בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לפני ביקור נשיא ארה"ב בישראל

ועידת אייפא"ק מתכנסת תחת עננה של חוסר ודאות

האירוע השנתי של הלובי הפרו־ישראלי מתקיים בין פטיש המאבק הכושל נגד מינוי שר ההגנה הייגל לסדן ביקור אובמה בארץ

4תגובות

בכירי הממשל והקונגרס בוושינגטון יצטרפו בשלושת הימים הקרובים ל-12,000 צירים נלהבים כדי להשתתף בוועידה השנתית של הלובי הפרו־ישראלי אייפא”ק, שיתחיל היום (ראשון). זה אירוע שהפך במרוצת השנים לחגיגה האמריקאית הגדולה והמרשימה ביותר של תמיכה בישראל וביחסיה הקרובים והמיוחדים עם ארצות הברית.

אבל הוועידה מתכנסת הפעם בנסיבות ובעיתוי של אי־ודאות המלווה בלא מעט חששות: כשבישראל אין עדיין ממשלה, כשהממשל באמריקה משותק, כשהסיוע לישראל נופל קורבן למאבקי ה”סקווסטר” ומלחמות התקציב בין הנשיא אובמה לרפובליקאים בקונגרס; והמצב במזרח התיכון, אין צורך לומר, מסובך מתמיד.

מבחינת העיתוי, הוועידה נקלעה אל בין הפטיש והסדן: מיד לפני ביקורו ההיסטורי של אובמה בישראל, שבו אייפא”ק ממלא רק תפקיד משני, ומיד אחרי המאבק הקשה והארסי על מינוי צ’אק הייגל לשר ההגנה, שהלובי ניסה להתרחק ממנו ככל שאפשר.

בלומברג

הביקור מסיט את אור הזרקורים ממליאת הוועידה, המשמשת לעתים קרובות במה להצהרות מדיניות חשובות של הנשיא והממשל, אל לשכת ראש הממשלה בירושלים, שם יקיים אובמה שיחות המוגדרות “קריטיות” עם נתניהו, ולנאומים שהנשיא האמריקאי צפוי לשאת באוזני דעת הקהל הישראלית. סגן הנשיא ג’ו ביידן יתקבל אמנם בחום ובאהדה כשינאם ביום שני בוועידה, אבל ההערכה היא – ועם ביידן הקפריזי זוהי הערכה בערבון מוגבל בלבד – שהוא יימנע מלגנוב לאובמה את ההצגה.

פגישתו הצפויה של שר הביטחון היוצא אהוד ברק עם הייגל, ביום שלישי, היא כנראה תחילה של התפייסות עם שר ההגנה החדש. אבל אף שאייפא”ק נקט, בצדק, במדיניות של שומר נפשו ירחק מהמאבק על מינויו, הארגון אינו חסין מפני השלכותיו ונזקיו.

מביני עניין, אוהדי ישראל ומתעניינים במזרח התיכון, אולי מבדילים בין גופי הלובי והתעמולה הרבים המתיימרים לדבר בשם ישראל, אך הרושם הכללי שנוצר, בוושינגטון ומחוצה לה, הוא ש”הקהילה הפרו־ישראלית” ניהלה מלחמת חורמה בהייגל, והובסה. הדבר איננו מחזק, בלשון המעטה, את היוקרה, המעמד או היכולת של הארגון להפחיד מחוקקים, כפי שניסח זאת הייגל.

החלטתו הראויה כשלעצמה של הלובי שלא להתערב במינוי יצרה ואקום שנכנסו אליו גופים ימניים כמו “ועד החירום לישראל” ו”הקואליציה היהודית הרפובליקאית”. אלה ניהלו מאבק ארסי בהייגל, שבוודאי זכה לאהדתם ולתמיכתם של רבים מבאי הוועידה בוושינגטון. הביקורת המסורתית על אייפא”ק משמאל, על נטייתו לצד הימני של המפה הפוליטית, התחלפה בימים האחרונים בטענות מימין שמלחמת הייגל היתה יכולה להסתיים אחרת אלמלא ההססנות של הלובי.

אייפא”ק, שיעילותו ומעמדו תלויים ביכולתו לקיים יחסים קרובים עם שתי המפלגות הגדולות, איננו יכול להרשות לעצמו לנהל את מאבקיו בסגנון הפרוע ושלוח הרסן של הגופים הימניים, הממומנים היטב, שיעדם העיקרי איננו בהכרח טובת ישראל, אלא המאמץ לנתק את הקשר הגורדי בין המצביעים היהודים למפלגה הדמוקרטית. אבל בזירות הפוליטיות והתקשורתיות המודרניות, שבהם השטנה והגוזמה תופסים יותר ויותר מקום ותשומת לב, הסגנון המקצועי והמאופק של אייפא”ק עלול להיתקל בעתיד הקרוב בקשיים דוחקים.

המשימה הופכת קשה שבעתיים כשהגופים הקיצוניים הללו נתפסים, כמו בבחירות האחרונות, כמשקפים את דעתה האמיתית של ההנהגה בישראל. כך מתכנסת הוועידה גם בצל המרירות שנותרה מהמאבק הקשה שניהלו גופים יהודיים המזוהים עם הרפובליקאים באובמה, בזמן מערכת הבחירות האחרונה, מאמץ שנתניהו היה שותף לו, לדעת רבים, למרות הכחשותיו.

זה מתחבר, כמובן, למבוכה ולחוסר הידיעה הנובעים מהתסבוכת הפוליטית חסרת התקדים בישראל, שגם פרשנים ומומחים ישראלים, ולא רק משקיפים זרים, מתקשים לפענחה. תופעת יאיר לפיד הפתיעה אמריקאים בקיאים לא פחות מאשר את הישראלים המעורבים, והברית המוזרה שלו עם נפתלי בנט והבית היהודי הפכה את מעשה המרכבה הקואליציוני לקובייה הונגרית בלתי פתירה.

נתניהו עדיין צפוי כמובן לעמוד ליד כבש המטוס כשאובמה ינחת בישראל ב-20 במארס – אם לא יתבטל הביקור. אבל המדיניות שיציג לפני הנשיא, גם בעניינים העומדים במרכז הווייתו של אייפא”ק,  נותרה עלומה. האם תהיה זו ממשלה ניצית או מתונה בנושאי איראן וסוריה? האם תקדם או תנסה לשתק את תהליך השלום? ואם החרדים אכן יישארו בחוץ, האם תתחולל מהפכה ביחסי המדינה עם זרמי היהדות הרפורמית והקונסרבטיווית, שאליהם משתייכים רוב משתתפי הוועידה?

בערפל ומבעד לאי־הוודאות, מארגני הוועידה וציריה יכולים רק להתמקד פחות בענייני השעה ויותר במרכיבי הסוד שהניעו את אלפי  צירים רבים כל כך להשתתף בה מלכתחילה: לפגוש חברים, להסתודד עם חשובים, להתפעל ממפגן העוצמה והתמיכה בישראל, שבאמת אין להם אח, רע או תקדים, לשאוב עידוד מהקהל העצום ולהתחזק מעוצמת אמונתם המשותפת, ולהפגין את אהבתם ותמיכתם הכנה בישראל. כל זה, בתנאי שהצירים יצליחו להתעלם מהשמים המתקדרים ממעל, מהדרך המטושטשת מלמטה ומהאדמה שאולי מתחילה לרעוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו