בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת סטפן הסל, חבר הרזיסטאנס ופעיל זכויות אדם

הסל, שהשתתף בניסוח הצהרת זכויות האדם של האו"ם, מת בשנתו בגיל 95. המניפסט "תזעמו", שכתב ב-2010, הצית את גלי המחאה החברתית בעולם

10תגובות

סטפן הסל, פעיל זכויות אדם, סופר, דיפלומט וחבר הרזיסטאנס הצרפתי נגד הנאצים, שהיה שותף לניסוח ההצהרה על זכויות האדם של האו"ם, מת בצרפת בגיל 95. אשתו מסרה היום (רביעי) כי מת בשנתו. המניפסט "תזעמו", שניסח ב-2010, הפך לרב-מכר עולמי שנמכר ב-4.5 מיליון עותקים ותורגם ל-35 שפות. הספרון בן 20 העמודים היה מהגורמים שהציתו את גלי המחאה החברתית בעולם.

הסל נולד בברלין ב-1917 לאב ממוצא יהודי ולאם גרמנייה. ב-1924 עברה המשפחה לפאריס, שם קיבל אזרחות סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה. בנערותו בצרפת למד שח ומתמטיקה אצל האמן מרסל דושאן. הסל גויס לצבא הצרפתי אך סירב לשרת בו וברח ללונדון, שם הצטרף לכוחות הגולים של שארל דה גול. ב-1940 פגש את הפילוסוף ולטר בנימין כמה ימים לפני התאבדותו. הוא נשלח חזרה לצרפת, כמסתנן, כדי לארגן את ההתנגדות. הגסטאפו תפס אותו והוא נשלח למחנה בוכנוואלד. לאחר שהחליף זהויות עם אסירים חולים שמתו מטיפוס, הצליח להימלט והגיע לפאריס המשוחררת.

בספר הזיכרונות שלו, "ריקוד עם המאה", שכתב ב-1997, הוא קשר בין ההיסטוריה של המאה ה-20 לסיפור האישי של חייו. הוא הזכיר שם את לידתו בברלין ב-1917, כמה ימים לפני שלנין הנהיג את המהפכה ברוסיה; את האזרחות הצרפתית שקיבל ב-1938, כמה חודשים לפני שגרמניה, מולדתו, סיפחה את אוסטריה; ואת האופן הדרמטי שבו ניצלו חייו בבוכנוואלד - כשאימץ זהות של אסיר מת - שנה לפני שהוקם האו"ם. בספרו האוטוביוגרפי כתב שחייו יסתיימו עם סוף המאה.

אי-אף-פי

בתום המלחמה החל בקריירה דיפלומטית במשרד החוץ הצרפתי. בתוך זמן קצר היה שותף לרגע היסטורי, כשהשתתף בניסוח הכרזת זכויות האדם של האו"ם. "אנו, חברי המזכירות הכללית, מחסירים פעימה כשנשיא האסיפה פותח בהצבעה", כתב הסל לימים. "האם תצביע ברית המועצות נגד או תימנע? מה תעשה ערב הסעודית? הנשיא מכריז: 43 בעד, אפס נגד, שמונה נמנעות. אולי אחד הרגעים המרגשים בחיי".

בראיון לגיתית גינת במוסף "הארץ" לפני שנה, התייחס הסל למחאה החברתית בישראל - לתקווה ולאכזבה ממנה. "הייתי מסוקרן מאוד מהזעם של הזועמים בבולבאר רוטשילד. אמרתי לעצמי שהתחושות של הצעירים האלה אינן רחוקות מהתחושות של הצעירים בקהיר ובתוניס. גם הם, כמו השכנים בקהיר ובתוניס, מרגישים שלא מובילים אותם לשום מקום טוב ועל כן הם צריכים להפגין. אמרתי לעצמי, ואז התברר לי שטעיתי, שאם הזועמים מבולבאר רוטשילד מרגישים תסכול בגלל יוקר המחיה ובגלל המצוקות החברתיות, הם ידברו על הסיבה המרכזית למצוקה: העובדה שהממשלה שלהם מבזבזת כל כך הרבה כסף על הכיבוש וההתנחלויות. הרי אם הכסף הזה לא יושקע בהתנחלויות יהיו להם חיים טובים יותר. חשבתי שהם ישתמשו בטיעון הזה, אבל מתברר שלא".

במניפסט שחיבר ב-2010 פנה אל צעירי צרפת וסיפר להם על העקרונות החברתיים שניסחה תנועת המחתרת הצרפתית במלחמת העולם השנייה, שהוא היה אחד מלוחמיה. "כשהגעתי ללונדון ב-1941 כדי להצטרף לשארל דה גול, גיליתי שהמועצה הלאומית של 'צרפת החופשית' ניסחה עקרונות וערכים שעליהם תתבסס הדמוקרטיה המודרנית בארצנו. אנו זקוקים לעקרונות ולערכים האלה יותר מתמיד. עלינו להבטיח, יחד, שהחברה שלנו תהיה חברה שאפשר להתגאות בה. לא חברה שבה הפנסיה והביטוח הסוציאלי מוטלים בספק, לא חברה שבה כלי התקשורת נמצאים בידי העשירים. היינו מסרבים אפילו לשקול את כל אלה אילו היינו היורשים האמיתיים של המועצה הלאומית של הרזיסטאנס".

המטרות שניסח הסל במניפסט היו חינוך מתקדם לכולם, שאינו משרת רק את "חברת ההון" אלא גם מטפח יצירתיות וחשיבה ביקורתית והחזרת אמצעי הייצור ומשאבי הטבע לידי הציבור. "כל ההישגים החברתיים של הרזיסטאנס נמצאים היום תחת התקפה", כתב. "המניע בבסיס קיומו של הרזיסטאנס היה הזעם. אנו, ותיקי תנועות הרזיסטאנס והכוחות הלוחמים של 'צרפת החופשית', קוראים לדורות הצעירים להחיות את הרזיסטאנס. אנו קוראים להם: קבלו אחריות, תזעמו! ... אני רוצה לאחל לכם, לכל אחד ואחת, שתהיה לכם סיבה לזעם. זה יקר מפז. כשמשהו מעורר בכם זעם, כמו שזעמתי אני על הנאציזם, אפשר להפוך ללוחמים, חזקים ומעורבים".

בישראל ביקר ב-1967 לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. "כשמדינה מנצחת בעוצמה מדהימה כזאת, אלה חדשות גרועות מאוד בשבילה", אמר בראיון למוסף "הארץ". "מ-1967 המשיכו כל ממשלות ישראל לעשות את שתי השגיאות הגדולות: כיבוש ויישוב השטחים".

רויטרס

הסל הרבה לדבר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אירופה משועבדת לגמרי לתעמולה הישראלית. היא לא מזיזה אצבע כדי להקשות על ישראל להמשיך לפעול בדרך שהיא פועלת. התעמולה הישראלית באירופה, בצרפת ובארצות הברית יעילה פי כמה מכל תעמולה אחרת", אמר בראיון. "אני לא חש חיבור מיוחד לערבים או לפלסטינים, אלא מרגיש חובה כלפי ישראל, אחריות של מי ששרד במלחמת העולם השנייה והכיר את סבלם של היהודים. ומתוך החובה הזאת אני כותב שחייבים להנהיג אותה אחרת כדי לדאוג לביטחונה. ישראלים אולי יחשבו שזה תרגיל מילולי, אבל אני אומר את זה במלוא הכנות. ואני בטוח שאם נסתכל על הרגשות האמיתיים של הישראלים, נראה שרובם מרגישים אותו הדבר. הם יודעים שבטווח הרחוק לא טוב למדינה שלהם להפעיל עוד ועוד כוח. שיהיה לה טוב אם יהיו לה יחסי ידידות עם שכניה".

עוד אמר: "ביום שבו תהיה מדינה פלסטינית שתהיה כפופה לחוק הבינלאומי ותוכל לקיים עם ישראל יחסים של מדינה עצמאית, אפשר יהיה להתחיל לדבר על ביטחון ישראל. כל עוד תהיה אלימות פלסטינית, ולא מדינה פלסטינית, ישראל נמצאת בסכנה כי היא אינה יכולה להיעזר בקהילה הבינלאומית מול גוף שאינו כפוף לחוק הבינלאומי. מסיבה זאת תמיד תמכתי בפתרון של שתי מדינות. אני יודע שהיום נשמעים קולות שמדברים על מדינה אחת שתכיל את היהודים, המוסלמים והנוצרים. אין לרעיון הזה שום אחיזה במציאות. אף אחד מהצדדים אינו באמת מעוניין ללכת בכיוון הזה. בשבילי זה ברור: אנחנו חייבים לגלות תמיכה מאוד מוצקה בישראל בסוגיות של ביטחון ולהיות ביקורתיים מאוד בסוגיות של כיבוש".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו