בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

6 הבעיות הבוערות על סדר יומה של איטליה

אפליית הנשים, הפוליטיקה המסואבת, הפער החריף עדיין בין צפון לדרום, והמשבר הכלכלי שהאט הכל, מלבד המאפיה כמובן. הבחירות – ביום ראשון

2תגובות

תושבי איטליה ילכו ביום ראשון הקרוב להצביע בבחירות הכלליות במדינה, והקרב נראה צמוד מתמיד. ראש הממשלה לשעבר, סילוויו ברלוסקוני, הצליח בסקרים האחרונים שהתפרסמו (החוק אוסר על פרסום סקרים שבועיים לפני הבחירות) לצמצם את הפער מול המועמד המוביל, פיירלואיג'י ברסאני, וגם ראש הממשלה הזמני שמונה במקום ברלוסקוני, מריו מונטי, והקומיקאי לשעבר בפה גרילו – טרם אמרו את המילה האחרונה. כך או כך, בפני המדינה אתגרים דחופים רבים, איתם ייאלץ מי מהם שייבחר להתמודד במהרה.

1. הכלכלה

איטליה מצויה כעת בעיצומו של המיתון הארוך ביותר שחוותה בעשרים השנים האחרונות. בששת הרבעונים האחרונים הכלכלה הצטמצמה עוד ועוד, ושיעור הצמיחה בעשור האחרון היה כמעט אפסי. 11% מאזרחי המדינה מובטלים, ובקרב בני ה-25 ומטה שיעור האבטלה קופץ ל-36%. היחס בין החוב הממשלתי לבין התוצר המקומי הגולמי הוא השני בגובהו באיחוד האירופי.

המצב יכול היה להיות אף חמור יותר, לולא התערבותו של מריו מונטי. עם עלייתו לשלטון בסתיו 2011, אחרי שממשלות איטליה התעלמו מהבעיה הכלכלית במשך שנים ארוכות, היה חשש שהכלכלה הרביעית בגודלה באיחוד האירופי תקרוס ותגרור אתה את גוש האירו כולו. הממשלה המקצועית שמונתה הצליחה למנוע את התגשמות תרחישי האסון ופעלה רבות להחזרת האמון שרחשו שווקי האיחוד לאיטליה. בשלהי השנה שעברה, לפני שאפשרות חזרתו של ברלוסקוני טלטלה את הזירה הפוליטית, הגיעו תשואות האג"ח ל-10 שנים לשפל שלא נודע כמותו זה שנתיים. הממשלה הנהיגה רפורמות, בין היתר בשוק העבודה והפנסיה, הנחשבות הכרחיות לשיקום הכלכלה לטווח הארוך, ועשויות, לדברי קרן המטבע הבינלאומית, להוביל לעלייה של 6% בתמ"ג, אם אכן ייושמו כראוי.

ואולם לדברי כלכלנים, נחוצים צעדים רבים נוספים כדי לחולל את השינוי העמוק הדרוש כדי להניע מחדש את הצמיחה. הם מציינים את היעדר התחרותיות באיטליה; את כוח העבודה שאינו מנוצל כראוי – נשים וצעירים; את הצורך ברפורמות יסודיות בשווקים ובמוסדות השונים, בהם מערכות המשפט (ראו בהמשך) והחינוך. רק אחרי שתעשה את הצעדים הללו, הם אומרים, תוכל איטליה לממש את יתרונותיה, הכוללים בסיס יצרני חזק, יצואנים מצליחים, גרעון תקציבי נמוך יחסית, ושיעור חיסכון מקומי גבוה יחסית.
החשש הוא שהבחירות לא יובילו לכינון ממשלה חזקה ואחראית, אלא לאי-יציבות שלטונית נוספת.

2. נשים

עברו שנתיים מאז שאלפי נשים איטלקיות יצאו לרחובות והפגינו נגד פוליטיקת ה"בונגה-בונגה" של ברלוסקוני, והדרך עדיין ארוכה. ידיהן עדיין כבולות בגלל מסורות תרבותיות מושרשות, שירותים ציבוריים ירודים ותת-ייצוג במוסדות המדינה, כישוריהן גבוהים לעתים קרובות מאלה של גברים, אבל הסיכוי שיועסקו נמוך בהרבה.
שיעור תעסוקת הנשים באיטליה, על פי נתוני ה-OECD, הוא , 46.5% נמוך ב-12% מהממוצע באיחוד האירופי, וגבוה רק מיוון, מקסיקו וטורקיה, בקרב המדינות המתקדמות.

רויטרס

מצב חמור יותר בדרום המדינה מאשר בצפונה, שם ישנן מערכת מפותחת יותר של מעונות יום לילדים ותפקיד הנשים אינו מושפע במידה כה רבה ממעמדן המסורתי בחברה.
אחד האמצעים לקידום הנושא בסדר היום הציבורי הוא הגדלת מספר הנשים בעמדות מפתח פוליטיות. הנתונים העכשוויים אינם מעודדים. בימים אלה, למשל, לא מכהנת ולו אישה אחת בתפקיד ראש עירייה באף אחת מבין 50 הערים הגדולות באיטליה.

ניתוח של רשימות המועמדים לפרלמנט שהתפרסם בשבוע שעבר מראה כי המרכז-שמאל הגיב במידה רבה יותר לדרישה הציבורית לייצוג נשי: 39% מבין מועמדי המפלגה הדמוקרטית לבית התחתון בפרלמנט הן נשים.

3. מערכת המשפט

מערכת המשפט של איטליה איטית, מגושמת, מנופחת ולפעמים לוקה בפוליטיזציה מבהילה. היא זקוקה לתיקונים. בדו"ח שנערך בשנה שעברה כתב נילס מואיזנייקס, הנציג הבכיר של נציבות אירופה במועצה לזכויות האדם, כי איטליה "אינה יכולה להרשות לעצמה" מערכת כל כך לא יעילה המבזבזת, להערכתו, סכום השקול ל-1% מהתוצר המקומי הגולמי. "מורכבות וגודל הבעיה דורשים מאיטליה חשיבה כללית על מערכת המשפט ושינוי כללי בתרבות המשפטית שלה", כתב מואיזנייקס.

איטליה היא מהמדינות ה"משפטיות" ביותר אירופה. מספר עורכי הדין בה - כ-240,000 - גדול משמעותית מביתר מדינות אירופה. ב-2011 בלבד הוגשו בה יותר מ-2.8 מיליון תביעות, ולמדינה אין כל יכולת להתמודד עם שיטפון משפטי שכזה. פולה סוורינו, שרת המשפטים בממשלתו של מריו מונטי, ציינה בשנה שעברה כי ישנו פיגור של 5.5 מיליון משפטים אזרחיים ו-3.4 מיליון משפטים פליליים. לפי הערכותיה, להשלמת כל המשפטים האזרחיים יידרשו 8-7 שנים לפחות, ואילו לפליליים לפחות חמש.

המערכת פקוקה גם בשל המספר הגדול של הערעורים שמוגשים בה – בית המשפט העליון בודק יותר מ-80,000 ערעורים בשנה, וב-2011 נאלצה המדינה לשלם פיצויים בסכום של 84 מיליון אירו על עיוותי דין ועיכובים משפטיים, בנוסף ל-64 מיליון אירו ששולמו לאנשים שנשלחו בטעות לכלא.

4. הפשע המאורגן והשחיתות

בעוד המדינה כולה נאבקת לשרוד, ישנה תעשייה אחת בלבד באיטליה שלא נפגעה בכלל מהמשבר הכלכלי – הפשע המאורגן. שלושה ארגוני המאפיה העיקריים – הנדראנגטה, הקאמורה והמאפיה הסיציליאנית – משגשגים בכל מצב ולאורך כל השנה.

איטליה ממשיכה להיות מרכז לפעילות לא-חוקית, גם אם טבעה של פעילות זו השתנה במידה מסוימת עם הזמן. דמותו של הגנגסטר דמוי הסנדק שמנופף באקדחו כמעט שאינה קיימת. המאפיה ממשיכה אמנם לשמור על עוצמתה בתחומים כמו סחר בסמים וזנות, אך היא חדרה גם לתעשיות לגיטימיות כמו תחבורה ובריאות הציבור.

בתקופת השפל הכלכלי, ארגוני הפשיעה ניצלו את מצוקתם של איטלקים מן השורה והציעו הלוואות בריבית גבוהה מאוד לכל דורש, וכך הכפיפו למרותם רבים חדשים. בהתאם לדו"ח שפרסם בשנה שעברה הארגון אס-או-אס אימפרסה, הנאבק בפשיעה, מלווים בריבית אלו נראים בדרך כלל כמו אנשי צווארון לבן מכובדים. "זו סחטנות עם פרצוף נקי", נאמר בדו"ח.

אי–פי

ההערכות על שוויה של כלכלת הצללים הזאת שונות זו מזו באופן קיצוני. דו"ח ממשלתי מהשנה שעברה העריך את שוויה ב-10.5 מיליארד אירו, או 0.5% מהתוצר המקומי הגולמי. לעומת זאת, דו"ח שנערך על ידי אוניברסיטת בוקוני במילנו קבע כי חלקה מהתוצר קרוב יותר ל-109%. יהיה אשר יהיה הסכום, הבעיות ברורות.

5. הפוליטיקה

איטליה סובלת מחוסר יציבות שלטונית כרונית. מאז מלחמת העולם השנייה, נערכו בה יותר בחירות כלליות והוקמו בה יותר ממשלות לעומת כל אחת מחברותיה להובלת אירופה. רק ממשלה אחת מאז 1945 הצליחה להשלים את מלוא חמש שנות הכהונה.

בסבב הבחירות הנוכחי, אדישות השתלטה על רבים מהמצביעים לנוכח ריבוי האפשרויות. "כבר ממש התפתחה אצלי בחילה מהפוליטיקה", אומר הצעיר ג'יאנמרקו קפריו, שיצביע בפעם הראשונה בשבוע הבא. "אי אפשר להתחמק מהדיבורים – בטלוויזיה, בבארים. מהר מאוד אתה כבר שבע מזה. מאסתי בפוליטיקה, ובמיוחד בפוליטיקאים, כולם זהים אחד לשני, שמעזים עדיין להשמיע את אותן אמירות פופוליסטיות ישנות".

אחת התוצאות האפשריות בסבב הבחירות הנוכחי מרתיעות את האיטלקים יותר מכל. אם מפלגות הימין-מרכז ישיגו שליטה בבית התחתון, אך אף מפלגה לא תשיג יתרון בסנאט, תיאלץ המדינה ללכת לסבב בחירות נוסף. המשמעות תהיה תוהו ובוהו פוליטי וכלכלי.

6. הפער בין הצפון לדרום

בהתאם לבנק של איטליה, התוצר הגולמי לאדם בדרום המדינה נמוך ב-40% מזה שבמרכז ובעיקר בצפון המדינה. אמנם אין זה מצב חדש, אך הוא החמיר במיוחד במיתון הנוכחי. למרות שהאבטלה גברה בכל המדינה, היא מורגשת בחריפות בעיקר באזורים הדרומיים, בעיקר בקרב נשים וצעירים.

בנאום שנשא לרגל השנה החדשה, חזר הנשיא ג'ורג'ו נפוליטאנו והסב את תשומת הלב לבעיה קשה זו. הוא דיבר על הצורך הדחוף להשקיע בדרום שבו, לדבריו, 70% מהילדים חיים בעוני יחסי. איטליה, לדבריו, זקוקה לחזון של צמיחה כלכלית "למדינה כולה".

למרבה הצער, חזון שכזה נעדר בשנים האחרונות ממצעי הפוליטיקאים, ששואפים כנראה יותר להנציח את הפערים, מאשר למחוק אותם. כל שלוש ממשלותיו של ברלוסקוני התבססו על תמיכת הליגה הצפונית, ששואפת לעצמאות המחוז הצפוני מיתר חלקי איטליה, וגם בבחירות הנוכחיות הוא כרת ברית איתם. אנשי הליגה הצפונית לא מסתירים את כמיהתם לפירוקה של איטליה, ולפני שנתיים, כשחגגה המדינה 150 שנה לייסודה, קראו לא לקיים שום חגיגה. "אין כל סיבה למסיבה", אמרו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו