בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגפת האלימות נגד נשים היא הבעיה של כולם

רבים במערב עקבו אחר סערת האונס בהודו בתחושה שמדובר בבעיה שלא נוגעת להם. אולם אונס קבוצתי מתוקשר באוהיו מעיד על שכיחות התופעה בעולם כולו

14תגובות

בהודו עולה סטודנטית בת 23 לאוטובוס בדרכה מסרט הביתה, נאנסת אונס קבוצתי ומותקפת באכזריות שגורמת למותה כעבור שבועיים. בליבריה שבמערב אפריקה מחלצים חברי ארגון סיוע יתומה בת עשר שנתנה שירותי מין אוראלי תמורת מי שתייה, כדי לשרוד.

בסטובנוויל שבמדינת אוהיו, מואשמים חברי קבוצת פוטבול באונס חוזר של צעירה חסרת הכרה בת 16, שהייתה שתויה או בהשפעת סם אונס, וטולטלה כשק תפוחי אדם ממסיבה למסיבה. ובוושינגטון מפגינים חברי הקונגרס את מידת דאגתם מתופעת האלימות המינית בכך שאינם מחדשים תקנת חוק נגד אלימות בנשים שהתקבלה בראשונה ב‑1994 ושפגה בימים אלה.

אלימות מגדרית היא אחת מהפרות זכויות האדם השכיחה ביותר בעולם. הסיכוי של אישה בת 15 עד 44 למות או להפוך לנכה בגלל אלימות גברים, גדול מכלל הסיכויים שתיפגע מסרטן, מלריה, מלחמות ותאונות דרכים. ארגון הבריאות העולמי קבע שבין 30% ל-60% מהנשים בעולם חוות אלימות מינית או אלימות במשפחה.

אי–פי

במקומות מסוימים מדובר במגיפה של ממש: סקר שנערך בדרום אפריקה מלמד ש‑37% מהגברים דיווחו שאנסו אשה. במקומות אחרים האונס ממוסד במסגרת סחר של שירותי מין. ובכולם, האלימות מביאה לעתים את הקורבן לדוכן הנאשמים: מסקר שנערך בהודו עולה ש‑68% מהשופטים ההודים פסקו שמראה פרובוקטיבי הוא הזמנה לאונס.

האמריקאים עקבו אחרי האונס הקבוצתי בניו דלהי מתוך איזו התנשאות לנוכח הברבריות שם, אבל האלימות במשפחה והסחר במין הם בעיות נפוצות גם ברחבי ארה"ב.

אחד המכשולים הוא שהאלימות נגד נשים נסתרת יותר ולכן אינה חלק מסדר היום. בניו דלהי, מתוך 635 מקרי אונס שעליהם דווח ב‑11 החודשים הראשונים של השנה שעברה, הסתיים רק אחד בהרשעה. עובדה זו מהווה תמריץ לאנסים להמשיך לאנוס.

מכל מקום, מספר זה הוא בבחינת אחיזת עיניים, בין היתר משום שאינו כולל את האונס השיטתי בקרב מי שהפכו לחלק מסחר בנשים לטובת שירותי מין. ככל הידוע לי, מספר הנשים והילדות הנסחרות כשפחות מין מודרניות בהודו, גדול יותר מבכל מדינה אחרת בעולם. (בסין יש יותר זונות, אבל ככל הנראה הן סוחרות במין מרצונן החופשי).

בנסיעתי האחרונה להודו הצטרפתי לפשיטה על בית בושת בכולכתה שאורגנה בידי ארגון International Justice Mission. בטור שכתבתי בשעתו, התמקדתי בנערה בת 10 ובנערה בת 15 שהיו כלואות בבית הזונות, והזכרתי צעירה בת 17 רק בדרך אגב, היות שלא ידעתי את סיפורה.

העוזרת שלי בניו יורק טיימס, נטאלי קיטרוף, ביקרה באחרונה בהודו ואיתרה את הצעירה. התברר שגם היא נסחרה - נראה שסוממה בבית תה והתעוררה בבית זונות. היא סיפרה שנכפה עליה לקיים יחסי מין עם לקוחות ושהוכתה כשמחתה.

היא מעולם לא הורשתה לצאת מהמקום ומעולם לא קיבלה כסף. איך אפשר לקרוא למה שקורה לבנות האלה משהו מלבד עבדות?

אף על פי כן, המשטרה מתעלמת, ולעתים גרוע מכך. הד"ר שרשה סייד, לשעבר יו"ר אגודת הגניקולוגים והמיילדים של פקיסטאן אמר לי פעם: "כשקורבן אונס מגיעה אליי, אני מציע לה לא לגשת למשטרה; כי אם היא תיגש, המשטרה עלולה פשוט לאנוס אותה שוב".

בארה"ב, הפך המקרה בסטובנוויל לשנוי במחלוקת, לא רק בגלל האכזריות שיוחסה לנאשמים, אלא גם בגלל החשש שהרשויות מחפות על קבוצת הכדורגל. בדלהי ובסטובנוויל מיהרו רבים להאשים את הקורבן על שעלתה על האוטובוס או הלכה למסיבה. עליהם לשאול את עצמם: מה אם היה מדובר בי?

ארה"ב יכולה לסייע לשנות את האופן שבו העולם מתמודד עם סוגיות כאלה. במעבר גבול נידח בין נפאל להודו, פגשתי פעם קצין משטרה הודי שאמר בנימה של ייאוש שנשלח לשם כדי לחפש טרוריסטים וסרטי וידיאו מוברחים. הוא לא מצא דבר, אבל הודו הציבה אותו שם כדי להפגין שהיא מתייחסת ברצינות לחששות האמריקאיים ביחס לטרור ולפגיעה בקניין רוחני. באותה תקופה התעלם הקצין מהזרם הבלתי פוסק של נערות נפאליות שחצו לנגד עיניו את הגבול בדרכן לבתי זונות הודיים, משום שעבדות מודרנית לא נתפשה כחלק מסדר העדיפות האמריקאי.

בממשל האמריקאי יש שפועלים לקידום הנושא, כך למשל שרת החוץ הילרי קלינטון, שעשתה רבות כדי להעלות את סוגיית האלימות נגד נשים לראש סדר היום העולמי.

עם זאת, הקונגרס האמריקאי כשל בחידוש החוק נגד אלימות בנשים. הוא גם התמהמה בקידום חוק בינלאומי נגד אלימות כלפי נשים, שבמסגרתו יגונו המדינות המגלות סובלנות כלפי אלימות מגדרית. הקונגרס נכשל אפילו בחידוש החוק התקדימי נגד סחר בבני אדם. בכל פעם המכשולים היו שונים, אבל הם התאפיינו בקיטוב פוליטי ובשיתוק. הייתכן שהקונגרס לא מסוגל לגבש עמדה ביחס לעבדות מודרנית?

הספקנים טוענים שהאלימות טבועה בנו ושעל כן אין תקנה לבעיה. אבל התבוננות בהיסטוריה האמריקאית המודרנית מלמדת שהתחזקות מעמד הנשים הביא לירידה משמעותית בשיעורי האונס והאלימות במשפחה. מעטים מודעים לכך, אבל נתונים סטטיסטיים של משרד המשפטים האמריקאי מצביעים על כך שמקרי האונס ירדו בארבעת העשורים האחרונים בשיעור של 75%.

במקביל, נרשמה בשני העשורים האחרונים ירידה של כ‑50% בשיעור מקרי התקיפה של נשים אמריקאיות בידי בני זוגן. ממצאים אלה מעידים על מהפכה בגישה. בספרו "The Better Angels of Our Nature", מציין סטיוון פינקר שמחצית האמריקאים שהשתתפו בסקר ב‑1987, אמרו שהכאתה של אשה בחגורה או במקל בידי גבר היא תמיד פסולה; שיעור הסבורים כך בתקופה מאוחרת יותר עלה ל‑86%.

ואולם ההתקדמות בעולם אטית מדי. הבה נקווה שהודו תעלה סוגיה זו של אלימות לראש סדר היום הלאומי שלה. ואולי שאר העולם, בעיקר הקונגרס המתמהמה של ארה"ב, יבין שהבעיה אינה רק של הודו, אלא גם שלנו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו