בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרת החוץ האמריקאית פרשה, השאלות סביב עתידה מתחילות

הילרי קלינטון לוקחת פסק זמן

עם פרישתה מתפקיד שרת החוץ, הילרי קלינטון נהנית מפופולאריות עצומה. השאלה כעת היא, אם תחזור ב-2016 להתמודד על הנשיאות

3תגובות

התוכנית שקבעה הילרי קלינטון לעצמה לשנת 2013 היתה פשוטה: לערוך מסע פרידה ממושך כשרת החוץ - סדרת טיסות מסחררת על פני כ-1.5 מיליון קילומטרים מסביב לעולם, שהיו אמורות אולי לשבור את השיא שהיא עצמה קבעה, כשביקרה ב-112 מדינות בתקופת כהונתה, יותר מכל שר חוץ לפניה - ואז לנוח. אחר כך, קיוותה להתפנות כדי לעבוד לצד בעלה, הנשיא לשעבר ביל קלינטון, וגם לכתוב ספר המשך לספר זיכרונותיה, "לחיות את ההיסטוריה", שהתפרסם ב-2003, ולבסוף, לקבל החלטה גורלית ומכריעה: האם תנסה שוב להתמנות לנשיאה הראשונה של ארה"ב.

אולם אז, הכשילה אותה בריאותה. בשובה ממסע בן שבוע באירופה חלתה בווירוס בבטן, סבלה מתשישות, התייבשות חמורה, התעלפות וזעזוע מוח. היא אושפזה, והרופאים גילו קריש דם בקרבת המוח. האשה, שנדמה היה כי הצליחה להניח את המסד המושלם למועמדות לנשיאות, האשה שכל חייה סללה את דרכה בעצמה, נאלצה לפרוש מן המשחק בשל נסיבות שמעבר לשליטתה.

זה היה סימן נדיר של פגיעות, בתום ארבע שנים מתוכננות היטב של מסעות מפרכים מעבר לים, אל מאחורי הקלעים המדיניים. בשנים אלו שימשה מתווכת לענייני שלום, אוכפת של מדיניות בינלאומית ושגרירה כלל-עולמית של ארה"ב, והצליחה להתגבר על הצל הענק שהטיל עליה בעלה בתחילת הדרך. אולם, לא היה זה הסימן היחיד.

ההתקפה הקטלנית על הקונסוליה האמריקאית בבנגאזי שבלוב, ב-11 בספטמבר 2012, חשפה במשמרת שלה בעיות של חוסר-תקשורת בתוככי משרד החוץ - בעיות שעלולות עוד לפגוע במורשת הדיפלומטית שעליה עמלה, ולשמש כלי ניגוח בידי יריביה הפוליטיים העתידיים, אם תחליט לחזור לפוליטיקה. קלינטון, עם זאת, לא נבהלה. כאשר מסרה את עדותה בנושא בפני הקונגרס, נדמה היה שאותו להט, שתמיד נקשר לשמו של הזוג קלינטון, חזר פתאום למרכז הבמה. בתמונה האחרונה אולי של הקריירה הדיפלומטית שלה - שהסתיימה ביום שישי עם מינויו של ג'ון קרי לשר החוץ - היא לא התכוונה להשפיל את מבטה.

אולי היו אלה ההתקפות החוזרות והנשנות מצד החוקר הרפובליקאי בקונגרס - שתהה מדוע סווגה ההתקפה בימים הראשונים כתוצאה של הפגנת רחוב, ולא כמעשה טרור - שגרמו לקלינטון לענות בתקיפות, בקול רם ורועד מכעס. "מה זה כבר משנה עכשיו?", תבעה, "התפקיד שלנו הוא לברר מה קרה ולעשות כל מה שביכולתנו למנוע הישנות של אירועים כאלה, סנאטור". בראיון אחרון בתפקיד שהעניקה לאי-פי ביום חמישי, גינתה קלינטון את מי שממשיכים לטעון כי הממשל שיקר בנושא. "ישנם אנשים בפוליטיקה ובתקשורת שגם עובדות לא ישנו את דעתם", אמרה, "הם לא חיים בעולם המבוסס על עובדות. וזה מצער. מצער למען המערכת הפוליטית שלנו ומצער למען אותם אנשים שמשרתים את הממשל, בנסיבות מסוכנות וקשות מאוד".


תגובותיה של קלינטון, במנותק ממידת צדקתן, מוכיחות שלא איבדה את החוסן שבזכותו מי שכשלה בניסיונה לזכות במועמדות הדמוקרטים למרוץ לבית הלבן, הפכה לאחת הנשים הפופולאריות והמוכרות ביותר בעולם. הן גם מוכיחות אולי, שחרף הבעיות הבריאותיות שמהן סבלה לאחרונה, אין בכוונת שרת החוץ, הסנאטורית והגברת הראשונה לשעבר, להפקיר את גורלה הפוליטי בידי אחרים.

אפילו בטרם חלתה, דנו מקורביה ביתרונות ובחסרונות של התמודדות נוספת לנשיאות. האם יש טעם בהשקעה מרובה כל כך של זמן, אנרגיה ובעיקר כסף - רק בחודש שעבר הצליחה לכסות חוב בן חמש שנים ממסע הבחירות של 2008 - והאם התמודדות לא תעורר מחדש התקפות אישיות עליה, על בעלה ועל אופיה?

סקרי דעת הקהל מראים שכיום קלינטון היא המועמדת המועדפת לקראת הבחירות לנשיאות ב-2016, ושום מועמד דמוקרטי לא נמצא מתאים יותר ממנה לאחד את המפלגה. עומדים לזכותה הפופולאריות שלה בכל רחבי ארה"ב ופועלה במשך הקריירה הפוליטית שלה. היא זוכה באחוזי התמיכה הגבוהים ביותר, ומן הסתם יהיה לה יתרון גם מול כל מועמד רפובליקאי. בסבב הבא תהיה בת 69, לא מבוגרת מכדי להנהיג - סגן הנשיא ג'ו ביידן, יריב אפשרי בקרב מפלגתה, מבוגר ממנה בחמש שנים.

ואף על פי כן, כל נבואה בעניין עדיין מוקדמת. ככלות הכל, במשך שנים נחשבה קלינטון למועמדת המועדפת למינוי המפלגה הדמוקרטית למרוץ לנשיאות ב-2008, עד הרגע שבו ניצח אותה ברק אובמה באיווה. כמו אובמה, כמה מהיריבים האפשריים ב-2016 הם בגדר תעלומה ולא ניתן כעת לאמוד את כוחם.

אין ספק, עם זאת, שהשנים שבהן כיהנה כסנאטורית, ובעיקר כהונתה כשרת החוץ בממשל אובמה, העלו אותה מעל ההתכתשויות הבין-מפלגתיות ושיפרו את מעמדה בעיני הציבור. מעמדה בסקרים מצוי בנקודה הגבוהה ביותר בקריירה שלה - 67% תמיכה בסקר שערכו ה"וושינגטון פוסט" ורשת אי-בי-סי. תוצאה זו מוכיחה שהתגברה על חילוקי הדעות שעוררה בשנותיה בבית הלבן, ושהתעוררו מחדש במסע הבחירות שלה ב-2008.

ואולם חלק מכבוד זה יעלם בוודאי ברגע שתזוהה שוב כפניה של המפלגה הדמוקרטית, ותחזור למוקד הוויכוחים רוויי-האיבה בסוגיות ההגירה, ההפלות, החוב, המסים, מערכת הבריאות ועוד. אבל קלינטון מעולם לא חששה מעימותים. במסע הבחירות ב-2008, אמרה על אובמה שהוא מזניח את בוחריו וקראה לעברו "תתבייש". עשר שנים קודם לכן, פטרה את הדיבורים על בגידות בעלה בטענה שהם חלק מ"קנוניה נרחבת של הימין" להפילו.

גם דרכה במשרד החוץ לא היתה קלה. בימיה הראשונים בתפקיד, יצאה למסע ממושך באפריקה כדי לטפל בבעיות בוערות ביבשת, ואולם נסיעתו של בעלה לצפון קוריאה לצורך שחרור שני עיתונאים, העיבה לגמרי על מסעה שלה.

למרות ביקורה ההיסטורי בגומה שברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, עיר שחרבה כליל במלחמות, מסעה באפריקה, שכלל ביקור שבע מדינות ב-11 ימים, זכור בעיקר בשל חילופי הדברים עם סטודנט בקינשאסה. לשאלתו מה דעתו של ביל קלינטון על ההשפעה הסינית על אפריקה, ענתה קלינטון "אתה רוצה לדעת מה בעלי חושב? בעלי איננו שר החוץ, אלא אני. לכן אם אתה רוצה לשמוע את דעתי, אני אומר לך את דעתי, ואין לי כל כוונה לשמש שופר לבעלי".

את דעותיה אלו מעולם לא התביישה לבטא. בביקור בפקיסטאן ב-2009 אמרה כי היא מתקשה להאמין שאיש בממשלת פקיסטאן לא ידע את מקום הימצאו של בן לאדן, ועוררה מחאה רשמית. באותה הזדמנות גם הגנה בלהט על התקיפות הלא-פופולאריות של כלי טיס בלתי מאוישים נגד מיליציות חמושות.

עם הצלחותיה הדיפלומטיות הגדולות נמנים שחרורו של מתנגד המשטר הסיני, צ'ן גואנצ'נג, ומסעה ההיסטורי לבורמה (מיאנמר) ב-2011 - כשהיתה שרת החוץ האמריקאית הראשונה לבקר במדינה זה 56 שנה. היא ביקרה בכל מדינות דרום מזרח אסיה, וחיזקה קשרים עם מדינות אויב לשעבר ממלחמת וייטנאם. באפריקה הצליחה להביא להסכם בסכסוך הממושך בין סודאן לדרום סודאן.

עם זאת, קלינטון מותירה מאחור משברים בינלאומיים לא פתורים רבים: מלחמת האזרחים בסוריה, העתיד הדמוקרטי של מצרים. התערערות הקשרים בין ארה"ב לישראל, עליית הטרור בצפון אפריקה, המצב הלא ברור באפגניסטאן ולמרות אין-סוף התראות כלפי איראן, יכולתה הגרעינית רק הולכת ומתעצמת, וישנו כמובן גם עתידו הלוט בערפל של הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

האם תמשיך? היא עצמה, כך נראה, טרם החליטה, אף על פי שהיא חוזרת ואומרת שהפוליטיקה כבר מאחוריה, אם כי בפחות נחישות מבעבר. "אהיה שרת החוץ עד הרגע האחרון שבו אצא דרך הדלת", אמרה לאי-פי, "אחר כך אצא לי לחופשת סוף שבוע, ואז אולי אתחיל לחשוב על ההצעות, הבקשות והרעיונות השונים שפגשתי בדרכי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו