הסקרנות עוד תהרוג את קים ג'ונג-און

החברה הסגורה והענייה של צפון קוריאה נחשפת יותר ויותר לתרבות המערב והאחיזה של הרודן בנתיניו הסקרנים נחלשת והולכת

אקונומיסט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אקונומיסט

ג'יאון גאום ג'ו לובשת חולצה בצבע טורקיז, נועלת נעלי ספורט דייגלו ומחזיקה ביד טלפון נייד של "הלו קיטי". היא משתלבת היטב בין הצעירים השותים לאטה בסטארבקס במרכז סיאול. עיניה הכהות בורקות כשהיא מדברת - והיא מדברת הרבה. הצעירה בת ה-26 מהססת רק כשהיא נשאלת על קים ג'ונג-און השולט בארצה, צפון קוריאה, שנה לאחר שנמלטה לדרום קוריאה. היא אומרת שעברה שטיפת מוח יסודית כל כך, שהיא עדיין אינה מסוגלת למתוח עליו ביקורת.

ג'יאון אינה מסנגרת על המשטר בצפון קוריאה. היא נמלטה ממנה לא בגלל הרעב והאכזריות אלא בגלל הדיכוי. היא רצתה ללבוש מכנסי ג'ינס, לענוד תכשיטים ולפזר את שערה. היא חלמה אפילו לנהוג במכונית ספורט אדומה ולהרכיב משקפיים כהים. היא טיפחה חלומות כאלה בחדר השינה שלה כשצפתה בסרטים אסורים מדרום קוריאה וארה"ב, שהוברחו לצפון קוריאה מסין. היא אפילו לא נעצרה על ידי משטרת האופנה - גוף אמיתי ואימתני בצפון קוריאה - על שחבשה לראשה כובע שעליו היו מודפסות המלים "ניו יורק".

נטיות חומרניות כאלה, שאינן תואמות את המדינה שבה יותר מרבע מהילדים סובלים מתת-תזונה, משקפות שינוי המתחולל בצפון קוריאה. אמנם הדור השלישי של שושלת קים ממשיך לשלוט בה, אך היא משתנה בצורה דרמטית. במקום להסתמך על המדינה, רבים מהאזרחים עוסקים בעיסוקים רבים ושונים כדי להתקיים ולשרוד. רבים מאלה שמצליחים אינם בוחלים בשחיתות, שוק שחור, פרוטקציה, מידע פנימי ופשיעה - כל הדרכים של כלכלה פרטית ולא מפוקחת.

הפגנה נגד שליט צפון קוריאה בסיאול, בחודש שעבר צילום: רויטרס

עד לאחרונה העולם החיצון ידע מעט מאוד על המתרחש בחברה הצפון קוריאנית. אך בעשור האחרון החל מידע לזרום, אמנם באופן לא חוקי, אל המדינה וממנה. למצב הזה יש שתי תוצאות. הראשונה: תושבי צפון קוריאה, שמקבלים מידע מבחוץ, יכולים להשוות את חייהם העניים לחיים במקומות אחרים וגובר אצלם הרצון ליהנות ממנעמי העולם המודרני. אנדריי לנקוב, רוסי המומחה לצפון קוריאה ומרצה באוניברסיטת קוקמין בסיאול, אומר שבחברה הצפון קוריאנית הכסף משפיע כעת יותר מאשר קשרים לשלטון.

"זו חברה שונה לגמרי מהחברה שהיתה לפני 15 שנים". התוצאה השנייה היא שזרם המידע החדש מאפשר לזרים לראות את השינויים המתחוללים בחברה הצפון קוריאנית. השנה, לראשונה, מיפו גוגל וכמה צפון קוריאנים את פנים המדינה וסימנו הכל - מתחנות רכבת תחתית ועד למחנות עבודה. המידע הזה לא יהיה נגיש לצפון קוריאנים, שכמעט כולם מנועים משימוש באינטרנט, אך הוא מסייע לזרים להסיר את עטיפת הסודיות האופפת את המדינה.

המקום שבו קל ביותר להבחין בשינויים הוא פיונגיאנג, שתאורתה מוזנת על ידי תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית הואיצ'ון. האורות ממשיכים לדלוק בלילות באחדים ממגדלי המגורים החדשים, שאחד מהם מתנשא לגובה 45 קומות (אף על פי שהדיירים מתבקשים להחזיק דליי מים למקרה שהברזים יתייבשו).

עם זאת, מאחורי הבניינים הגבוהים מצויים כבישים לא סלולים. הכלכלנים סטיבן האגארד ומרקוס נולנד מדברים על "אשליית פיונגיאנג" ואומרים כי לדעתם, השלטונות רוצים למנוע התקוממות של תושביה ושואבים משאבים משאר חלקי המדינה כדי לפתח אותה. פער מתרחב קיים גם בין פיונגיאנג לשאר חלקי המדינה. בדו"חות של האו"ם מתגלה ניגוד חריף בין המצב בבירה לבין תת-התזונה החריפה בקרב ילדים מתחת לגיל 5 בשאר חלקי המדינה, ובעיקר בצפון החקלאי. פרשנים אומרים כי ייתכן שהאורות הזוהרים ברחובות הבירה וזיקוקי הדינור בפארקים שלה הם ניסיון ציני לתת לתושבים האומללים של הפרובינציות מטרה שאליה הם יכולים לשאוף, פרט לסיאול.

עדיין לא נראים סימני מחאה ברורים, אין ארגונים חשאיים לשמירה על זכויות האדם, אף על פי שיש במדינה כ-200,000 אסירים פוליטיים, ואין אינטלקטואלים חתרנים כפי שהיו בברית המועצות לשעבר. עם זאת, מופיעים סימנים להיפתחות אל העולם החיצון והוקמו ארגונים המקיימים דיאלוג עם ארגונים זרים. ייתכן שהסקרנות של התושבים היא הדבר שממנו צריך המשטר, האובססיבי לחשאיות, לחשוש יותר מכל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ