בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם קתרין ביגלו היא הלני ריפנשטאל החדשה?

הסופרת והפעילה הפוליטית נעמי וולף במכתב חריף לבמאית "כוננות עם שחר" בו היא תוקפת את הקשר המסוכן, לדבריה, בין הממסד האמריקאי להוליווד

41תגובות

הסרט כוננות עם שחר (Zero Dark Thirty) של הבמאית קתרין ביגלו יצא לאחרונה לאקרנים ומעורר מאז דיון סוער בסוגיית העינויים שמבצעת לכאורה ארה"ב בעצורים ביטחוניים ברחבי העולם. כעת מצטרפת לדיון גם נעמי וולף - סופרת ופובליציסטית ידועה, מחברת הספר "מיתוס היופי" ומי ששימשה, בין השאר, כיועצת בקמפיינים של ביל קלינטון ואל גור. וולף כתבה מכתב פומבי שמיועד לבימאית של הסרט שעוסק בלכידתו של אוסמה בן לאדן.

"מטען הכאב" היה סרט יפהפה ואמיץ. קולנועניות צעירות רבות שאבו ממך השראה, כאשר היית לאשה הראשונה בתולדות הקולנוע שזכתה בפרס האוסקר בקטגוריית הבימוי. גם סרטך החדש "כוננות עם שחר" ראוי לציון, אך באופן שונה לגמרי...

"כוננות עם שחר" שובר קופות. אבל הוא מצדיק, לכל אורכו, עינוי עצורים כחלק מ"המלחמה העולמית בטרור", ובכך הפך לתשדיר שירות מצולם להפליא בן שעתיים, שמטרתו לדאוג לכך שסוכני מודיעין שביצעו פשעים בגואנטנמו לא יושלכו לכלא. הוא מתייחס לאשמים בביצוע פשעים אלימים נגד אחרים מסיבות של גזע, כאל גיבורים. יש לכך תקדימים היסטוריים.

בסצנות רבות בסרט נטען כי ה"מידע" ש"הופק" מהעצירים באמצעות עינויי ה-CIA, קידש את האמצעים שננקטו להשיגו, שכן הוביל, לטענת הסרט, לתפיסתו של בן לאדן. הטענה הזו היא מעין בדיית חפות, שנועדה להסוות פשע גדול: מה שמכונה בסרטך "תוכנית העצורים".

אי–פי
פייסבוק

מה הוביל להתפשרות הלא מוסרית הזו בעשייתך הקולנועית?

האם מצאת דרך קלה לפתור בעיות מימון, ולא עמדת בפיתוי. קשה מאוד להשיג מימון לסרט שעמדתו אינה פרו-מיליטריסטית, דוגמת "מטען הכאב". ואולם, לדברי מקורות בתעשיית הסרטים, ככל שהסרט נושא מסר יותר מיליטריסטי, ניתן לקבל יותר סיוע בסעיפים שונים של ההפקה: במימון כוח אדם, בתפאורה, בטכנולוגיות.

קשה להאמין שהיה ניתן לצלם סצנות דוגמת אלה שמופיעים בהן שני מסוקים חדשניים, סודיים ביותר, ללא שיתוף פעולה של הפנטגון, למשל. אם הסרט קיבל בחשאי סיוע שכזה ממשרד ההגנה, יש להניח שהדבר חסך להפקה מיליוני דולרים, אשר הופנו לתקצוב מסע הפרסום הנחוץ לסרט שכזה.

הדבר מהווה תקדים מסוכן: אין ספק שבעקבות "סעיף ההסברה" לחוק מימון ההגנה הלאומית של שנת 2013, עליו חתם הנשיא באחרונה, נראה בעתיד עוד דוגמאות להשחתה של הוליווד ושל התרבות הפופולרית בארה"ב. התיקון מכשיר מעשים שהיו אסורים על פי חוק במשך עשרות שנים: מימון ישיר של העברת מסרים התומכים בממשלה ובצבא בכלי התקשורת, ללא גילוי נאות.

וכמובן, אין להתעלם מ-"גורם ג'יימס פריי". את טוענת שסרטך "מבוסס על אירועים אמיתיים", ובראיונות שהענקת, הדגשת שמדובר בערוב של מציאות ודמיון, "דוקומנטרי בחלקו". "אמיתי", "נאמן למציאות" ואפילו "דוקומנטרי" הם מושגים גדולים וחשובים. את עושה שימוש שקרי במונחים אלה, לצורך קידום מכירות והשגת סיקור תקשורתי.

קדימון הסרט "כוננות עם שחר"

קתרין ביגלו היקרה,

קולנוענים משקיעים מאמצים רבים ביצירת סרטים המבוססים באמת על אירועים שקרו במציאות: אלה נקראים "דוקומנטריסטים". אלכס גיבני, בסרטו "מונית לצד האפל" ורורי קנדי בסרטה "הרוחות של אבו גרייב" יצרו סרטים דוקומנטריים נאמנים למציאות, הניתנים לאימות, שעסקו במה שסרטך מכנה בקלילות "תוכנית העצורים", כלומר, שימוש בעינויים לצורך סחיטת הודאות שקריות בגואנטנמו ובאבו גרייב. אותן הודאות שהובילו, לטענת סרטך, לתפיסת בן לאדן.

טוב ויפה. אם כן, עמיתתי העיתונאית, אנא הציגי את מקורותייך. הציגי ראיות לכך שבעזרת עינויים ניתן להשיג מידע מציל חיים ( או כל מידע ראוי אחר). אינך יכולה להציג ראיות לכך, משום שהן אינן קיימות.

בתקופה חשוכה זו בתולדות אמריקה, הוליווד מריעה לך, ובעיתונות את זוכה בשבחים ותשואות. בעיניי, הדרך שבה את צועדת כרגע מזכירה לי, יותר מכל, את אחת מחלוצות הקולנוע הנשי, שהפכה ברבות הימים לסנגורית של הרוע – לני ריפנשטאל. סרטה של ריפנשטאל, "ניצחון הרצון", שהאדיר את כוחו של צבא גרמניה הנאצית, היה להיט ענק בגרמניה. ריפנשטאל היתה לקולנוענית הראשונה שזכתה בהערכה בינלאומית.

עריכת השוואה בינך לבין הקולנוענית הדגולה, שגם היא חטאה בהתפשרויות מוסריות קשות, היא אולי מעשה קיצוני, אבל יש ביניכן מן המשותף. בתקופה שבה ריפנשטאל החלה לקשור זרים לראשם של הנאציונל-סוציאליסטים, בתחילת שנות ה-30, מעשי הזוועה הקשים של הנאצים עדיין לא בוצעו. עם זאת, המשטר כבר החל לכלוא מתנגדים פוליטיים במחנות מעצר, בניגוד לחוק – בדומה לכליאה בגואנטנמו, בבסיס בגראם וב"אתרים שחורים" אחרים של הסי-איי-אי. ריפנשטאל היתה דמות נערצת בעיני האליטות הגרמניות וזכתה להערכה רבה על חלקה בתעמולה הנאצית.

אבל העולם השתנה. לא היה ניתן להתעלם מהכיעור שבמעשיה לאורך זמן. גם האמריקאים יתעוררו יום אחד ויחשפו את העוול שבהצדקת השקרים הסטנדרטיים של ממשלתנו, שלפיהם האכזריות הזו היא הכרח. וכשזה יקרה, אותה קהילה שמריעה לך כעת תיסוג בה.

בדומה לריפנשטאל, את אמנית גדולה, אבל עכשיו תחרטי לעד בזיכרוננו כנושאת מסר העינויים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו