בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרישת האפיפיור

כשרומא שאגה "ביאנקו, ביאנקו"

באפריל 2005 מת יוחנן פאולוס השני. בתוך ימים התמלא הוותיקאן במאות אלפים שבאו להיפרד ולחכות לנס מארובת הבזיליקה בכיכר פטרוס הקדוש

תגובות

כשקיפלנו את הציוד אחרי הכתרתו של בנדיקטוס ה-16 לאפיפיור החדש, בסיום חודש של עבודה מפרכת, הצלם הרומאי הסתכל עלינו ואמר: "נו, עבדנו כל כך קשה, ומה עכשיו? שוב יש לנו אפיפיור זקן וחלש, אפשר להתחיל את כל ההכנות מחדש". אתמול, כשהכריז האפיפיור על פרישתו, יכולתי לדמיין את קריאות הצער שנשמעו ברחבי העולם: של אלה שעבדו והתפללו איתו, של אלה שהאמינו בו והלכו בדרכו, וגם את קריאות הצער של מאות עיתונאים, שוטרים, אנשי לוגיסטיקה ואנשי כנסייה שיצטרכו בתוך שבועות קצרים להפיק את אחד המופעים הגדולים בעולם: בחירתו של אפיפיור חדש.

באפריל 2005, אחרי חודשים של מחלה וכמה אשפוזים בבית החולים ברומא, מת יוחנן פאולוס השני, אהוב לבם של מיליוני קתולים ברחבי העולם. בתוך ימים התמלאה העיר במאות אלפי מאמינים מכל קצוות תבל. הם באו בכל הדרכים ללוות אותו בדרכו האחרונה ולצפות להכרזה על יורשו. הם בכו ברחובות וסיפרו על הפעם שראו אותו, הם ממש בטוחים, דרך מכונית הזכוכית המשוריינת בביקור ההוא בקובה, או בלורדס שבצרפת, או במיסת יום ראשון "כאן, בפינה הזאת בוותיקאן". אחר כך התפנו לדברים האחרים שמציעה העיר הנצחית - שופינג ומזון משובח. הם שתו אספרסו וקנו מזכרות - חולצות "אוהבים אותך פאפא" או עותק של "אוזבטורה רומנו", העיתון הלאומי של מדינת הוותיקאן שנשא את הבשורה המרה בכותרתו הראשית.

אחרי הלוויה, שדחתה ביום את חתונתם של הנסיך צ'ארלס וקמילה פארקר בולס, עברה רומא מאבל לציפייה דרוכה. קורות החיים של הקרדינלים המועמדים לתפקיד נלמדו בעל פה על ידי שדרני טלוויזיה עייפים. העיר התמלאה במהמרים על זהותו של האפיפיור הבא. גם אתמול פתחו סוכנויות ההימורים את הקופות: על פי סוכנות ההימורים האירית פאדי פאואר, המועמדים המובילים להחלפתו של בנדיקטוס הם הקרדינלים של קנדה, ניגריה וגאנה. גם ב-2005 היה זה הקרדינל הניגרי פרנסיס ארינזה, חביבם של העיתונאים, המהמרים וההמונים בכיכר פטרוס הקדוש. כמו כוכב קולנוע על השטיח האדום נופף ארינזה לשלום כשנכנס אל הקונקלבה הסודית. החיוך שלו התפרש בזמנו כהוכחה לסיכוייו הגדולים בהצבעה, אבל בדיעבד אולי הוא סתם שמח מכך שסוף סוף יוכל לראות את הקפלה הסיסטינית (שם נערכת ההצבעה) בשקט, בלי מאות תיירים.

וכך החלה ההמתנה. הביטוי "עד שיצא עשן לבן" הוא אחד המטעים ביותר. הלבן לא ממש לבן, השחור לא ממש שחור, והארובה שממנה הוא יוצא חבויה היטב בין מבוך הבניינים שמרכיבים את הבזיליקה של פטרוס הקדוש. אבל קבוצת הקרדינלים לא החזיקה את רומא במתח זמן רב מדי, ואחרי יום אחד "שחור" הסתיימה ההתלבטות והעשן הלבן המיוחל החל להיתמר. את היום הזה לא ישכח כל מי שהיה בסביבה. שאגות "ביאנקו, ביאנקו" עמומות הלכו והתגברו. מיד אחריהן פרצו תושבי רומא ומאות אלפי אורחיהם בריצה מטורפת לעבר כיכר פטרוס הקדוש.

אם היית ברומא באותו יום - היית בין הרצים. רצית לראות את ההכרזה "יש לנו אפיפיור", habemus papam, מהמרפסת. רצית לראות את הדלת נפתחת ואת האפיפיור החדש מברך את ההמונים בברכת "אל העיר ואל העולם" Urbi et Orbi. רצית להניח בצד את הציניות, את ההתחשבנות עם הכנסייה ויחסה לאיידס, לנשים ולילדים שעברו התעללות מינית, ולהתרגש עם המאמינים התמימים. רצית לספר לילדים: "ראיתי את ההיסטוריה מתרחשת לנגד עיני".

הכותבת ניהלה את מחלקת הטלוויזיה של סוכנות רויטרס ברומא בזמן בחירת בנדיקטוס ה-16



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו