בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טראומה חדשה לפליט

איטליה מעניקה מעמד של פליטים כמעט למחצית המהגרים מאפריקה שמבקשים סטטוס זה. בעיותיהם של הפליטים מתחילות מאותו רגע

תגובות

בניין האוניברסיטה הנטוש בפאתי רומא, שזכה לכינוי סאלאם פאלאס, היה בעבר מרכז קליטה מאוכלס בדלילות, שבו ביקשו פליטים חדשים מאפריקה שברחו ממלחמות, רדיפות או מצוקות כלכליות, למצוא מפלט. למזרנים הפזורים בתוכו נוספו עם השנים מחיצות דיקט מוזנחות וריהוט רעוע. היום כולל המקום שורה לא מתוכננת של חדרים זעירים, מסעדה קטנה ואולם משותף.

יותר מ‑800 פליטים מתגוררים היום בסאלאם פאלאס, וההזנחה השוררת בו מהווה עדות חיה למה שיושביו ואחרים באיטליה מכנים אזלת ידה של המדינה במתן סיוע לאלה שכבר סווגו כפליטים על פי חוקי המדינה ובהטמעתם בחברה האיטלקית. סאלאם פאלאס ועיירות פחונים במקומות אחרים הם תולדה של מה שמוגדר בפי ארגוני פליטים הפרדוקס האיטלקי בנושא מתן המקלט. "איטליה מתפקדת יפה בשלב בקשות המקלט, ומעניקה בשנים מסוימות מעמד של פליט ל‑40% עד 50% ממגישי הבקשות", אומרת לאורה בולדריני, דוברת הנציבות לפליטים של האו"ם באיטליה. "הדבר הבעייתי הוא מה שקורה אחר כך".

ההזנחה והיעדר המשאבים מוסיפים קשיים מיותרים לחייהם העלובים ממילא של הפליטים המגיעים למדינה, ומהווים מתכון פוטנציאלי לאי-שקט חברתי. המערכת לסיוע למבקשי מקלט באיטליה מממנת ל-3,150 פליטים בלבד יחידות דיור. רשימות ההמתנה ארוכות מאוד, וכתוצאה מכך נאלצים רבים להסתדר בכוחות עצמם. "אם אין לך מזל ואתה לא מתקבל לאחד המקומות האלה, אתה נאלץ להסתדר לבדך, למצוא דרך להתפרנס, ללמוד את השפה, להשיג מקום מגורים ולמצוא עבודה", אומרת בולדריני.

ניו יורק טיימס

כך נאלצים לחיות גם תושבי סאלאם פאלאס. רבים מהם חיים בבניין מאז תחילת 2006, שאז נכבש על ידי פליטים בעזרת איגוד סקווטרים. רובם נמלטו מהמלחמות ומהקשיים באפריקה. כמעט כולם קיבלו מעמד של פליטים או צורת הגנה אחרת, אם אין הם יכולים למצוא עבודה קבועה ברומא. המשבר הכלכלי באיטליה מקשה עוד יותר על הניסיונות למצוא עבודה. "נמלטנו ממלחמה אחת ומצאנו את עצמנו במלחמה מסוג אחר ­ 800 אנשים דחוסים בפאלאצו", אומר יאקוב עבדלנאבי, המספר שעזב את סודאן ב‑2005 ומתגורר כיום בסלאם פאלאס.

בקיץ שעבר ביקר במבנה נילס מוזינקס, נציב מועצת אירופה לזכויות האדם ובהתאם לדו"ח של המועצה, שהתפרסם בספטמבר, "ראה במו עיניו את התנאים המחרידים שבהם חיים גברים, נשים וילדים בבניין הזה, למשל, יש רק מקלחת אחת ובית שימוש אחד ל‑250 בני אדם". "זו העונה הגרועה ביותר בשנה, בגלל שסכנת המחלות גבוהה", אמרה הד"ר דונטלה ד'אנג'לו, נשיאת אגודת המתנדבים המעניקה טיפול רפואי שבועי בסאלאם פאלאס. בשבועות האחרונים נתנו היא וצוות המתנדבים שלה יותר ממאה זריקות חיסון נגד שפעת לדיירי המקום. "זו ממש טיפה בים", היא אומרת. "תראו את תנאי החיים שלהם ותגידו לי מה הסיכויים שהם לא ידביקו בשפעת זה את זה".

בשל מצבה הגיאוגרפי, איטליה חשופה להגירה מאפריקה, והיא מבקשת ממדינות אחרות באיחוד האירופי לסייע לה לשאת בנטל. גם כך המערכות שלה אינן מתפקדות כראוי. "היא מעולם לא השקיעה במערכת מתאימה", אומרת בולדריני. "בכל שנה מתייחסים למצב כאילו הוא מצב חירום". בהתאם לחוקי האיחוד האירופי חייבים מבקשי המקלט להישאר במדינה שבה נכנסו לאירופה, והם עלולים להישלח חזרה לארצם אם ילכו למקום אחר. רבים מדיירי סלאם פאלאס אומרים שניסו לעבור לצרפת, בריטניה או גרמניה, אך הם מצאו את עצמם בחזרה ברומא. "אף אחד לא מאמין שאנחנו חיים באיטליה בצורה כזו", אומר בהאר דין עבדל, סודאני בן 28 שחי במבנה ארבע שנים, "המקום הזה הוא כמו בית סוהר".

עוד 900 פליטים חיים ברומא בתנאים קשים דומים ואף גרועים יותר, כולל קבוצה שמתגוררת בשכונת פחונים לאורך נהר הטיבר. בכל הנוגע לסדרי עדיפויות, הסיוע לפליטים נמצא במקום נמוך בסולם העדיפויות של הממשלה בתקופה הנוכחית שבה המדינה שקועה במשבר כלכלי מתמשך. עם זאת טוענים ארגוני סיוע כי לאיטליה יש את כל הסיבות לסייע למבקשי מקלט. "ברור שזה דורש מאמץ פיננסי", אומר כריסטופר היין, מנהל מועצת הפליטים האיטלקית. "אך אפשר להפוך את הפליטים לאזרחים משלמי מסים, ואנחנו חושבים שזו השקעה כדאית".

דיירי סאלאם פאלאס מנסים להסתדר במה שיש להם. יש שם קנטינה, המנוהלת על ידי תושבי המקום ובה הם יכולים למצוא מצרכים בסיסיים, כולל אינג'רה (לחם אתיופי ואריתריאי) וכן רוטב עגבניות וספגנטי. יוהאנס ברקט, בן 35, קיבל מעמד של פליט לפני שלוש שנים לאחר שנמלט מאריתריאה מולדתו, בה עבד כשוליה לסנדלר. תושבי סלאם פאלאס יכולים בקושי להרשות לעצמם לקנות נעליים, לכן הוא מתפרנס מתיקון נעליים ובגדים. "לפחות יש לי מקום שבו אני יכול לישון", הוא אומר. "הוא לא משהו, אבל אני עושה כמיטב יכולתי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו