בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרמניה של מרקל שוב מעצמה צבאית

עד לא מזמן עוררה כל הצעה לפעולה צבאית הפגנות במדינה בשל עברה המיליטריסטי. אבל צל העבר הולך ונמוג, וגרמניה פותחת דף חדש עם צבאה

68תגובות

בקבלת פנים שערכה באחרונה קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל למשפחות של אנשי צבא, אמרה מרקל להורים, נשים וילדים של חיילי גרמניה המשרתים באפגניסטאן, לבנון, קוסובו ואפריקה, כי בקרוב הם "יוצבו בכל רחבי תבל".

באותו אחר צהריים חורפי, דנו חברי פרלמנט בשאלה אם להוסיף עוד 400 חיילים ל-6,000 המשרתים כעת מעבר לים - שיישלחו לטורקיה, שם יפעילו שתי סוללות טילי פטריוט שהוצבו כדי להגן על שותפתם בברית נאט"ו מפני הידרדרות המצב בסוריה. "במשך עשרות שנים, אנחנו, הגרמנים, נהנינו מכך שההורים שלנו העניקו לנו תחושה של ביטחון", אמר תומאס דה מזייר, שר ההגנה של גרמניה, בדיון בפרלמנט בחודש שעבר. "עכשיו אנחנו נמצאים במצב שבו עלינו להטביע חותם ומחובתנו לעשות זאת".

רק מפגינים מעטים חילקו פליירים מול שער ברנדנבורג, בהם הביעו התנגדות להחלטה לשלוח את החיילים. לפני זמן לא רב עוררה כל הצעה לפעולה צבאית של גרמניה הפגנות ענק, ויכוח ציבורי סוער ושאלות נוקבות על העבר המיליטריסטי שלה. אבל צל העבר הולך ונמוג כאן, ובין שרואים בכך התפתחות חיובית או לא, גרמניה הולכת ומתקרבת למצב שבו תנהל יחסים נורמליים עם הצבא שלה. בשלוש השנים האחרונות אירופה שקועה בנושאים הכלכליים. אבל בגרמניה כבר לא מוכנים להתעלם משאלות אסטרטגיות הקשורות לצבא. ארה"ב מעבירה את משקל הכובד שלה לאזור האוקיינוס השקט ובמקביל מקטינה את מספר חייליה באירופה.

"לאירופה יש אחריות גדולה יותר לביטחון שלה, וגרמניה חייבת לנקוט צעדים בהתאם, במיוחד לנוכח מעמדה הכלכלי החדש באירופה", אומרת קונסטנצה שטלצנמילר, עמיתה בקרן German Marshall Fund בברלין.

שער ה-3 בדצמבר של דר שפיגל

גיוס של חיילים חדשים הופסק ב-2011, כחלק מניסיון להביא להתמקצעות ולמודרניזציה של הצבא. באוגוסט פסק בית המשפט לענייני חוקה לראשונה כי צבא גרמניה יוכל לפרוס את חייליו בשטח גרמניה בנסיבות מיוחדות. "באופן טבעי, דברים רבים התפתחו בהקשר של ההסכמה לפריסת חיילים מחוץ לגרמניה ומחוץ לשטחי נאט"ו", אומר הקולונל אולריך קירש, יו"ר איגוד הכוחות המזוינים הפדרליים של גרמניה (GFAFA), המייצג את האינטרסים של אנשי צבא בהווה ובעבר. "אבל, היום כבעבר, קשה להלהיב את הגרמנים בכל הקשור לפעילות צבאית".

אך עסקאות נשק הן עניין אחר. גרמניה היא יצואנית הנשק השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב ורוסיה, ומייצאת לא רק לחברות נאט"ו או בעלות ברית - כמו ישראל - אלא גם למדינות אחרות במזרח התיכון. ככל שמכירות הנשק גדלות, גוברת הביקורת מבית על מכירתו למדינות לא דמוקרטיות.

תעשיית הנשק של צבא גרמניה מעסיקה כ-80 אלף בני אדם, משרות שמרקל רוצה להגן עליהן. באוקטובר אשתקד הביאה התנגדות מבית לביטול מיזוג שהוצע בין שתי ענקיות בתחום החלל - חברת BAE Systems שמרכזה בבריטניה וקונסורטיום EADS, בין היתר מחשש לאובדן מקומות עבודה.

בחודש שעבר פרסם השבועון של העיתון הגרמני "דר שפיגל" בעמוד השער תצלום מעובד של מרקל בהבעה קודרת על פניה, לבושה במדים שהוצמדו לה בעיבוד מחשב, תחת הכותרת "כלי נשק גרמניים בשביל העולם". השבועון תיאר את מה שהוצג כדוקטרינת מרקל: פריסת פחות חיילים גרמנים באזורי עימות ובמקום זאת, חיזוק השותפות של גרמניה במכירת נשק גרמני. לראשונה ב-2011 אישרה ממשלת גרמניה עסקאות לייצוא נשק בשווי יותר מ-10 מיליארד אירו, כך דיווח השבועון.

הנתיב שגרמניה תבחר להתקדם בו עשוי לקבוע את המצב הצבאי באירופה בשנים הבאות. עדיין לא ידוע אם זה יתרחש דרך התחזקות מעמדה כמנהיגה ונטילת אחריות רבה יותר מצדה לביטחון האזור, או שזה יתבטא בשימת דגש מצומצם על הגנת האינטרסים שלה בלבד.

"גרמניה חזרה למגרש כאחת מהמדינות החשובות בחצי הכדור המערבי, אבל התנהגות ממשלת גרמניה אינה משקפת את האחריות שאמורה להתלוות לכך", אומר אולף בנקה, ראש נציגות משרד החוץ של האיחוד בברלין.

אי–פי

חיילים גרמנים משרתים באפגניסטאן כבר יותר מעשור, אבל בדרך כלל באזור הבטוח יחסית בצפון המדינה. רק בדצמבר שלח צבא גרמניה את מסוקי התקיפה הראשונים שלו, מדגם טייגר, לאפגניסטאן.

"הגישה הבסיסית של רתיעה מעימותים עדיין קיימת וצריך להתמודד אתה", אומר מרטין קאהל, מומחה למדע המדינה מהמכון למחקרי שלום ולמדיניות ביטחון באוניברסיטת המבורג. "אין לנו אויב ביבשת אירופה שיכול לצאת למלחמה קלאסית".

אחרי מלחמת העולם השנייה דחו פוליטיקאים ממערב גרמניה החזקת כוח צבאי למטרה כלשהי זולת הגנה עצמית, ובציבור הגרמני התפתחה נטייה פציפיסטית חזקה. סיום המלחמה הקרה ציין את ראשיתה של תקופה ארוכה של שינוי אטי. נקודת המפנה העיקרית היתה כשגרמניה השתתפה במתקפות אוויריות במלחמה בקוסובו ב-1999 בצעד שהיה בגדר שבירה של הטאבו על פעולות תקיפה.

בה בעת שגרמניה מייצאת נשק לכל רחבי העולם, נותר על כנו האידיאליזם הגורס שחיילים גרמנים צריכים להימנע משימוש בכוח. במאי 2010 אמר נשיא גרמניה הורסט קהלר כי החברה צריכה להכיר בהקרבה של הצבא ובתרומתו, והוסיף כי נחוץ דיון רחב יותר על תפקיד הצבא. "מדינה בגודל שלנו", אמר קהלר, "המתמקדת בייצוא ומסתמכת על סחר חוץ, חייבת להיות מודעת לכך שיחידות הצבא שלנו הפרוסות בעולם נחוצות כדי להגן על האינטרסים שלנו במקרי חירום". זעקה ציבורית נשמעה בעקבות זאת וקהלר פרש מתפקידו.

כמה חודשים לאחר פרישתו, הודיעה הממשלה על כוונתה להשעות את הגיוס של חיילים. הפרלמנט הפך את הצעד לרשמי ב-2011.

"הפסקת גיוס החובה העניקה הכרה רשמית לעובדה שצבא גרמניה נהפך לצבא מקצועי", אמרה שטלצנמילר. "אלה הם אנשים שקיבלו שכר על כך שסיכנו את עצמם, כמו צבאות מערביים אחרים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו