בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם מות צ'אבס, מתחדש קרב ההנהגה בוונצואלה

ממשיכי דרכו של צ'אבס משוכנעים שכדי לשמור על השלטון, עליהם להעצים את דמותו ולהפחיד את העם מפני האפשרות של ונצואלה אחרת

תגובות

ביום בו מת הוגו צ’אבס נולד בוונצואלה פולחן כמעט דתי המקדש את דמותו ומבקש לשמרו כמנהיגה של כנסייה פוליטית מהפכנית חדשה. את המהלך מניעים אנשי מפלגתו של צ’באס, שלצד האבל על לכתו עמלים במרץ להבטיח את הישארותם בשלטון.

ההודעה הרשמית שפורסמה שלשום טענה כי צ’באס מת ביום שלישי בשעה 16:25, אולם רק מעטים יודעים מתי באמת החזיר את נשמתו לבוראו. מה שכן ידוע, הוא שכבר בצהרי אותו יום כינס סגן הנשיא ניקולאס מדורו את בכירי ההנהגה והחל לטוות את אגדת צ’אבס כקורבן של מזימה בינלאומית־אמריקאית.

לכאורה, למיליוני מעריציו של צ’אבס היו יותר מחודשיים - מאז נעלמה דמותו מחייהם - להתכונן לרע מכל מבחינתם. אלא שבפועל ההודעה על מותו באה בהפתעה גדולה לציבור הרחב בוונצואלה. בחודשים האחרונים הקפיד השלטון לפזר את הרושם כי המנהיג מתגבר על מחלתו. “הוא מנהל את המדינה ממיטתו”, טענו אנשיו, והעם בחר להאמין. כעת עליהם לשכנע את ההמון כי גם בהיעדרו, תימשך דרכו.

רויטרס

שעות אחדות לאחר ההודעה על מות הנשיא, הראתה ההנהגה הצ’אביסטית כי החוקה היא בעיניה לא יותר מנייר בעל ערך מוגבל. שר החוץ אליאס חאווה מסר כי ממלא המקום בפועל כראש המדינה יהיה סגן הנשיא מדורו, ולא כפי שהיה אמור להיות – יו”ר הפרלמנט דיוסדאדו קבאז’ו. האם הצעד הזה פתח מאבק בצמרת בין שני האישים? הימים הבאים יגידו.

אתמול גם שחררו דוברים מטעם השלטון הצהרות כי ההוראה בחוקה לפיה במקרה של מות הנשיא ייערכו בחירות בתוך 30 יום, אינה חד־משמעית. בתוך 30 יום, הם הסבירו, יוחלט מתי תתקיימנה הבחירות.

תומכי האופוזיציה, שהצביעו בבחירות באוקטובר האחרון עבור אנריקה קפרילס רדונסקי, כבר מתחילים לחשוש כי מחליפיו של צ’אבס לא יאפשרו להם להציב בפני הבוחר אלטרנטיבה שלטונית השונה מדרכם. את החשש הזה הם מביעים בינתיים באמצעות הרשתות החברתיות – כלי פופולארי מאוד בוונצואלה - כשבין היתר, הם מצביעים על נאומי האבל שבהם קראו בכירים בהנהגת המדינה “להתנהג יפה” ולא לעסוק כעת “במחלוקות”.

העתיד להתחולל בוונצואלה יושפע ישירות מהעובדה שצ’אבס היה לא רק מנהיג כל־יכול, לב לבו של השלטון, נשיא המפטר את שריו בהבל פה וממנה אחרים כרצונו, מחליט בכל נושא, פנים וחוץ, כלכלה וביטחון; אלא גם מכך שהוא היה הנכס האלקטורלי היחיד של המפלגה הסוציאליסטית המהפכנית. צ’באס ניחן בכריזמה שאין לאף אחד אחר בסביבתו. למרות הערצתו הגדולה ויחסי האב־בן שהיו לו עם פידל קסטרו, הרי שאצלו בבית הקפיד צ’אבס על קיום בחירות דמוקרטיות, ועל חופש ביטוי מסוים.

זאת כיום הבעיה של ממשיכי דרכו. לצ’אבס אין תחליף. עבור תומכיו - בני המעמד הנמוך, פועלים, איכרים וקבוצות אתניות שהיו דחויות בעבר - הנשיא היה בן בית, חבר, סמל קרוב של תקווה. הוא הופיע שעות רבות בכל שבוע בטלוויזיה הממלכתית, בתוכניתו “הלו פרזיטנטה”, דיבר אליהם, האזין לבעיותיהם, פתר אותן בשידור חי, ובין לבין נטל את הגיטרה ושר להם. קשר האהבה הזה למנהיג הספיק על מנת לכסות על הבעיות הקשות ממנה סובלת ונצואלה. מפיקת הנפט הגדולה בעלת הכנסות המיליארדים סובלת מחוב לאומי עצום, המטבע שלה מאבד מערכו בכל יום, מדפי הסופרמרקטים בקראקס ריקים למחצה, ומשטר חמור הונהג על רכישת מטבע זר. הביטחון האישי מעורער, רמת הפשע והאלימות שוברות שיאים. עשרות מעשי רצח מתרחשים בעיר הבירה מדי יום, כלי רכב נשדדים חדשות לבקרים, וחטיפות לצורך כופר הן שגרה. רק בכוח דמותו של צ’אבס היה לכסות על כל זאת ולזכות מחדש באמון הרוב.

מה יעשו אם כך הבאים אחריו? הטקטיקה הצפויה במערכה הקרובה כבר שורטטה. סגן הנשיא מדורו, הנשיא בפועל ומי שיהיה המועמד לנשיאות, מוצא מפלט בפטריוטיזם לוחמני. “האויב” הראשון שסומן הוא כמובן האופוזיציה הפוליטית, ובראשה קפרילס רדונסקי, עו”ד בן 41, שקיבל בבחירות האחרונות כ-6 מיליון קולות לעומת מעט יותר מ-8 מיליון שקיבל צ’אבס, והיה ליריב הרציני הראשון שלו ב-14 שנות שלטונו. בשבוע שעבר האשים מדורו את קפרילס רדונסקי בתכנון קשר להפלת המשטר. “הוא עשה זאת יחד עם האמריקאים”, טען סגן הנשיא. “בגלל זה הוא נמצא כעת במיאמי”.

קפרילס רדונסקי השיב על ההאשמות בפייסבוק, וסיפר כי השהות במיאמי היא לטובת ביקור משפחתי אצל אחותו. הוא אף העלה צילום שלו עם שתי אחייניותיו הקטנות, וכתב: “אלה הן הסוכנות הזרות שאיתן אני זומם מזימות”.

האויב השני מבחינת ממשיכי צ’אבס יישאר “הקהילה הבינלאומית”, בהנהגת האימפראליזם האמריקאי. שלשום בצהריים טען מדורו כי בידיו הוכחות לקשר בינלאומי “שנועד לפגוע בוונצואלה, כלכלית, פוליטית וצבאית”. חלק מהקשר הזה כלל לדבריו גם את “הבאת המחלה” על צ’אבס, שגרמה למותו. “אין לנו ספק כי הנשיא הוא קורבן להתקפה מתואמת. כבר היו דברים מעולם”, אמר סגן הנשיא. “זכרו את המקרה של המנהיג הפלסטיני יאסר עראפאת, שהודבק במחלה על ידי אויביו, ומת ממנה”, אמר ואימץ את הטענות נגד ישראל. שעות אחר כך, כאשר הודיע בגרון חנוק מדמעות על מותו של הקומנדנטה הנשיא צ’אבס, הוא מסר גם על היערכות מיוחדת של הצבא והמשטרה ברחבי קראקס ובערים חשובות נוספות במדינה – על מנת “להגן על העם ולשמור על הריבונות של ונצואלה”.

המנהיגות הצ’אביסטית משוכנעת שהדרך היחידה לשמר את השלטון היא באמצעות בניית פחד מן הצפוי, ובמקביל – העצמה של דמות המנהיג שהלך לעולמו, עד כדי כך שאורו יאיר את דרכם של ממשיכיו. הוא היה המושיע של ונצואלה, והם יהיו האפיפיורים שיבואו אחריו. כך, דבריו של מדורו בסיום הודעתו על מות המנהיג נשמעו כמו תפילה: “אהבה ותהילה להוגו צ’אבס, יחיה הנשיא לנצח נצחים”.

שאלות הרות גורל מהדהדות כעת גם בקרב תושבי קובה, ניקרגואה, בוליביה ומדינות נוספות שנהנו מידו הפזרנית של צ’אבס ומתשוקתו לרכוש בכך השפעה אזורית. בכותרת “סולידריות מהפכנית”, הוא העביר להן בשנות כהונתו סכום פנטסטי של 170 מיליארד דולר. צ’באס לא חסך גם בתשלום הוצאות שנדרשו לבחירתם מחדש של מנהיגי המדינות האלה. התלויה מכל בסיוע הזה היא קובה, שעיקר ההכנסה השנתית שלה במטבע זר – כ-6 מיליארד דולר - מגיע ממה שמכונה “הענקת שירותים מקצועיים”, שהם למעשה כ-50 אלף רופאים, אחיות ומדריכים צבאיים העובדים בוונצואלה ומשכורתם משולמת ישירות לממשלת קובה. ההסכם הזה כולל גם סעיף סודי ביותר – המחיר המיוחד, המסובסד, אותו משלמים הקובנים תמורת הזרמת הנפט הקבועה אליהם מוונצואלה, כ-100 אלף חביות ביום. מומחים מעריכים כי שינוי במדיניות הזאת, עלול למוטט את כלכלת האי.

ומי שנמצאים בתווך, כמו תמיד, הם אנשי הקהילה היהודית הקטנה של ונצואלה. בעת עלייתו של צ’אבס לשלטון לפני יותר מ-14 שנה מנתה הקהילה כמעט 20 אלף יהודים. יותר ממחצית מהם עזבו מאז - רובם לארצות הברית ומיעוטם לישראל - כאשר הסיבות לכך הם השינויים הכלכליים שעברו על המדינה, והביטחון האישי המעורער. לכך נוספו גם התפרצויות של אווירה אנטי־יהודית ומספר אירועי התנכלויות ליהודים.

כלפי חוץ, הארגונים היהודיים נוטלים חלק באבל. הרב יצחק כהן, רבה הראשי של הקהילה היהודית בקראקס, שלח דברי תנחומים לבני משפחתו ומקורביו של צ’אבס וציין כי “זהו כאב לכל העם בוונצואלה”. כלפי פנים, קיימת דריכות רבה. חשש מעורב בתקווה לשינוי. בשיחה עם “הארץ”, אמרה אחת מחברות הקהילה, רגינה בת ה-61, המתגוררת בקראקס: “ אמרו לי שבכל צומת חשוב יש צבא ומשטרה, אבל אני מעדיפה לא לצאת מהבית בימים האלה. אנחנו מתחילים עכשיו תקופה של המתנה, מצפים לבאות, הכל יכול לקרות כאן. אני רק מתפללת שלא תהיה אלימות”.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו