בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחפשים שלדים בחצר האחורית של הפנימייה לבנים

לא ברור כמה נערים נקברו בבית הספר דוזייר שבפלורידה, ומה גרם למותם. לאחר שנים של שתיקה, החלו לחקור מה קרה במוסד שנסגר באחרונה

4תגובות

איש אינו יודע בוודאות כמה גופות קבורות בשטח בית הספר ארתור דוזייר לנערים בפלורידה, הידוע לשמצה. איש גם אינו יודע בוודאות כיצד מצאו חוסים כה רבים את מותם. הקברים המפוזרים בשטח אינם נושאים כל סימן של שמות או ביטוי לרגש אוהב. רק הצלבים הלבנים שהמדינה הציבה שם בשנות ה-90 מסגירים את העובדה שמדובר בבית קברות.

מאז הקמתו של המוסד הראשון במדינת פלורידה שבארה"ב לילדים עבריינים בשנת 1900, ועד לסגירתו ב-2011, היה דוזייר שם נרדף למלקות, התעללות, עבודות כפייה ובמקרים מסוימים גם למוות. דיונים בקונגרס, דיונים של רשויות פלורידה וחקירות על בית הספר הפנו את הזרקור לתנאים המזוויעים ששררו במקום, אך הוא נותר על כנו.

כעת, בעקבות דרישה של משפחות הנערים המתים ושל מאות תלמידים לשעבר בבית הספר, שחלקם מבוגרים ואף זקנים, בילו אנתרופולוגים משפטיים מאוניברסיטת דרום פלורידה את השנה האחרונה בניסיון למצוא את התשובות הטמונות באדמת הקמפוס הרחבה.

עשרות שנים לאחר שעברו התעללויות קשות ביותר, החלו לדבר התלמידים לשעבר על המכות האכזריות שהיו לחם חוקם, ומשפחות של כמה מהנערים שמתו בבית הספר מבקשות לתת כבוד ליקיריהן. מבחינתם, הצלבים באו מאוחר מדי. הם רוצים לדעת יותר: איפה הילדים קבורים וכיצד הם מתו, וכיצד הם מתו.

"מה שקרה, קרה, ואני מוכן לסלוח", אומר גלן ורנדו, שדודו תומס נשלח לדוזייר ב-1934 לאחר שהואשם בגניבת מכונת כתיבה מהחצר של שכן בברוקסוויל. כעבור חודש הודיעו להם שתומס מת מדלקת ריאות. "הוא היה בן 13. הוא לא עשה שום דבר, בסך הכול חצה חצר אחורית", הדגיש.

צוות האנתרופולוגים מתמקד בעיקר בבית הקברות בצד האפרו-אמריקאי של הקמפוס מתקופת ההפרדה הגזעית. עד כה איתר הצוות 50 קברים מאולתרים, 19 יותר מאשר נטען בחקירה של הסוכנות לאכיפת החוק בפלורידה מ-2009.

על סמך תיעוד של בית הספר, רישומים של הרשויות ורישומים היסטוריים, היו לפחות 98 מקרי מוות בין השנים 1960-1913.

החיפושים הופסקו אשתקד כאשר ניסתה מדינת פלורידה למכור את השטח, אך צו של בית המשפט מנע את המכירה.

ארין קימרל, העומדת בראש צוות האנתרופולוגים, סבורה שמספר גדול יותר של נערים נקברו בשטח בית הספר. מאוד לא סביר, היא אומרת, שהילדים הלבנים והשחורים ששהו בבית הספר השוכן בצפון פלורידה, נטמנו באותו בית קברות לפני ביטול ההפרדה הגזעית.

פירוש הדבר שילדים לבנים קבורים מן הסתם במקום אחר. מסמכים ועדים מזכירים מקומות קבורה אחרים, אבל אף אחד מהם לא זוהה בוודאות.

"חשוב לנו לסגור את הפצע הזה בחיינו", אומרת אובל קרל, בת ה-84, שייתכן כי אחיה קבור שם. ב-1941 הודיעו בעלי תפקידים בבית הספר להוריה, שאוון, שנשלח לשם בעקבות גניבת מכונית, ברח. כמה ימים אחר כך הוא נמצא מת, כנראה כתוצאה מדלקת ריאות.

עד שנודע להוריו על מותו, אוון כבר נקבר. לא עמדו לרשות המשפחה המשאבים כדי להיאבק, והם פשוט חזרו הביתה. האם לא התאוששה. "אילו אמי ידעה בביטחון שאוון קבור בקבר הזה, היא היתה עשויה להשלים עם זה", מציינת אחותו קרל. "אבל חוסר הידיעה אוכל את האנשים מבפנים".

המלקות בבית הספר לתיקון ההתנהגות של מדינת פלורידה היו עניין שבשגרה. הם נמשכו עד אמצע שנות ה-60.

כשהמושל קלוד קירק בא ב-1968 לביקור פתע, כדי לבדוק את בית הספר הנוטה ליפול, הוא אמר: "אילו אחד הילדים שלכם הוחזק בנסיבות כאלה, הייתם באים לשם עם רובים".

אבל ההתעללות נמשכה. בשנות ה-80 סיפרו ילדים שהוחזקו בבית הספר כי נכבלו והוכנסו לבידוד. דו"ח של משרד המשפטים, שנערך ב-2011 ומתח ביקורת חריפה על בית הספר, קבע כי ההתעללות בילדים היתה "שיטתית, גסה, בולטת ומסוכנת".

ב-2008 התחילו תלמידים לשעבר, ששהו במוסד בשנות ה-50 וה-60, לספר סיפורי זוועה לעיתונים. הם כינו את עצמם נערי הבית הלבן, רמז לבניין הקטן והשחור שבו לדבריהם הולקו על כל הפרה של התקנות. מספר הגברים, הטוענים שסבלו מהתעללות בבית הספר, מגיע כעת ל-300 בקירוב.

רוברט סטריילי, בן 66, הגיע לבית הספר ב-1963, זמן קצר לאחר שנתפס נוסע במכונית שגנב אחד מחבריו. הוא מאשר את דבריהם של נערי הבית הלבן ומספר שהוכה כבר ביום הראשון לבואו - הוא נלקח לבית השחור, קיבל הוראה לשכב על הבטן על מזרן מלא כתמי דם ולאחוז חזק בראש המיטה.

"חשבתי שהכו אותי במוט ברזל", אמר סטריילי, שציין כי נאמר לו "'לנשוך את הכר'. אסור היה לך לעזוב את ראש המיטה. אילו עזבת, הם היו מתחילים מההתחלה. היה מותר לך לבכות, אבל לא לצרוח".

ב-2008 הורה המושל צ'רלי קריסט לערוך חקירה כללית. החקירה גילתה רק 31 קברים ולא הצליחה לאשש את הטענות על התעללות.

ראש צוות האנתרופולוגים, הד"ר קימרל וחברי הצוות שלה, עוררו בקרב המשפחות תקווה חדשה שסוף סוף יזכו הילדים לכבוד אחרון. "הם רוצים שהילדים יובאו הביתה", אומרת קימרל שסייעה באיתור קברים בכל רחבי העולם. "אלה לא היו ילדים לשימוש חד-פעמי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו