בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אובמה יעשה הכל כדי להלהיב מחדש את הקהל

הנשיא אינו קלינטון המסתחבק, שדיבר אל הישראלים בשפתם. בביקורו בארץ הוא ינסה לשנות את הדימוי השכלתני והמנוכר ולזכות באהבת הציבור הישראלי

26תגובות

השבוע, בסיור יח”צנות ברשת החדשות הפרוגרסיבית MSNBC, פגשתי עורך חדשות מיואש. “מה עם תומאס פרידמן?” הוא שאל, בהתייחסו לדברים שפרסם הפרשן הנודע בניו יורק טיימס השבוע. “אם אובמה בא כ’תייר’, כפי שכתב פרידמן, מה יהיה עם החדשות?”, שאל העורך. הרשת, שבימים כתיקונם עיקר עיסוקה הוא נבירה אינסופית במאבקים הפוליטיים המקטבים ומשתקים את וושינגטון, נערכת לכיסוי מרבי של ביקור הנשיא, בין היתר, כדי למשוך צופים לשידוריה בישראל. מכיוון שהמקום הראשון שעורכי חדשות ותיקים פונים אליו אינסטינקטיבית כדי לספק דרמה הוא ה”פיס פרוסס” בין ישראל לפלסטינים, ההודעה של פרידמן, לפיה התהליך הפך ל”תחביב לא מחייב” עבור האמריקאים, יצרה אצל בן שיחי פיק ברכיים רגעי.

דווקא זה צריך לשמח אתכם, השבתי לו. הסכסוך ממילא לא מטריד את דעת הקהל האמריקאית. לעומת זאת, יחסיו הטעונים של אובמה עם ישראל, עם מנהיגה ועם תושביה, היו נושא מרכזי במערכת הבחירות לנשיאות, כמו גם במאבק הקשה על מינויו של צ’אק הייגל לתפקיד שר ההגנה. ישראל איננה מדיניות חוץ באמריקה, אלא עניין פנימי ופוליטי מובהק, רווי יצרים ושנוי במחלוקת - בדיוק כמו שהרשת אוהבת.

לא זו אף זו, הוספתי, אלא שבמרכז הביקור עומדת מלודרמה מדינית עם נגיעות רחבות של אופרת סבון, שצופי הטלוויזיה יוכלו לצפות בה בשידור חי: אפשר לקרוא לה “הזדמנות שנייה” או “הנשיא מאוהב” או אפילו “חיזור גורלי”, למי שזוכר את הסרט ומעדיף את המסר הדו-משמעי. שהרי יעדו העיקרי של אובמה הוא לכבוש את לבה של דעת הקהל בישראל, שלאחר רגע של התלהבות מבחירתו ההיסטורית בשנת 2008 מיהרה להפנות לו עורף, לא מעט באשמתו. הגיע הזמן להחליף דיסקט, אמר לעצמו אובמה, בעידודו של אחד מקודמיו בתפקיד ביל קלינטון, שסיפר לו, מניסיון, שכשנתניהו בשלטון אין ברירה אלא לגייס את הציבור הישראלי לצדך.

אי־פי

המשימה אינה קלה, כמובן. אובמה השכלתן והמרוחק איננו קלינטון המחבק והמסתחבק שידע לדבר עם הציבור הישראלי בשפתו. אובמה, כפי שרמז בעצמו בראיון ליונית לוי, מייצג השקפת עולם פוליטית-חברתית, שמאלנית וליברלית בענייני פנים ומתונה ומולטילטרלית בענייני חוץ, שבקושי יש לה זכר בממשלה החדשה שתקבל את פניו בישראל. באמריקה שולטים דמוקרטים, ובישראל דמויי-רפובליקאים, והתהום ביניהם, פה ושם, גדולה ורחבה.

במשך ארבע שנות כהונתו הראשונה הצטברו שכבות עבות של חשדנות וטינה כלפי אובמה: חלקן נובע מאי-הוודאות לגבי יחסו היסודי לישראל, חלקן מיחסו המנוכר לראש הממשלה בנימין נתניהו, חלקן מהסתה בוטה מצד חוגים ימניים משני צדי האוקיינוס המתנגדים לרצונו של אובמה להביא להסדר שיחייב פינוי התנחלויות וויתור על שטחים, וחלקן, מה לעשות, מגזענות ודעה קדומה. למרות תמיכתו האיתנה של אובמה במערכת הביטחון הישראלית, שאהוד ברק לא עייף מלתארה “חסרת תקדים”, הציבור הישראלי חש רוח נושבת קרירה מהבית הלבן, והשיב לאובמה באותה המטבע.

במצב הזה, כשהחשדנות והספקנות מושלות בכיפה, ברור לאובמה וליועציו שהוא ייבחן בזכוכית מגדלת בביקורו, שכל מעשה שלו ינותח, כל מחדל שלו ינופח וכל טעות או מעידה עלולות לעלות לו ביוקר. הבית הלבן החליט אפוא לעקוף ככל שניתן את שדות המוקשים, להימנע מנאום בכנסת בשל הסכנה לקריאות ביניים עוינות שלא ניתן להשתיקן, ולדלג על הר הבית והכותל, שבהם כל גץ עלול להפוך לתבערה. הם אימצו בחום, לעומת זאת, את המחוות עמוסות הסמל והרגש, כמו הביקור ביד ושם והעלייה לקברו של הרצל, והם מטילים את יהבם על דברי הכיבושין שישמיע הנשיא בנאומו בבנייני האומה. המהלך חופף להפליא את הטקטיקה שאותה נוקט הנשיא בימים אלה בזירה הפנים-אמריקאית. אובמה הכיר בטעותו הכמעט פטאלית כשזנח את טיפוח דעת הקהל בכהונתו הראשונה, מתוך תחושה – אליטיסטית ושחצנית לדברי מבקריו - שהציבור אמור להבין בעצמו את גאונות מהלכיו. אובמה נטש את זירת ההסברה והשכנוע ואפשר לגורמים עוינים להשתלט על השיח הציבורי. הוא איבד במהירות את תמיכת הציבור בחוק הבריאות, גולת הכותרת של כהונתו הראשונה, ואפשר ליריביו להתקרב לכדי מרחק נגיעה מהבית הלבן.

אבל אובמה הפתיע רבים מהמבקרים, שתיארוהו “כבוי” כשהתגייס במשנה מרץ לקמפיין הנשיאותי בקיץ האחרון. הוא לא הצליח אמנם לשחזר את ההתלהבות ההיסטרית וההיסטורית שסחפה את אמריקה כשעמד להפוך לנשיא השחור הראשון, אך הצית די והותר תקווה מחודשת כדי להבטיח את בחירתו המחודשת, וברוב משכנע.
הקמפיין שאינו נגמר

יתרה מכך, וחשוב יותר לענייננו: גם לאחר שניצח בבחירות, אובמה החליט שהקמפיין לא נגמר. הוא החל לפנות בקביעות לציבור האמריקאי, בנאומים מתוזמרים לאומה ובראיונות יזומים לתקשורת. מטה הבחירות שלו, בראשות ג’ים מסינה, עבר מטמורפוזה והפך לעמותה ללא כוונת רווח, “מתארגנים לפעולה” (Organizing For Action), שתפקידה לגייס כספים מתורמיו הכבדים של הנשיא כדי לנהל קמפיין נצחי, למעשה, שידרבן את דעת הקהל לתמוך במהלכי החקיקה של אובמה וללחוץ על צירים רפובליקאים להסיר התנגדות ליוזמותיו.

במקביל פתח אובמה ב”אופנסיבת צ’ארם” כלפי יריביו הרפובליקאים המרים, בניסיון להגיע עמם לפשרה בנושאי ה”סקווסטר” (הקיצוצים האוטומטיים בתקציב, ח”ש) ושאר המחלוקות על התקציב שמשתקות את הממשל. אנשי אובמה סבורים שבמקרה הטוב אובמה יצליח לרכך את התנגדותם, ובמקרה הלא פחות טוב – לתשומת לבו של ראש הממשלה - הוא ישכנע את האמריקאים שעשה ככל יכולתו אך לא הצליח להתגבר על סרבנותם של הרפובליקאים הקיצוניים.

אובמה מגיע לישראל כי הוא רוצה לבקר בישראל, כמובן. הוא שואף לשכנע את ישראל והנהגתה שעליהם להאמין ולבטוח בו כשהוא מתחייב למנוע מאיראן השגת נשק גרעיני. הוא מתכוון להצהיר על עומק מחויבותו לישראל ולהבטיח שהיחסים הרבה יותר חזקים ממחלוקות פוליטיות או מביקורת על מנהיג כזה או אחר.

וכן, למרות הניסיון להוריד ציפיות, וכפי שהבהיר היטב בראיון ליונית לוי, אובמה מבקש לבדוק ולהכין את הקרקע לקראת צעד עתידי בקידום תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים. הוא יקיים שיחות גישוש עם נתניהו ועם ההנהגה הפלסטינית כדי להעריך אם להסתפק במהלכים מוקדמים של שר החוץ ג’ון קרי, או להתחיל לתכנן כבר עכשיו את מעורבותו האישית, זו שדובריו מנסים להכחיש.

במסגרת זו, של קידום ה”פיס פרוסס”, אובמה ינסה לרכוש את אהדתה ואולי אף את אהבתה של דעת הקהל בישראל, כדי שבשעת מבחן, שבוא תבוא, היא תשכח לו אכזבת נעורים ולכל הפחות תשקול ללכת אחריו במדבר, בארץ לא זרועה. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו