בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברוכים הבאים לשכונת הכלובים

הונג קונג היא אחת הערים העשירות בעולם. אך לצד השפע, הולכת וגדלה גם מצוקתם של תושבים שאינם מסוגלים לעמוד במחירים ומידרדרים אל הרחוב

44תגובות

רבים מעשירי הונג קונג, אחת הערים האמידות ביותר בעולם, גרים באחוזות רחבות ידיים ובעלות נוף עוצר נשימה. עבור העניים, כמו ליונג צ'ו-יין, הבית הוא כלוב מתכת חלוד ומסורג בשכונת הפועלים מערב קוולון. ליונג, בן 67, קצב בגמלאות, משלם 167 דולר אמריקאי בחודש עבור הכלוב הזה, שדומה יותר למתקן גידול ארנבים מאשר דירה.

ליונג איננו היחיד. לצד הכלוב שלו פזורים זה לצד זה עוד כתירסר כלובים ששטחם כ-1.5 מ"ר. כדי להתמודד עם פרעושים, ליונג ושכניו מותחים רפידות דקות, מחצלות מבמבוק ואפילו פיסות לינולאום על רצפות העץ של הכלובים, במקום מזרונים.

"נעקצתי כל כך הרבה פעמים שאני כבר רגיל לכך", אומר ליונג שעה שהוא מקפל את שרוולי ג'קט הפליז הכחול שלו כדי להראות את הסימנים האדומים שעל ידיו. "אי אפשר לעשות כלום נגד זה. אני חייב לחיות כאן, אני חייב לשרוד".

כ-100 אלף בני אדם בהונג קונג, הקולוניה הבריטית לשעבר, חיים במה שמכונה על ידי השלטונות וארגוני המגזר השלישי "דיור לא ראוי". בקטגוריה זו נכללים לא רק כלובים, אלא גם דירות שחולקו לאשקוביות זעירות, מתקני עץ בגודל של ארונות מתים, תאים ממתכת או חדרוני גג. כל אלה משמשים כתמונת ראי הפוכה לשפע הכלכלי ולקדמה הארכיטקטונית של הונג קונג. 

מחירי הדיור בהונג קונג, שהרקיעו שחקים בשנים האחרונות, הם הסיבה המרכזית לכך שאזרחים כמו ליונג נאלצים לגור בתנאים בלתי אפשריים ובזוהמה. האמרת מחירי הנדל"ן היא גם הסיבה המרכזית לזעם הציבורי ולצניחה בפופולריות של מושל הונג קונג, הליונג צ'ון-יינג, הזוכה לתמיכת השלטונות בבייג'ינג. 

ליונג נכנס לתפקידו ביולי 2012 תוך שהוא מבטיח לתושבי הונג קונג רפורמה בתחום הדיור. בעשרת החודשים הראשונים של השנה שעברה זינקו המחירים בעיר בכ-23% ומאז 2008, שנת המשבר הכלכלי העולמי, הם הוכפלו. דו"ח שפרסמה לאחרונה קרן המטבע הבינלאומית מגלה כי גם מחירי השכירות בהונג קונג נמצאים בתהליך התייקרות מתמיד.

עליית המחירים הפכה את הדיור למוצר שאינו בר השגה לחלק נכבד מהאוכלוסיה. מקור ההתייקרות הם שיעורי הריבית הנמוכים שמעודדים אנשי עסקים ובעלי נכסים לקחת הלוואות. השקעות מצד אנשי עסקים סינים וזרים, המבקשים להשיג תשואה גבוהה על נכסיהם בהונג קונג, רק מחמירות את הבעיה. בנאום הניצחון שלו אמר ליונג כי חוסר יכולתו של מעמד הביניים בהונג קונג לרכוש דירות מהווה סכנה חברתית של ממש והבטיח להעמיד את העניין בראש סדר העדיפויות של ממשלתו.

דבריו של ליונג הפוכים לחלוטין מהמדיניות שהנהיג קודמו, דונלד טסאנג. עם זאת, מחוקקים ופעילים חברתיים מותחים ביקורת קשה על מדיניות המושל וטוענים כי היא אינה פותרת את בעיית היצע הדירות בטווח הקצר. כ-210 אלף תושבים נמצאים כיום ברשימת המתנה לדיור ציבורי, נתון כפול מזה שהיה ב-2006. גם אחוז העניים בהונג קונג נמצא בעלייה מתמדת. כיום כ-1.19 מתוך 7.1 מיליון התושבים חי מתחת לקו העוני (1,550 דולר בחודש) - עלייה של כ-40 אלף בני אדם ביחס לשנת 2011.

בלומברג

"אני זוכר שכשהייתי בבית ספר יסודי, המורים עשו ניסוי: הם שמו עכברים רבים בקופסה קטנה ואז הם היו נושכים זה את זה", אומר חבר הפרלמנט בהונג קונג פרדריק פאנג ומזהיר מפני התגברות הזעם הציבורי. "הצפיפות גדולה כל כך שאנשים הופכים ליותר ויותר נואשים ועצבניים".

גם לקצב ליונג אמון קטן מאוד ביכולתה של הממשלה לשנות את מצבו. "השאלה היא לא אם אני מאמין הפוליטיקאים או לא. פוליטיקאים תמיד מדברים ככה", הוא אומר ומספר כי עבר להתגורר בכלוב כבר לפני כ-20 שנה, אחרי שאיבד חלק מאצבעו במהלך עבודה. לליונג, שסיים רק שבע שנות לימוד, אין סיכוי כיום למצוא עבודה והכנסתו היחידה היא סיוע ממשלתי בסך 400 דולר הונג-קונגי בחודש (כ-2,000 שקל). הוא גם לא הגיש בקשה לדיור ציבורי מכיוון שאיננו רוצה לעזוב את שכניו. הוא מעולם לא התחתן ואין לו ילדים. הוא מאמין שאת יתר חייו יעביר בשכונת הכלובים. אחרי תשלום שכר הדירה, נותר בידיו סכום השווה לכ-1,400 שקל, ממנו הוא צריך לחיות חודש. "זה בלתי אפשרי לחסוך כך", הוא אומר. 

בניגוד לליונג, רבים מעניי הונג קונג כן נרשמו לקבלת דיור ציבורי, אך הם צפויים להמתין ליותר מארבע שנים. לי טאט-פונג בת ה-63 היא אחת מהם. היא ושני נכדיה ממתינים לצאת מהאשקובית הזעירה שבה הם חיים בשכונת וון צ'אי, אך אינם יודעים מתי זה יקרה. ביתם הקטן מלא בשקיות עמוסות בגדים, כלי מטבח ובעלי חיים. "אין כאן מספיק מקום וממש קשה לנשום כאן. זה פשוט מתיש", אומרת לי, "לפעמים אני מתמלאת בזעם ובוכה. אבל איש אינו רואה. אני מסתירה את הייאוש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו