בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סירוס כימי לעברייני מין: תרופה או פלסטר?

הסירוס הכימי אינו תמיד יעיל והוא גם מעורר מחלוקת אתית. הנתונים אינם חד-משמעיים, אולם רבים מדווחים על ירידה עקבית בחזרה על עבירות מין

2תגובות

בארי נדון ב‑1976 למאסר עולם לאחר שהורשע ברצח גבר זר שסירב להצית לו סיגריה. הוא לא חשב שהוא עבריין מין. הוא מציצן ("זה הקטע שלי, אני אוהב להסתכל") והורשע בביצוע עבירת מין. "אף נערה או אשה מגיל 13 עד 60 לא היתה בטוחה אילו היתה אתי בחדר. נהגתי לשבת בצורה שאפשרה לי להביט מתחת לחצאית שלה, ואם לבשה מכנסיים, עמדתי היכן שיכולתי להציץ לתוך החולצה שלה. לא יכולתי להיות בחברת אשה בלי לנסות להסתכל, ותמיד חשבתי: 'מעניין איזה תחתונים יש לה. איזה סוג? איזה צבע? מה אני יכול לראות?' לא חשבתי על שום דבר אחר, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, מהרגע שבו התעוררתי עד הרגע שהלכתי לישון".

בשני המקרים שבהם שוחרר על תנאי נהג להעביר את היום בשוטטות בעיר, בחיפוש אחר מקומות שבהם יוכל להציץ מתחת לחצאיות או לתוך חולצות, וקנה משקפי מגן כדי לראות מתחת למים בבריכת השחייה השכונתית. "אחר כך נהגתי לחזור לחדר שלי בהוסטל ולכתוב כל מה שראיתי, אבל כתבתי את זה בצורה שממנה עלה שהאשה שיתפה פעולה והסכימה להראות את התחתונים שלה. ואז התפשטתי ואוננתי שלוש או ארבע פעמים. כך היה בכל יום".

בפעם הראשונה ששוחרר, אחרי שריצה כ‑12 שנות מאסר, מצאה חן בעיניו צעירה בת 16 שעבדה באותה חנות שבה עבד. "אזרתי אומץ והזמנתי אותה לצאת אתי. הכוונה המודעת שלי היתה להזמין אותה לארוחה, לשתות יחד משהו ואחר כך ללוות אותה הביתה. בתת ההכרה הרעיון היה לשכר אותה כהוגן, כך שלא תוכל לעצור אותי להשיג מה שרציתי. ומה שרציתי היה לראות את התחתונים שלה".

לדבריו, כל אותו ערב "הדמיון שלי עבד שעות נוספות וניסה לחשב מתי יהיה הרגע המתאים ביותר להשיג את מה שרציתי. אבל התוכנית שלי השתנתה כל הזמן, כי היא באה על רכובה על קטנוע והתכוונה לנסוע הביתה בסוף הערב. ואז חשבתי: 'אני מוכרח לעשות כעת משהו שימנע ממנה ללכת'".

הוא אומר ששכנע אותה להתלוות אליו אל בין השיחים ושם נישק אותה. לדבריו, היא חייכה. "ואז חשבתי: 'זו ההזדמנות שלי' ואמרתי לה: 'אני לא אעשה לך כלום, את צריכה רק להוריד את הרוכסן ולפתוח את המכנסיים', אבל היא הפסיקה לחייך". היא ניסתה להימלט, הוא תפס אותה, הם נאבקו, היא צרחה, הוא עזב אותה והיא ברחה. המשטרה עצרה אותו שעה לאחר מכן. הוא מודה שאילו תפס אותה בפעם השנייה שברחה, "הייתי עלול לבצע רצח נוסף". הוא נשלח שוב לכלא אחרי 13 חודשים בלבד בחוץ.

בארי שוחרר שוב על תנאי שלוש שנים אחר כך, והחזיק מעמד שנתיים עד שהאשה שאיתה התיידד התלוננה בפני קצין המבחן שלו שהוא מתנהג ברשעות ושהיא מפחדת שירצח אותה. ב‑1994 הוא הוחזר לכלא ולא יצא ממנו יותר. לכן הופתע מאוד כשהנהלת כלא דרטמור כללה אותו בתוכנית לטיפול בעברייני מין, כי הוא לא ראה בעצמו עבריין. התוכנית פתחה בפניו אופקים חדשים. "הייתי צריך להתרחק מכל מה שידעתי על חיי. הבנתי שמציצנות היא עבירת מין, היא פלישה למרחב הפרטי של נשים בלי לקבל מהן רשות".

אך למרות שהתוכנית סייעה לו להבין את מצבו, היא לא נתנה לו פתרון לבעייתו. "למרות שהרגשתי רגשי אשמה, זה לא שינה לגבי כלום. זו היתה התמכרות, ולא יכולתי לעשות נגדה שום דבר. רציתי להשתנות, אבל למרות שהייתי בכל מיני תוכניות, שום דבר לא הצליח". לכן, כשאחד מרופאי הכלא הציע לו גלולה שאולי תדכא את יצרו המיני, "לא חשבתי פעמיים, קפצתי על ההצעה, ומאז לא הבטתי לאחור".

סירוס כימי, כפי שהוא ידוע בשפת העם, נהוג בכל העולם יותר מ‑50 שנה אם כי רופאים מעדיפים את המונח "התערבות פסיכו-פרמקולוגיות נגד הליבידו". הוא נועד לטיפול בעברייני מין בתרופות משני סוגים. לפציינטים שיש להם פנטסיות מיניות אובססיביות עשויים לעזור נוגדי דיכאון ממשפחת SSRIשכוללת פרוזאק, שאותם רושמים לעתים קרובות לטיפול בהפרעה טורדנית-כפייתית.

הסוג השני והמהפכני יותר הוא תרופה נוגדת אנדרוגן (הורמון מין זכרי),  שמורידה את כמות הטסטוסטרון לרמה הקיימת אצל ילד לפני ההתבגרות והופכת את הפציינט לאימפוטנט. במדינות אחדות כגון פולין, רוסיה וחלקים מארה"ב הטיפול הזה הוא חובה למורשעים בפגיעה מינית בילדים. לעומת זאת בגרמניה, צרפת, שוודיה ודנמרק השימוש נרחב יותר אם כי הוא רצוני. מחקרים בסקנדינביה מדווחים על ירידה בעבירות חוזרות מ‑40% למשהו בין אפס לבין 5%.

"התרופות ניקו לי את הראש"

בשנה שעברה הקים פרופסור דון גרובין, פסיכיאטר פלילי, מרפאה בכלא וואטון הסמוך לנוטינגהם כדי לעקוב אחרי מתנדבים לסירוס כימי. אחד מתוך 800 גברים בוואטון הוא עבריין מין. אסירים חייבים להגיש בקשה כדי להיות מועברים אליו, והודאה באשמה היא תנאי בל יעבור להעברה. בכלא יש שש תוכניות שכולן מבוססות על טיפול קוגניטיבי התנהגותי, וכל אחת מהן מותאמת לטיפול בצרכים שונים ­כגון קשיי למידה ­לצד תוכניות טיפוליות אחרות.

עד כה התנדבו לטיפול 50 אסירים, ובהערכה המוקדמת התקבלו תוצאות מעודדות. המתנדבים מקבלים בתחילה תרופות ממשפחת SSRI, אך אחדים כמו בארי מתקדמים לתרופות הנוגדות אנדרוגנים. אצל שתי הקבוצות נמסר על ירידה משמעותית במחשבות המיניות, בזיקפה ובאוננות.

ואולם, דיכוי הליבידו אינו מתורגם בהכרח לצמצום הישנות העבירות ובתחום הזה, הנתונים אינם חד-משמעיים. למען האמת, בארי אינו יכול להיחשב לשכן אידיאלי. הוא מדבר לאט, בכנות אופיינית למשתתף בקבוצת טיפול. הוא כעת בשנות ה‑50 לחייו ואומר בכנות: "לפני כן, לא היית מחבב אותי. היית מרגיש מאוד לא נוח בחברתי".

הוא התחיל את הטיפול בתרופת SSRI, אך אחרי עשרה שבועות, מחשבותיו הישנות שבו אליו ולכן ביקש תרופה נוגדת אנדרוגן. הוא אומר שהשינוי לא התחולל בבת אחת, אבל כעת, חודשים רבים לאחר תחילת הטיפול, הוא מדווח על שינוי מופלא.

רבים מהמטופלים בוואטון מדווחים על תוצאות דומות אפילו בלי לקחת נוגדי אנדרוגן. מארק, בשנות ה‑30 לחייו, מטופל ב‑SSRI. הוא הורשע ב‑2007 בשכנוע ילדה בת 14 לנהל אתו שיחות סקס בטלפון. היא חשבה שהיא משוחחת עם ילד בן 15. הם שוחחו וסימסו זה לזה שנה שלמה עד שהוא נתפס. זו היתה הרשעתו הראשונה והוא אומר שתהיה האחרונה, אבל האובססיה המינית שלו לקטינות שלטה לפני מעצרו על חייו. הוא חשש שייחשף והיה מלא גועל עצמי, ולכן כבר היה מבודד, פרנואיד וסבל מדיכאון עמוק.

הוא אומר שהתנדב לטיפולים ברגע ששמע על התוכנית. "ירדה לי אבן מהלב. לפני כן, הרגשתי שאני במלכודת. תמיד נשלטתי על ידי הדחף לאונן, אבל כעת לא. בראש שלי אני עדיין נמשך לילדות, אבל כעת, כשאני מאונן, אם אני מתחיל לחשוב על כך, אני עוצר. אני יכול להכריח את עצמי להפסיק, ולחשוב על משהו אחר. התרופות ניקו לי את הראש מכל הזבל הזה".

הד"ר אדראש קאול אינו מופתע מדיווחי האסירים. הוא פסיכיאטר בכיר ומטפל בתרופות בעברייני מין יותר מ‑30 שנה, והוא אומר שהדיווחים מסקנדינביה על ירידה ממשית בעבירות חוזרות "נראים נכונים". לדבריו, עלות הטיפול זולה במיוחד: בוואטון מוציאים 2.5 מיליון ליש"ט בשנה על תוכניות טיפוליות, בעוד שתוכנית התרופות עולה רק 20,000 ליש"ט.

נשאלת השאלה אם התוכנית הזאת כל כך מוצלחת וכל כך זולה, למה היא איננה חובה?

"לא קל לאכוף את התוכנית, משום שקשה לעקוב אחרי ציות כשמדובר במשהו שחייבים לעשות". קאול יודע שנוגדי אנדרוגנים אפשר לקבל בזריקות אבל לא תרופות מסוג SSRI. "ואז תבוא השדולה למען זכויות האדם שתאמר שזה לא בסדר. לכן, בחרנו בפתרון פרגמטי. אני חושב שרוב האנשים יכולים לראות את היתרונות במעשים שלנו ואז יש סיכויים רבים יותר שהם יצייתו".

אפשר להבין את ההתנגדות האתית לתרופות, שניתנות בכפייה ושאולי יש להן תופעות לוואי, אך קאול טוען שהיא מוגזמת. הוא עדיין לא נתקל במקרה של אוסטאופורוזיס, ושדיים מוגדלים אפשר לתקן בניתוח. לדבריו, מעט מאוד אסירים העדיפו לפרוש מהתוכנית. הרוב ביקשו לפרוש כשהיו בטוחים שנרפאו "כמו שאנשים מפסיקים לקחת אנטיביוטיקה כשהם מרגישים יותר טוב". שלושה חודשים אחר כך "הם חוזרים ואומרים 'טעיתי, אני רוצה לחזור לתוכנית'".

מבקרי התוכנית מטילים ספק ביעילותה ובהנחת היסוד שלה. פרנסס קוק, יו"ר אגודה למען רפורמות במערכת העונשין, אומרת כי "עבריינות מין בקרב בוגרים אינה קשורה כלל למין ותשוקה אלא לאלימות ושליטה, והתרופות שבהן משתמשים לא ישנו זאת. גברים אחדים עלולים להתנהג באלימות כלפי קורבנותיהם אם התפקוד המיני שלהם לקוי בגלל התרופות. אני לא משוכנעת שהתרופות יכולות להתמודד עם גורמי הגירוי הפסיכולוגיים של העבריינות הזו".

יתכן שטעות לחשוב שעברייני המין מוטרפים מטסטוסטרון, אך אין כל ספק שהם יכולים להיות שקרנים מניפולטיביים. איך נוכל להיות בטוחים שהתרופות מועילות כשרק הם מעידים על כך?

קאול אומר שאכן אין הוכחה לכך, וזו הסיבה שרבים מהם עדיין בכלא וישארו בו עד שוועדת שחרורים תחליט שאינם מסוכנים יותר.

יותר ממאה מהאסירים בוואטון הם אסירי עולם ועוד 300 מוחזקים במאסר ללא הגבלת זמן. גזר הדין המקורי של מארק היה 20 חודשי מאסר, אך הוא בכלא יותר מחמש שנים ובקשתו לצאת על תנאי נדחתה "כי הם לא בטוחים במאה אחוז שהתרופות פועלות". האם צודקים חברי ועדת השחרורים בחששם? אין לדעת. מארק אומר שהוא מוכן לנסות הכל כדי לחיות חיים נורמליים וכי אם יבצע עבירה נוספת, הוא יוכל לבוא בטענות רק לעצמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו