למתקפה נגד הרפובליקאים, ונתן דרור לרגשותיו אחרי שנות ביקורת ארסית

31תגובות

צמד הקומיקאים האפריקאים-אמריקאים מייקל קי וג'ורדן פיל, שתוכניתם משודרת בערוץ "קומדי סנטרל", פרצו לתודעה הציבורית לפני כשנתיים כשהחלו להעלות מערכונים שבהם מגלם פיל את הנשיא ברק אובמה וקי הוא לותר, "מתרגם הזעם" שלו. בסדרת סקיצות שהפכו ללהיטים גדולים גם ביו-טיוב, אובמה יושב נינוח על כורסא ומדבר ברוגע ובנחת, כהרגלו, בעוד שלותר "מתרגם" את דבריו של הנשיא לזעם שלכאורה עצור בו.

השבוע היה נדמה לרגע שאובמה התבלבל ושיגר בטעות את לותר לדבר במקומו. שעות ספורות לפני שהושגה ההסכמה הסופית על הנוסחה שמנעה בסופו של דבר את המצוק הפיסקלי, כשהמשא ומתן בגבעת הקפיטול עמד ברגע מתוח של להיות או לחדול, אובמה הופיע בפני פורום מאולתר של אמריקאים  מהשורה, שאליו הוזמנה גם התקשורת. אבל במקום להשמיע דברי עידוד סתמיים לנושאים ונותנים, כמקובל, הוא פתח לפתע במתקפה חזיתית נגד הרפובליקאים בפרט ונגד הקונגרס בכלל. "אם הרפובליקאים חושבים שיוכלו לדחוף לנו קיצוצים חדשים בתקציב", אמר אובמה, "אז שיחשבו מחדש. זה לא יקרה. ניסיתי להגיע לעסקת חבילה כוללת, אבל עם קונגרס כזה, התקווה היתה כמובן מוגזמת".

הטון המזלזל והנימה המפלגתית המתגרה של אובמה, שאיימה לחבל בשיחות שניהל באותה שעה סגן הנשיא ג'ו ביידן עם מנהיג המיעוט הרפובליקאי בסנאט, מיטץ' מקונל, הדהימה פוליטיקאים ופרשנים גם יחד. "הנשיא מחפש עימות ואינני יודע אם להתעצב או להתעצבן", הגיב הסנאטור הרפובליקאי ג'ון מקיין. הפרשנים נחלקו בדעתם: על פי האסכולה השמרנית, אובמה אכן ביקש לטרפד את השיחות כדי שיוכל להטיל על הרפובליקאים את האחריות לנפילתה של אמריקה מהמצוק הפיסקלי. על פי האסכולה הליברלית, דבריו של אובמה נועדו בכלל להרגיע את הביקורת הגוברת בקרב מחוקקים דמוקרטים-ליברליים על הסכמתו להעלאת רף ההכנסה השנתית לביטול ההנחות במסים מרבע מיליון ל-400 אלף דולר.

רויטרס

איש לא הזכיר את האפשרות הנוספת -  שלאובמה פשוט קפץ הלותר. ושכתוצאה מכך, באופן יוצא דופן, הוא אלתר, לא קרא דברים מוכנים מן הכתב, נתן מעט דרור לרגשותיו ודיבר מדם לבו. "אין-דרמה אובמה", כפי שהוא מכונה, חשף לרגע טפח מהסערות הפנימיות שמתחוללות בנשיא ומהטינה שהצטברה אצלו על היחס שמגלים כלפיו יריביו הרפובליקאים, שברוב המקרים נע במרחב המצומצם שבין זלזול מופגן לשנאה בוטה. שהרי אין ספק שמאז פתח במרוצו לנשיאות לפני שש שנים, אובמה נתון למתקפות אישיות שהן באמת חסרות תקדים בארסיותן.  

גם אם יש ממש בטענתם של הרפובליקאים, לפיה גם ג'ורג' בוש היה חשוף למתקפות קשות של זלזול ושנאה, בעיקר בשנותיו האחרונות כנשיא, אצל אובמה מדובר בזלזול ושנאה מפלנטה אחרת לגמרי. אובמה בעיני מקטרגיו איננו רק יריב אידאולוגי המוביל את ארצות הברית לאסון, אלא סוכן זר של ממש, נשיא לא לגיטימי, מי שהגיע למשרתו בכחש וברמייה ומי שמתכוון לכרסם ביסודותיה של אמריקה עצמה. התעמולה הרעילה נגד אובמה לא פסקה לאחר בחירתו ב-2008, כמקובל, אלא רק הלכה וגברה, במיוחד לאחר אישור חוק הבריאות במארס 2010. בעקבות ניצחונם הסוחף של הרפובליקאים וחברי מסיבת התה בבחירות אמצע הקדנציה באותה השנה, אובמה מצא עצמו מתמודד לא רק עם קונגרס לעומתי, כקודמיו, אלא עם בית נבחרים מרדני, שמסרב בתוקף לשתף איתו פעולה, בקושי מכיר בסמכותו ועושה כל מאמץ כדי לחבל בסיכויי הצלחתו.  

אם היו לאובמה עוד תקוות שמאבקם של יריביו נועד לשפר את עמדתם לקראת הבחירות ב-2012, לעת עתה עושה רושם שגם אחרי הפסדם, דבר לא השתנה. בניגוד לסיעת המיעוט של הרפובליקאים בסנאט, המבוגרת והמתונה יחסית, מי שנותן את הטון בסיעת הרוב בבית הנבחרים הם עדיין חברי מסיבת התה ואוהדיהם, אלה שתיעובם לאובמה ולעולם שהוא מייצג איננה רגעית או קוניוקטורלית, אלא עמוקה, שורשית וחסרת פשרות. מה שהיה, הבין פתאום אובמה, הוא כנראה מה שיהיה, לפחות לתקופה הקרובה.

גם לממשלת ישראל ולאוהדיה כדאי לשים לב. אנשי הנשיא אמנם טרחו להפיג את החששות מפני נקמתו של אובמה על מה שנתפס אצל דמוקרטים רבים כהתערבות ישראלית בלתי ראויה במערכת הבחירות, ועל התעמולה התוקפנית וחסרת הרסן המופנית כלפיו מאז התמנה, על ידי אישים יהודיים ימניים. אם אחרי הבחירות תקום בישראל ממשלה שתהיה ימנית יותר מהנוכחית, ממשלה שתיכנס מרצונה למסלול התגרות והתנגשות עם דעת הקהל המערבית סביב השטחים וההתנחלויות,  ושלא תזכה להגנה מלוכדת מצד יהודי אמריקה - יתכן שיתברר, כפי שקרה השבוע בדיונים בקונגרס, שמתחת למעטה הענייניות הגובלת באדישות, אובמה מסתיר גם כלפי ישראל טינה עמוקה, שרק מחכה להזדמנות לפרוץ החוצה.

כמה שעות לפני הצהרותיו הלוחמניות,  התראיין אובמה אצל דייוויד גרגורי, מנחה "פגוש את העיתונות". הנשיא אמר שהלך רחוק מאוד בדיונים עם ביינר "עד כדי כך שהדמוקרטים מתרגזים עלי", אבל שמנהיגי הרפובליקאים "אינם מסוגלים להגיד כן". מדוע, שאל גרגורי, האם זה משהו שקשור באופן אישי בך? כן, השיב אובמה. אבל מה יש בך שגורם לכך? הקשה המראיין, ואובמה, שנע באי-נוחות לאחר שנדחק לפינה שאליה לא התכוון להגיע, השיב: "תצטרך לשאול אותם, אתה הרי עוקב אחר הדברים מקרוב".

ולמרות שלא ענה, ומראיינו ידע שלא יענה, התשובה ברורה לכל. אובמה הרי פחות ליברל מקרטר, פחות מהפכן מג'ונסון, פחות כריזמטי מקנדי ואיש משפחה למופת בהשוואה, למשל, לקלינטון.  אז מה מייחד אותו לעומת כל קודמיו הדמוקרטיים? לותר, מתרגמו השחור והכועס, ישמח להסביר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו