בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס מת בגיל 58

בן העניים שבנה את המוניטין שלו בניסיון הפיכה כושל חילץ 40% מבני עמו מעוני. בעולם הוא נתפש כפרובוקטור, אבל בארצו רק הסרטן עצר אותו

83תגובות

נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, מת אמש (שלישי) לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן - כך אישר סגן הנשיא. צ'אבס היה בן 58 במותו. עם היוודע דבר מותו יצאו לרחובות הבירה אלפי מאות תושבים אבלים, חלקם התאספו מחוץ לבית החולים בו הוא מת, בכו וקראו קריאות תמיכה. ונצואלה הכריזה על שבעה ימי אבל בעקבות מותו של המנהיג, שהלווייתו תיערך ביום שישי. בחירות חדשות יתקיימו במדינה תוך 30 יום.

בוונצואלה הודיעו מוקדם יותר כי הם מגרשים מקראקס בכיר בשגרירות האמריקאית בגלל "קשירת קשר נגד הממשלה". הבכיר שגורש, דיוויד דל מונקו, הוא הנספח של חיל האוויר האמריקאי בוונצואלה. במסיבת עיתונאים שכינס אתמול סגן הנשיא, הוא האשים כי "אויבים מבית ומחוץ הרעילו את הנשיא צ'אבס", והבטיח שבקרוב ישיגו הרשויות בוונצואלה הוכחות לכך. עוד לפני מותו של צ'אבס, כינס סגן הנשיא את המנהיגים הפוליטיים והצבאיים בארצו לדיון דחוף בארמון הנשיאות בקראקס על עתיד המדינה. בין הבכירים שהשתתפו בדיון היה גם אחיו של הנשיא אדן צ'אבס. 

לפני כ-14 שנה, ביום בו הושבע צ'אבס לראשונה כנשיא ונצואלה – 80% מתושביה חיו עמוק מתחת לסף העוני. כמחצית מהם נחלצו, עלו אל פני השטח והם נושמים כיום אוויר צח יותר. למחצית השנייה יש תקווה. זה, על רגל אחת, היה בסיס כוחו של האיש אשר שינה בתחילת המאה ה-21 את ההיסטוריה של ארצו, ובמשהו, ללא ספק, גם את ההיסטוריה של אמריקה הלטינית.

ספר המאזנים של צ'אבס כולל דפים מסוגים שונים, מנוגדים. מדיניות החוץ שלו היתה פרובוקציה אחת גדולה, אשר ככל שהרגיזה יותר את וושינגטון ותומכיה, כך הביאה נחת רוח יותר לשלטון בקראקאס. צ'אבס תמך בפה ובפועל במועמר קדאפי הלובי, בבשאר אסד הסורי, התחבק ממושכות עם מחמוד אחמדינג'אד האיראני, וקשר ידידות אמיצה עם אלכסנדר לוקשנקו הביילורוסי, המכונה הרודן האחרון של אירופה. בגזרה שלנו, הוא ניתק את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל והעניק לקבוצות הקשורות לחיזבאללה ולטהראן אפשרות להקים בסיסי אימונים וקשר בוונצואלה. בתחומי הפנים לעומת זאת, הוא העניק לבני השכבות הנמוכות אפשרויות שלא היו להם בעבר בכל הקשור לחינוך ולתעסוקה, בנה שיכונים רבים לחסרי דיור, הקים רשתות שיווק מזון במחירים מסובסדים והעביר חוקים שהטיבו עם קבוצות המיעוט האינדיאניות.

ב-14 שנות שלטונו צ'אבס היה לב לבו הכל יכול של השלטון בוונצואלה. הקשר הכריזמטי שלו עם המוני בני המעמד הנמוך והשפעתו עליהם היו סוד כוחו. אולם פועלו חצה את הגבולות והותיר חותם גם ביבשת של אמריקה הלטינית והאיים הקריביים. צ'אבס הוא המייסד והמוביל של ALBA , ברית המדינות הסוציאליסטיות המהפכניות של אמריקה הלטינית, שבה חברות בין השאר קובה, אקוואדור, בוליוויה וניקרגואה. צ'אבס הוא זה שליכד את הברית והפך אותה למשמעותית, בין השאר באמצעות תמיכה מסיבית במנהיגי המדינות האלה על ידי העברת נתחים מהכנסותיה העצומות של ונצואלה מנפט ומגז למימון פרויקטים שונים – כמו גם בחירתם מחדש. מה יהיה כעת גורל הברית הזאת, היא שאלה פתוחה.

רויטרס

גיבור ומנהיג בעיני מעריציו – קריקטורה על גבול הנלעג בעיני מתנגדיו – מאחורי דמות הנשיא של ונצואלה אשר הלך לעולמו היה אדם עם סיפור חיים מרתק.

צ'אבס נולד ב-1954, וגדל בבית הצנוע של סבתו מצד אביו, בעיירה הכפרית סבנטה אשר במדינת המחוז בארינס, במזרח המדינה, אשר עיקר פרנסת תושביה בא מענף ייצור הסוכר. הוריו, ממוצא מעורב ספרדי אינדיאני ואפריקאי, היו שניהם מורים בבית ספר, אשר התקיימו בקושי והביאו לעולם שבעה ילדים. הוגו היה השני שבהם, אחרי אדן הבכור, שהוא כיום מושל בארינס. בגלל עוניים, נשלחו שני הבנים הראשונים לחיות בבית הסבתא רוזה. לימים יתאר הוגו את סבתו במלים: "אשה טהורה, בעלת אהבה טהורה ונדיבות טהורה".

כאשר היה בן 17, התקבל צ'אבס ללימודים באקדמיה הצבאית ללימודים בעיר הבירה קראקס. היה זה המחזור הראשון אשר פתח את שערי המוסד ללימודי מקצועות שאינם צבאיים, ומורים אזרחים הובאו מן האוניברסיטאות על מנת להקנות לחניכים ידע בהיסטוריה, אמנות ומדעים. צ'אבס התגלה עד מהרה כצעיר בעל עניין בקשת רחבה של עיסוקים. הוא שיחק בייסבול בקבוצת "קריוז'יטוס", בליגה הלאומית של ונצואלה, הוא כתב שירה, סיפורים קצרים ומחזות, ואף צייר. הוא גילה סקרנות רבה בתחום ההיסטוריה, וגיבורו היה סימון בוליבר, הגנרל המהפכן בן המאה ה-19, העתיד לימים לזכות בתהילה מחודשת בזכותו של צ'אבס. השקפותיו הפוליטיות התגבשו, בין השאר, לפי הספר האהוב עליו אז – "יומנו של צ'ה גווארה".

ב-1975 הוא סיים את לימודיו במקום השמיני מבין 75 בני מחזורו בהישגים לימודיים. הגורל המשועשע הציב אותו דווקא כקצין קשר ביחידה לדיכוי התקוממויות, להן היו אחראיות באותו זמן קבוצות מרקסיסטיות-לניניסטיות באזורי העוני. בזיכרונותיו הוא מספר כי היה לו זמן פנוי בשפע, ההתקוממויות דוכאו בקלות ובמהירות, והוא יכול היה להמשיך ולשחק בייסבול, לארגן תחרויות בינגו, ואפילו לשפוט בתחרות יופי. הוא קרא את כתבי קרל מרקס, לנין ומאו צה טונג, ובגיל 22 ראה בעצמו איש שמאל ומהפכן, לדבריו. זעמו הפנימי הלך וגבר והוא החל למתוח ביקורת על שיטות העינויים בהם נקט הצבא נגד אנשי תנועות השמאל, ועל השחיתות של ממשלות הימין.

בשנת 1977, הוא עשה את הצעד הראשון בדרכו אל המנהיגות. בחשאי, ועם קומץ מחבריו ליחידה, הוא הקים תא חשאי ושמו "הצבא המהפכני של העם", מאוחר יותר שונה השם ל"הצבא הבוליברי המהפכני". צ'אבס בחר באידיאולוגיה של דרך האמצע – בין הממשלה הימנית לבין הקבוצות של השמאל הקיצוני האלים. ב-1981, קפטן צ'אבס נשלח ללמד באקדמיה הצבאית בה למד, הפך מהר מאוד למרצה כריזמטי, שגם ארגן עם חניכיו אירועי תיאטרון ומופעים, שבה את לבם ברעיונותיו – וגייס רבים מהם לתא החשאי שלו.

שמועות על פעילותו הגיעו לאוזני קצינים בכירים, אולם בהיעדר הוכחות אי אפשר היה להעמידו לדין, ובמקום זאת הוחלט לשלוח אותו לפקד על בסיס נידח באזור הגבול עם קולומביה. ב-1988 הוא נקרא לשוב לתפקיד מנהלתי במטה הצבא בקראקאס, בנקודת זמן פוליטית חשובה. הנשיא דאז, איש המרכז קרלוס פרס, נבחר על בסיס מצע שהתנגד למדיניות ארה"ב ולדרישות ארגון המטבע העולמי מוונצואלה – אך כאשר הגיע לשלטון התעלם מכל הבטחותיו ונקט במדיניות הפוכה. הצבא דיכא ביד קשה את ההפגנות ההמוניות ומעשי הביזה שפרצו בקראקאס בעקבות זאת, 276 בני אדם נהרגו מאש החיילים, ומאות אחרים "נעלמו" לאחר שנלקחו למעצר. צ'אבס החליט לפעול. הוא אסף את חבריו לתא החשאי – שכנע קצינים אחרים להצטרף אליו - והחל לתכנן הפיכה צבאית.

עם שחר, ב-4 בפברואר 1992, נעו הכוחות שסרו למרותו ונכנסו לקראקאס, כאשר המטרה היתה להשתלט על ארמון הנשיאות, משרד ההגנה, שדה התעופה הצבאי בעיר ותחנות שידור. לב המבצע היה לקחת בשבי את הנשיא פרס, אשר שב יום קודם מסיור בחו"ל. אולם כל מה שיכול היה להשתבש – השתבש. הקשר בין היחידות כשל, קצינים אחדים התחרטו ובגדו בצ'אבס, ההשתלטות על תחנת הטלוויזיה לא הועילה כיוון שהחיילים לא הצליחו לשדר את דבריהם, והנשיא פרס נמלט מן הארמון.

כאשר הבין צ'אבס כי נכשל, הוא נכנע והסגיר עצמו. תמורת הבטחה כי יקרא לכל חבריו להניח את נשקם – התירו לו השלטונות להופיע בשידור בטלוויזיה, וההופעה הזאת, למעשה, הולידה את האיש והמנהיג העתיד לכבוש פוליטית את ונצואלה כעבור כמה שנים. "חברים", הוא אמר, "לרוע המזל נכשלנו הפעם... תהיינה הזדמנויות נוספות". רבים מאוד בקרב השכבות הנמוכות במדינה נשבו בקסמו באותם רגעים.

צ'אבס נשפט ונכלא, מחוץ לכלא התקיימו הפגנות קבועות של תמיכה בו, וכלי תקשורת רבים תמכו בו וברעיונותיו. אחד ממארגני ההפגנות האלה היה פעיל הארגון של נהגי המטרו בקראקאס, ניקולס מדורו, היום סגן הנשיא. שנה מאוחר יותר, הנשיא פרס הודח לאחר שנחשפו מעשי שחיתות בהם היה מעורב, והנשיא החדש שנבחר, רפאל קלדרה, העניק חנינה למשתתפי ניסיון ההפיכה (זאת היתה אחת מהבטחות הבחירות שלו), בתנאי שלא ישובו לצבא. צ'אבס האזרח, פתח בפעילות פוליטית. מסעותיו הובילו אותו לערים ועיירות קטנות ברחבי ונצואלה, וגם לקובה, שם אימץ אותו אל לבו פידל קסטרו, ועשה ימים רבים בחברתו, כאשר השניים מנהלים שיחות ארוכות.

בבחירות של סוף שנת 1998 התמודד צ'אבס על הנשיאות. מצבה של ונצואלה היה בכי רע. למרות ההכנסות הגדולות מנפט, השחיתות הרבה והניהול הכושל של המדינה דרדרו את כלכלתה. בין השנים 1990 ו-1997, צנחה ההכנסה לנפש מכ-5,200 לכ-2,800 דולר. הנפגעים העיקריים היו כמובן בני השכבות החלשות, וצ'אבס היה בעיניהם האיש הנכון לנקות את האורוות ולהקשיב למצוקתם. 56.2% העניקו לו את קולם, והביאו אותו על כפיים אל ארמון מיראפלורס, משכן הנשיא, אליו הוא ניסה לפרוץ בכוח שבע שנים קודם לכן. "התחייה של ונצואלה החלה, אין איש ואין דבר אשר יוכלו לעצור זאת", הוא הכריז בנאום הניצחון שלו.

ההיסטוריה תקבע אם הדבר נכון לגבי ונצואלה, לגבי צ'אבס האדם, מה שעצר אותו הוא הסרטן אשר התגלה בגופו ב-2011. מאז שהודיע על כך מהוואנה בירת בשידור לבני עמו ב-30 ביוני של אותה שנה, הוא עבר יותר מעשרה ניתוחים וטיפולים שונים. מיטב הרופאים של קובה, בסיוע מומחים מברזיל, ונצואלה וספרד נאבקו על חייו. בעת מחלתו הוא אף התמודד על כהונה נשיאותית נוספת, רביעית במספר, וניצח. אולם לטקס ההשבעה שהיה אמור להיות בינואר האחרון – כבר לא הגיע. הצ'אביזם, אידיאולוגיה המשלבת סוציאליזם, פטרו-דולרים ולאומנות לטינו-אמריקאית, נותר ללא צ'אבס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו