בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הילידים בקנדה מקווים לאביב אינדיאני

דווקא בשבוע בו הסכימה קנדה לשנות את החוק שמגדיר יותר ממיליון ילידים כאזרחים סוג ב', מגיעה מחאתם לשיא. ארבע נשים וצ'יף אחת הוציאו באמצע החורף הקנדי את ההמונים לרחובות כדי להגיד בקול רם: זה פשוט לא מספיק

19תגובות

תנועת המחאה שצמחה בניו יורק בקיץ 2011 והתפשטה גם לקנדה, התיימרה לייצג 99 אחוזים מהאוכלוסייה". בזה אחד זה יצאו אז צעירים, סטודנטים ומשפחות המעמד הבינוני - מטורונטו במזרח ועד ונקובר במערב - למרכזי הערים, הקימו אוהלים, הפגינו וחסמו עורקי תנועה. רק צווי בית משפט והחורף החזירו אותם לבתיהם.

תמונות אלה חוזרות על עצמן היום בערי קנדה - שבחלקן הטמפרטורה צנחה כבר מזמן מתחת לאפס מעלות. אלא שכאן המחאה היא של חמישה אחוזים בלבד. בחודש שעבר יצאה תנועת העמים הילידים IDLE NO MORE (לא עוד חיבוק ידיים) - הכוללת מאות אלפי אינדיאנים, אינואיטים (אסקימואים) ובני תערובת (מטי) - לרחובות, והיום עשויה מחאתם להגיע לשיא.

ראשית ההתקוממות האזרחית הנוכחית בחוק תמים לכאורה שעבר לפני כחודשיים בפרלמנט המקומי, שמטרתו הגדלת ייצוא הנפט הקנדי לאסיה. אלא שארבע נשים ילידות מפרובינציית ססקצ'ואן הבינו מבין השורות כי החוק נועד להגדיל את הייצוא הקנדי על חשבון נתיבי התחבורה והדייג שבהם משתמשים הילידים, ולפגוע בזכויותיהם על הקרקעות שבהן הם גרים.

גרוע מזה, החוק יאפשר לחברות פרטיות לרכוש שטחים בשמורות ולסחור במשאבי הטבע.

הארבע - שלנה מקליין, סילביה מק-אדם, ג'ס גורדון ונינה וילסון - מצאו כי החוק יכשיר נתיב חדש לצינור נפט בפרובינציה המערבית של קנדה, בריטיש קולומביה. הצינור עתיד לחצות שטחים של 60 יישובים ושמורות אינדיאניות לאורך 1,770 קילומטרים. במרבית השמורות האלה אין נפט, בקושי יש בהן תשתיות לביוב, חשמל, מים זורמים ובתי ספר. בחודשיים שחלפו מאז צברו אתר האינטרנט ועמוד הפייסבוק שהקימה הרביעייה תומכים רבים ותאוצה רבה.

ואולם, במקביל למחאה זו התעורר עניין נוסף הנוגע לשמורות הילידים. בתחילת החודש שעבר יצאה לבירה אוטווה, צ'יף תרזה ספנס - האחראית על השמורה "אטאוואפיסקט" שבצפון פרובינציית אונטריו - ודרשה להיפגש עם ראש הממשלה סטיבן הארפר, ולא - תשבות רעב. מצבה הירוד של אטוואפיסקט הוא רק דוגמה למצבן של שמורות ילידים רבות. לפני שנה היא עלתה לכותרות כשצ'יף סנפס האשימה את הממשלה באחריות לתנאי הדיור והתשתיות הירודים בה: בתים שאינם מחוברים לחשמל, למים וביוב. וזאת באזור שבו הטמפרטורות יורדות ל-28 מעלות צלסיוס מתחת לאפס.

צ'יף ספנס התלוננה אז לפני הוועדה לזכויות אדם של האו"ם. חוקר מיוחד נשלח לכתוב דו"ח על מצב 1,800 תושבי השמורה. ממשלת קנדה, אבירת זכויות האדם, ננזפה. בעקבות הסערה התקשורתית העבירה הממשלה סיוע חירום לשמורה והורתה על בדיקה חיצונית להתנהלות הכספית בשמורה. עברה שנה ודבר לא השתנה: התשתיות עדיין לקויות והניהול הכספי עדיין רשלני.

לפני כחודש דרשה צ'יף ספנס להיפגש עם הארפר, עם השר לענייני העמים הילידים, שסמכויותיו המופלגות מעוגנות בחוקה, ועם המושל הכללי של קנדה, דייוויד ג'ונסון, המייצג את מלכת אנגליה. תפקידו של ג'ונסון סמלי במהותו, אבל לחלק מהמנהיגים הילידים - שהצטרפו לדרישה - הסמל הזה הוא בעל ערך היסטורי ניכר. אך הארפר הודיע שיבוא לפגישה לבדו, וכמה ממנהיגי השבטים, בחרו להחרים את הארוע. אם הארפר היה נענה לדרישה, הפגישה היתה לובשת ממד של פגישה בין שתי מדינות, או שתי אומות, כפי שמגדירים זאת העמים הילידים. כך הם גם רוצים שיתייחסו אליהם.

צ'יף ספנס היתה בין מחרימי הפגישה, שנערכה ביום שישי האחרון, וכבר יותר מ-30 יום שהיא שובתת רעב ומתקיימת מדיאטת נוזלים של מרק דגים, תה וויטמינים. "המושל הכללי חשוב בקביעת היחסים שלנו עם המדינה", הסביר שותפה לחרם, הצ'יף פרי בלגארד מססקצ'ואן. "ובכל פעם שמדברים על ברית, גם למלכה יש חלק בזה".

הפגישה דווקא הביאה לכמה הבנות מהותיות בין הצ'יפים לראש הממשלה הרפר: הוחלט לפעול לשינוי או ביטול החוק האינדיאני - חוק גזעני בין מאות שנים, שעוגן בחוקת קנדה ומגדיר את בני העמים הילידים כאזרחים סוג ב'; סוכם להקים בית ספר בכל שמורה, לפעול נגד אלימות כלפי נשים ולטפל בתביעת הילידים לזכות היסטורית על אדמותיהם.

ואולם, עם כל הכבוד להבנות אלה, לחוק שהצית את מחאת הרביעייה איש לא התייחס והתנועה העממית אינה מיישרת קו עם הצ'יפים. פמלה פלמר, מראשי המאבק, צעירה בשנות העשרים לחייה, רהוטה ולהוטה, הסבירה בראיון לרשת הטלוויזיה CTV מדוע הפגישה אינה מספקת: "הניצוץ שהתחיל את המהפכה הזאת הוא הדרישה לטיפול מיידי בחוק החדש. על כך לא נאמרה מלה בפגישה עם ראש הממשלה. הצ'יפים שהשתתפו בפגישה מייצגים את עצמם ולא את הרחוב".

בימים שחלפו מאז, המחאה רק החריפה וביום שישי באו שלושת אלפים מבני הילידים לאוטווה להשמיע את קולם, בלבוש מסורתי, הם תיפפו ורקדו במעגל. "אני עושה את זה למען ילדי", אמר אחד המפגינים, דן דלרי, שבכה מהתרגשות. כך חשה גם מייגן קומונדה: "אני רוצה להגן על עתיד ילדי ונכדי, ולהגן גם על אמא אדמה".

בשבוע האחרון התקיימו הפגנות תמיכה גם בעשרות מדינות בארה"ב, ובניו זילנד ובאוסטרליה. הפגנות הזדהות צפויות גם באמריקה הלטינית. משתתפים בהן לא רק בני עמים ילידים ממדינות אחרות אלא גם רבים מהצעירים שהשתתפו במחאה החברתית לפני שנתיים. בסוף החודש יהיו הפגנות הזדהות בעולם כולו.

בינתיים, היום צפוי המאבק המקומי להגיע לשיא נוסף: בכל השמורות וכן בערים יתקיימו הפגנות המוניות והמפגינים מתכננים לחסום נתיבי תחבורה מרכזיים, לשבש את תנועת הרכבות ואת מעברי הגבול עם ארה"ב.

המרחק בין הילידים לרשויות הוא הרבה יותר מהחוק החדש, הצדדים כלל אינם מסכימים על הגדרת הבעיות. הארפר מבקש להשקיע בהשכלה ובפיתוח כלכלי של הילידים, בעוד האינדיאנים מבקשים עצמאות, או לכל הפחות אוטונומיה, בדומה לזו שמתקיימת בשלוש הטריטוריות הצפוניות - יוקון, הטריטוריות הצפון מערביות ונונאווט. האחרונה היא הצעירה שבטריטוריות - לאחר שבשנת 99' הופרדה לבקשת תושביה מהטריטוריות הצפון מערביות. 85% מהתושבים שם הם אינואיטים וחרף פיתוח כלכלי מואץ וקרבה לקוטב הצפוני ולמאגרי הנפט, עדיין מרבית בני הנוער לא מסיימים בית ספר תיכון.

משום כך המנהיגים שהיו בפגישה עם הארפר, בהם צ'יף מועצת העמים הילידים שון אטליו, יודעים היטב שאוטונומיה לא בהכרח תביא לצמצום הפערים החברתיים, לשיפור ההשכלה ותנאי המחייה. הם עשויים להוביל לאיבוד שליטה. לדברי אטליו, האינדיאנים נמצאים כעת בצומת דרכים חשוב. "יש לי תקווה ואני סומך על אנשינו", אמר בתום הפגישה. ואילו הארפר סיכם: "נמצא דרך להמשיך קדימה, ליצור מקומות עבודה ולפעול לשגשוג. אני יודע שהאתגרים רבים, אבל גם הפוטנציאל גדול".

הארפר יודע שלא יוכל לחמוק משינוי החוק האינדיאני או מביטולו. החוק, שעוגן בחוקת קנדה בשנת 1982, מקבע את האפליה כלפי הילידים, מגדיר מיהו אינדיאני ומי מאבד את זכותו להיות כזה (אשה שנישאה לאדם לבן) ובעיקר - טוענים בני העמים הילידים - משמר את הדפוס הקולוניאליסטי בזכויות על אדמותיהם. החוק מלא טלאים, סעיפים שעברו תיקון, הנוגעים בעיקר לזכויות נשים. אבל סעיף מרכזי בו, שלא השתנה, הוא מתן סמכויות מופלגות לשר לענייני העמים הילידים, בעיקר בכל הנוגע לבעלות על אדמות.

בני העמים הילידים מאתגרים את החוק הזה בבית המשפט ומפוררים אותו בהליך ארוך ויקר. בתום מאבק משפטי שארך 14 שנה, בית המשפט הפדרלי בקנדה החליט בשבוע שעבר שבין המוגדרים בני העמים הילידים יכללו עוד כ-600 אלף אינדיאנים חסרי מעמד ובני תערובת. עקב ההחלטה הוכפל כמעט מספרם הרשמי של בני העמים הילידים לכ-1.3 מיליון בני אדם.

חשוב לציין כי בהחלטה נאמר שהמעמד הילידי מגיע לבני התערובת משום שקנדה התייחסה אליהם לאורך ההיסטוריה כאל אינדיאנים ולא כאל לבנים. במסגרת אפליה מתקנת ופיצוי על העבר, זכאים זה מכבר בני העמים הילידים להטבות במסים ובחינוך אקדמי. זו אחת הסיבות לכך שבני מטי ואינדיאנים שהוגדרו חסרי מעמד נאבקו להיכלל ברשימת העמים הילידים.

כיום יש יותר מ-1.3 מיליון בני עמים ילידים הנחלקים לשלוש קבוצות עיקריות: אינדיאנים, אינואיטים מהטריטוריות הצפוניות (אסקימואים) ומטי - בני תערובת שאבותיהם נישאו לאירופים. על דבר אחד כולם מסכימים, שהגיע הזמן לשינוי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו