עברה הנאצי של הפילהרמונית של וינה: מחצית הנגנים היו חברי מפלגה

היסטוריונים שמינתה התזמורת גילו כי שבעה מנגניה היהודים נרצחו, השאר גורשו או נמלטו. גם אחרי המלחמה העסיקה התזמורת נגנים עם עבר נאצי

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

בתום עשרות שנים של שתיקה והדחקה, פורסמו השבוע תוצאותיו של מחקר היסטורי עדכני, שחשף את עברה הנאצי של התזמורת הפילהרמונית של וינה. הממצאים לא מחמיאים לתזמורת האוסטרית היוקרתית והוותיקה: כל נגניה היהודיים פוטרו מעבודתם במלחמת העולם השנייה. שבעה מהם נרצחו, היתר ברחו או גלו ממולדתם. ואולם, גם אחרי השואה המשיכה התזמורת להעסיק נגנים בעלי עבר נאצי.

הממצאים פורסמו בתום מחקר יסודי שערכה ועדה עצמאית בת שלושה היסטוריונים, בראשות אוליבר רטקולב מאוניברסיטת וינה, אשר מונתה בידי התזמורת כדי לחקור את עברה. זאת, כחלק ממגמה רווחת באירופה, במסגרתה גופים ציבוריים ופרטיים שוכרים היסטוריונים כדי להתחקות אחר עברם במלחמת העולם השנייה. ההיסטוריונים עיינו במסמכים רבים, חיפשו חומרים ארכיונים במרתפי האופרה הממלכתית של וינה, ועיינו בתיקים אישיים של חברי התזמורת.

בתום המחקר התגלה כי שורשיה הנאצים של התזמורת הפילהרמונית של וינה היו עמוקים מכפי שהיה ידוע עד כה. כך, כבר ב-1938, כשהמפלגה הנאצית עוד היתה מחוץ לחוק באוסטריה, רבע מחברי התזמורת היו פעילים בה או בארגוניה. ארבע שנים לאחר מכן, ב-1942, מחצית מהנגנים היו חברים במפלגה הנאצית - 60 מתוך 123 נגנים. זאת, בשעה ששיעור חברי המפלגה בקרב האוכלוסייה הכללית עמד על 10% בלבד. אפילו בהשוואה לתזמורת הפילהרמונית של ברלין היה שיעור הנאצים בקרב התזמורת הווינאית גבוה. בתזמורת של ברלין, רק 20 מתוך 110 המוסיקאים היו חברי מפלגה רשומים.

מושל אוסטריה וחברי התזמורת ב-1938צילום: אי-אף-פי

כשהנאצים השתלטו על התזמורת, הם מינו לה מנהל חדש - נגן הקונטרבס וילהלם ירגר, שהיה חבר אס-אס. היחיד מחברי התזמורת של וינה מהתקופה הנאצית שעודו בחיים הוא הכנר ולטר ברילי. ב-1941 הוא קיבל משרה בכירה בתזמורת. היום, באומץ, הוא מודה: "בזכות חוקי הגזע הלא-אנושיים, חוקי נירנברג, התפנו משרות. אני קיבלתי אחת מהן". אחד הנגנים היהודים שפוטרו מהתזמורת היה הכנר ארנולד רוזה, גיסו של גוסטהב מהלר. הוא מת בלונדון ב-1946.

המחקר גילה כי גם אחרי המלחמה התזמורת המשיכה להעסיק נגנים נאצים ומשתפי פעולה עם הנאצים. בולט ברשימה הוא החצוצרן ארנסט ווביש, שהיה חבר מפלגה, עבד בגסטאפו כמודיע, אשר הלשין על מוסיקאים, ואף היה חבר אס-אס. אחרי המלחמה הוא פוטר מהתזמורת, אך שב אליה ב-1947. ב-1953 הוא הפך למנהל שלה והוסיף לנגן בה עד 1968.

ווביש אף העניק את אות הכבוד הגבוה ביותר שניתן למוסיקאי באותה תקופה לנאצי אחר מהתזמורת - בלדור פון שיראך - המושל הנאצי של וינה. אחרי המלחמה פון שיראך ריצה 20 שנות מאסר על חלקו בגירוש עשרות אלפי יהודים למחנות השמדה בפולין. ואולם, ב-1966, אחרי ששוחרר מהכלא בגרמניה, הוא קיבל חזרה את אות הכבוד מהתזמורת.

בדו"ח מופיעים שמותיהם של חמישה מהנגנים היהודים של התזמורת, שנרצחו בשואה: הכנר מוריץ גלטאואר, שב-14 ביולי 1942 נשלח עם אשתו אנה למחנה טרזנשטאט, שם נרצחו בהמשך. הכנר ויקטור רובישטק, שביוני 1942 נרצח יחד עם אשתו בגטו לודג'; הכנר יוליוס שטוורטקה, שנרצח בטרזנשטאט בחודש דצמבר 1942; נגן האבוב ארמין טירולר, שנרצח באושוויץ - ככל הנראה בתאי הגזים, באוגוסט 1944; והכנר מקס שטרקמן - שאף הוא נרצח, אך לא נמסרו פרטים נוספים על נסיבות מותו. לצדם, מופיעים שמותיהם של שני נגנים נוספים, אשר "מתו בווינה" במהלך השואה בנסיבות אחרות: פול פישר, אף הוא כנר, מת בנובמבר 1942 בבית החולים היהודים בווינה; ואנטון וייס, שמת בנסיבות שלא פורטו בדו"ח.

לצד פרסום המחקר ההיסטורי הוקרן בטלוויזיה האוסטרית סרט תיעודי בשם: "צללים מהעבר - הפילהרמונית של וינה והנאציזם". סצינת הסיום של הסרט עוררה הדים רבים: נגני התזמורת צולמו בעת חזרה על יצירתו של יוזף היידן, סימפוניית הפרידה. זה אחר זה הם הניחו את כלי הנגינה שלהם על הכסא - לזכרם של חברי התזמורת היהודים שנרצחו, גורשו או גלו - ועזבו את האולם.

הפילהרמונית של וינה במופע לכבוד השנה החדשה, בינואר האחרוןצילום: רויטרס

המנהל הנוכחי של התזמורת, קלמנס הלסברג, הציג גישה מתקדמת כשאמר: "לא יכולנו לומר ש'אנחנו ניגנו את הבכורה של הסימפוניות השנייה והשלישית של ברהמס ואת התשיעית של מהאלר' - אבל מ-1938 עד 1945 - 'היו אלה אחרים'".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ