בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרסיי חולמת להיות סינדרלה של הים התיכון

עיר הנמל שבדרום צרפת נבחרה לבירת התרבות של אירופה ב-2013. עבורה, זוהי הזדמנות נדירה להתנער מהעוני והפשע ולהפוך למרכז תרבותי מושך

3תגובות

באחד הבניינים בנמל הישן של מרסיי הצטופפו בעבר מהגרים, ברובם מאפריקה. הם התקלחו, עברו טיפול נגד כינים ונבדקו לפני כניסתם לצרפת. הבניין, שתפקידו הקביל לזה של אליס איילנד בניו יורק של תחילת המאה ה-20, היה נטוש 40 שנה וכמעט נהרס ב-2009. כעת הוא מתוכנן להיות מוזיאון ועובר שיפוץ לקראת הפתיחה שאמורה להתקיים ב-1 במארס. "ברכות מפרובאנס, נופים ים-תיכוניים" (לחלופין: השתקפויות ים-תיכוניות), יהיה שמו.

הקמת המוזיאון נעשית כחלק מתוכניתה של מרסיי לחגוג את בחירתה לבירת התרבות של אירופה ב-2013. תואר זה, ניתן מדי שנה מאז 1985 על ידי האיחוד האירופי, והוא דומה ביוקרתו לזכייה במשחקים האולימפיים. הוא מעניק למרסיי, העיר השניה בגודלה בצרפת, הזדמנות לברוא את עצמה מחדש, לתבוע מחדש את הנמל המדהים שלה בעבור האזרחים הפשוטים ולשנות את תדמיתה – מעיר ענייה, קשת-יום ומוכת פשע ושחיתות, שכלכלתה הידרדרה בתום תקופת הקולוניאליזם, לעיר תיירותית יפה, שטופת שמש המציעה למבקריה ים, מאכלי ים ותרבות. זו המטרה – להפוך את מרסיי לא רק למרכז מסחרי, אלא גם ליעד.

לרשות המארגנים עומד תקציב של כ-135 מיליון דולר, שגויס מהציבור ומקרנות פרטיות. באמצעות הכספים הם מקווים לבצע לעיר, ובעיקר לאזור הנמל, מתיחת פנים שתמשוך שני מיליון מבקרים. "זאת רעידת אדמה תרבותית", אומר ז'אק פיסטר, יו"ר לשכת המסחר המקומית ומנהל אגודת "מרסיי-פרובאנס 2013". "יצרנו הצעה תרבותית מיוחדת במינה באירופה, ואנחנו רוצים לקשור יחד את צרפת, אירופה והים התיכון. אנחנו רוצים שתושבי מרסיי יקבלו בחזרה את חוף הים ואת הנמל הישן".

כחלק ממתיחת הפנים, הקימה עיריית מרסיי עשרה אתרים חדשים לפעילות תרבותית, רובם בבניינים ישנים או נטושים שעברו שיפוץ. כך, לדוגמה, הוסבו תחנת תברואה ובית חרושת ענק לטבק שמוקף בקירות מכוסים בגרפיטי, למרכזי אמנות מודרנית שהנושא המרכזי שלהם הוא הגירה וגלות.

בלומברג

מרסיי גם בנתה כמה בניינים חדשים יוצאי דופן. למשל, מוזיאון הזכוכית הענק, שבנייתו מומנה על ידי המדינה ושייפתח ביוני, או וילה מדיטראנה, מרכז בינלאומי לדיאלוג ולהחלפת דעות על אגן הים התיכון והעמים שיושבים לחופיו, שבנייתו מומנה על ידי הממשל המחוזי ומתנשא מעל למים. שימוש טוב נעשה גם באחדים מהמוזיאונים הקיימים של מרסיי, כגון La Vieille Charite, בית תמחוי מהמאה ה-17, ובית חולים ברובע פאנייה שניצל מהריסה לפני שנים אחדות. בניין זה שופץ ובימים אלה מוצגת בו תערוכת Vestiges של ז'וזף קודלקה, שבה מוצגים צילומים בשחור-לבן של שרידים יווניים ורומיים מאגן הים התיכון.

זינב סדירה, צלמת שנולדה בצרפת להורים ילידי אלג'יריה, אומרת שהעיר "מנסה לנפץ את הקלישאה, לפיה מרסיי היא השער לאוריינט, לאלג'יריה ולקולוניאליזם". לדבריה, מרסיי "הוזנחה זמן רב" ופרסומה נבע יותר מהפשע השורר בה מאשר מהתרבות, אך "כעת יש לה הזדמנות להציב את עצמה על המפה". עבודותיה של סדירה בנושא ההגירה והאובדן, מתרכזות בתנועת אנשים באגן הים התיכון, שהיא הנושא המרכזי בעיר המנסה לאמץ את הרב-תרבותיות בלי להסתיר את צלקות הקולוניאליזם. "החיים ביחד חיוניים לחיים האירופיים, ומרסיי היא דוגמה טובה לכך", אומר ניקולא מאזה, הבעלים של Hotel de Gallifet, גלריה לאמנות השוכנת במה שהיה בעבר בית פרטי באקס-אן-פרובאנס. "שנת מרסיי מזכירה לנו את המורשת האירופית המשותפת שלנו, ואת תוצאת העירוב התרבותי מאתונה ועד לגרנדה".

מרסיי מקווה להפוך למוקד מקשר בין החופים הצפוניים לדרומיים של הים התיכון. לעיר, שהוקמה בשנת 600 לפני הספירה, יש שורשים יווניים ורומיים עתיקים, והיא מנסה לאמץ גם את מורשתם האיטלקית והצפון-אפריקאית של רבים מאזרחיה המהגרים. 30% מתוך 850,000 תושבי מרסיי הם מוסלמים. "מרסיי יצרה את עצמה רובד על רובד בעזרת אוכלוסיות זרות", אומר ראש העיר הוותיק ז'אן-פייר גודן. "למזלנו, אנחנו קרובים למדינות המגרב. אנחנו עיר רב-תרבותית וחייבים להישאר כאלה".

יולאנד באקו היא אוצרת תערוכה על ההיסטוריה והשרידים ההיסטוריים של תרבויות אגן הים התיכון מהעת העתיקה ועד לימינו הנערכת ב-J1, מחסן ענק לשעבר השוכן לחוף הים שהפך למרכז תערוכות. "ההיסטוריה נפתחה מחדש באביב הערבי, ואנחנו רוצים להתעמת עם העבר וההווה", אומרת באקו, "במקביל, אנחנו רוצים לסגל את דרך החשיבה הצרפתית האתנוצנטרית".

את הבקשה להיבחר לבירת תרבות אירופית הגישה מרסיי ב-2004. הבחירה בה נעשתה בספטמבר 2008. בשנים שחלפו מאז, עשתה העיר מאמצים לגייס כספים ולהתכונן לרגע המכריע. התוצאה היא עשרות מקומות ששופצו, הוסבו או הוקמו במרסיי עצמה ובערים סמוכות בפרובאנס, כולל ארל ואקס-אן פרובאנס העשירות יותר. החגיגות יימשכו שנה, ויכללו כ-400 הצגות, תערוכות וקונצרטים וכן משטי ספינות, טיולי תרמילים ופסטיבל רחוב של מאכלי ים שיימשך חמישה ימים.

בניגוד לרוב הערים הגדולות בצרפת, במרסיי אין מעמד בינוני גדול שיכול לתמוך באמנות ובתרבות. "אלה שמצליחים כאן, עוזבים את העיר. ולמה? כי אף אחד לא מתגאה בעיר", אומר דומיניק בלוזה, מנהלם של כמה תיאטראות במרסיי בראיון לעיתון לה מונד. "העיר הזאת איננה יודעת כיצד ליצור רפלקסים בורגניים וכיצד לשדר אותם".

במרסי מקווים כי חיזוק הגאווה האזרחית תימשך בעתיד ותביא לחיזוק הכלכלה ועליה במספר התיירים, כפי שקרה באביניון ב-2000 ובליל ב-2004, אחרי שנבחרו להיות "עיר התרבות של אירופה". למרסיי תהיה השנה שותפה לתואר – העיר קושיצה שבמזרח סלובקיה - שבה קיימות כנסיות יפהפיות, מרכז עירוני היסטורי ומפעל פלדה גדול. אף אחד במרסיי אינו מזכיר את קושיצה, למרות שיש להניח שאיש אינו מאחל לה רע. 

ולצד כל זאת, יש גם מי שמותח ביקורת גדולה על הפרויקט: הסופרת מינה סיף, תושבת מרסיי ובת להורים ממרוקו, משווה את החגיגות ל"סרדינאד", מאכל ים תיכוני מסורתי העשוי מסרדינים בגריל המסודרים בשורה ומכוסים בשמן זית. "קשה לי לזהות את עצמי בסרדינאד הזה", כתבה סיף בעיתון ליבראסיון. "מוטבעת עליו חותמת של חשיבה ימנית. אספסוף של מטומטמים תרבותיים מסתובבים עם חזה נפוח משביעות רצון עצמית ומרגישים תרבות טובה. הם מדברים על טיפוח טעוני הטיפוח אך פיהם מלא מלים ריקות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו