בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גשמי הברכה המיטו אסון על בנגלדש

כמאה מיליון בנגלדשים חיים ליד הנהר, והם תלויים בשטפונות למחייתם. אך השנה הפכו השטפונות לתדירים יותר והם מאיימים לחסל את היבולים

4תגובות

מג'ידה בגום פורסת על שולחן את המזון שאמור להספיק לה ולשני ילדיה הקטנים בעשרת הימים הבאים. כך נראים חיים מוכי אסון. יש כאן כתריסר תפוחי אדמה, שבכולם יש חורי תולעים, כשני ק"ג אורז מאיכות ירודה, כמה חצילים נבולים למחצה וכמה צנוניות. ביום רגיל המשפחה אוכלת קילו אורז, אך לאחרונה, מג'ידה מדלגת על ארוחות כדי שיהיה מספיק מזון לילדיה. "לפעמים הילדים שלי בוכים מרעב, ואני נאלצת לשקר להם ולומר שבקרוב יהיה אוכל".

היא ממתינה, כמו רבות מתושבות מתושבי הכפר שלה השוכן ליד הנהר הגדול ברהמפוטרה שבבנגלדש, שבעלה יחזור עם כסף. הוא הלך לחפש עבודה בקציר אורז, אך מאחר שאיכרים רבים איבדו את יבוליהם בשטפונות שפקדו את מישור הנהר ביולי ופעמיים בספטמבר, שכרם של פועלים ירד למעשה לאפס ואילו מחיר האורז עלה ב‑30%.

רבים מתושבי בנגלדש תלויים בשטפונות למחייתם. המים היורדים מהרי ההימלאיה מביאים שכבות של בוץ מלא בחומרים מזינים שבו אפשר לגדל יבול טוב של אורז. כשהמים נסוגים, הזרעים נזרעים וצבעם הופך מירוק לזהוב כשמתחילה עונת היובש. אך המערכת המתוזמנת הזו של אנשים, קרקע ומזג האוויר מתפוררת.

חאלד חסאן / אוקספאם

אף אחד מהאנשים שחיים כאן, על גדות הברהמפוטרה, אינו יודע מה קרה לשטפונות האמינים שבעבר הביאו להם חיים. הם ידעו תמיד רעב מחזורי. עונות ה"מונגה" לפני קציר היבולים, כשהמזון אוזל ומקומות העבודה מועטים, הן אחד ממאפייני החיים בכפרים. ואולם, השנה התחוללו השטפונות במהירות זה אחר זה, דבר שלא קרה מעולם לפני כן.

רוחבו הרשמי של הנהר במחוז גאיבנדה הוא 10 ק"מ, אך הוא יכול לגדול פי עשרה, וזו סיבת הדרמות החוזרות ונשנות של בנגלדש. רוב המדינה שוכן על מישורים המועדים לשטפונות. שני הנהרות הגדולים ששולטים על הנוף, הגנגס והברהמפוטרה, הולכים ומשתנים. בניית סכרים בהודו, בירוא יערות בנפאל והשתנות דפוסי הגשמים גורמים לכך שהשטפונות הפכו להיות תדירים יותר מאשר בעבר וגם ­- וזו הסכנה האמיתית -­ פחות צפויים מבעבר.

המקום שבו האורז היה אמור לצמוח מכוסה כעת בבוץ. "הנהר עלה על גדותיו. חלקת האורז שלי נסחפה ואיתה כל הצמחים, אפילו הקטן ביותר", אומרת קוהינור שמחזיקה בידה את בתה סרינה.

הנשים יושבות בחצי עיגול בכפר הקטן ראסולפור הסמוך לעיירה גאייבנדה. כולן מנידות בראשיהן. לכל אחת מהן יש סיפור דומה, כי כולן ראו את מזונן וביטחונן נסחפים במים. "שלוש פעמים בא הנהר ולקח את האדמה שלי, ושום דבר לא נשאר", אומרת אחת מהן. "אנחנו ישנים ברחוב על עלי בננה שמשמשים לנו מיטות". סאפינה, אלמנה שחיה לבדה, אומרת שבימים האחרונים אכלה רק "אורז רקוב" שאספה בצדי הדרכים, לשם נפל ממשאיות שנשאו אורז משדותיהם של איכרים בעלי מזל.

אפילו במדינה הצפופה הזאת יש מקומות נידחים, ואחד מהם הוא האי באזה טלקופין, השוכן במרחק של שעה בשיט. 500 בתים הוצפו כאן בשטפונות הבלתי צפויים, והתושבים איבדו את רוב חפציהם יחד עם יבולם. כאן פגשנו את מג'ידה, בת 25, שאיבדה גם את ביתה. "המים הגיעו לי עד הצוואר. כל הבגדים שלי ומעט האורז שהיה לי נסחפו במים", היא אומרת ומציינת שנותרו לה רק עז ותיבת פח קטנה. היא חיה כעת עם שני ילדיה, מג'דול בן ה‑5 ושוניקה בת השנתיים, במקלט מאולתר שעשוי מבמבוק ופח ובו יש יותר חורים מאשר קירות. אין לה כמובן כסף מזומן ואין היא יכולה לשלוח את ילדיה לבית הספר ולגן בבקרים. היא כבר נאלצה למכור את העז.

ארגון לא ממשלתי מקומי בשם (GUK) Gana Unnayan Kendra, מסייע למשפחות הנזקקות של האי. הוא נעזר בארגוני הסיוע הזרים Oxfam ו- Christian Aid בחיזוק בסיסי הבתים כדי שיהיו עמידים יותר בפני שטפונות עתידיים, ומספק לתושבים פרות כדי שתהיה להם הכנסה גדולה יותר. לאחר השטפונות הוחל ביישום תכניות חירום.

אוקספאם נותן מענקים במזומן למשפחות נבחרות מתושבי האזור. "אנחנו פועלים במהירות הגדולה ביותר שביכולתנו לפעול", אומרת פרחאנה חאפז, מתאמת המזון לשעת חירום של הארגון. "לפני שאנשים מתחילים למכור נכסים, ללוות כספים או לעזוב את משפחותיהם כדי לחפש עבודה". לדבריה, העברה ישירה של כסף מזומן היא התגובה הפשוטה והיעילה ביותר במקומות שנפגעו מאסון אך עדיין מתפקדים.

"מונגה", הרעב העונתי ­ הוא הקללה המחזורית והוא ידוע גם בכינוי "מורה קארטיק" -­ חודשי המוות והאסון. חודשי המונגה הולכים ופוחתים, הודות לממשלה שהקימה רשת ביטחון ומזהה אנשים פגיעים. רוב אלה שפגשנו כבר קיבלו סיוע כלשהו במזומנים מאז השטפונות, אך לרוע מזלם, סכנת המוות בבנגלדש איננה מחזורית. ההרס שנגרם על ידי שינויי האקלים גובר והולך.

מנכ"ל GUK, עבדוס סלאם, אומר שהוא פועל לצמצום העוני בצפון בנגלדש קרוב ל‑30 שנה. "אני מרוצה מהתקדמותנו", הוא אומר. "אך שני דברים מונעים מבנגלדש להגיע למקום שבו היא צריכה להיות. האחד הוא הפוליטיקה והשני הוא אסונות הטבע. התורמים שואלים אותי: ‘למה אנחנו עדיין מממנים אתכם?' ואני עונה: תראו מה קורה בנהר'".

מאה מיליון תושבים בבנגלדש חיים ומתים ליד הנהר. כמו רבים מהם, מג'ידה למדה לחשוב בצורה פילוסופית. "כל יום הוא מאבק. אם אנחנו מקבלים כסף, אנחנו אוכלים. אם אין כסף, המשפחה שלי ואני נאלצים להסכים לגורלנו, שהוא לסבול. אבל אני חוששת לעתיד הילדים שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו